תוכנית עשרה צעדים לגאולה: עשרת הדיברות על פי דוד חזוני

באיחור של רבע שעה אקדמית, או קצת יותר, הופיעה אתמול במוסף 'שבת' של מקור ראשון סקירתי על ספרו המומלץ של דוד חזוני. הנה היא. כדאי לעבור משם לקריאת שאר החומרים המוצעים באתר מוסף 'שבת'. 

הוא והיא ואוי: עם אורית וגרשון לייזרסון על כליזמר, תיאטרון, גופניות ונבואה

אצל אורית וגרשון לייזרסון, זוג בתחילת דרכו המשותפת, יש בין הסיר והמכסה הרבה דברים: כליזמר מזרח-אירופי ותיאטרון טיפולי, הכנה לנבואה ולימודי גופניות, עממיות ואִגרוף ותבלינים ברוסית וביידיש – והכול איכשהו מתחבר לתבשיל אחד, ממש כמו החמין שבזכותו הכירו. אתם עוד תשמעו עליהם

מאת צור ארליך. הופיע במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון' בכ"ח בחשוון תשע"ב, 25 בנובמבר 2011. 

מזרכי זה אכי אכי: על מצבן של החי"ת, העי"ן והה"א

עברו הימים שהמזרחים בארץ הרכינו ראש בפני התרבות האשכנזית. היום, אם כבר, המצב הפוך. אז למה הישראלים לא חוזרים לדבר עברית מזרחית יפה עם עי"ן ועם חי"ת? ואיך זה שגם הה"א מצטרפת במהירות למחלקת הצלילים האבודים? כתבה בגרון ניחר

מאת צור ארליך

הופיע במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון' בכ"א בחשוון תשע"ב, 18.11.2011

מני, מה עושים עם סולברג? / מני, קוסקוס זה מסולֶת?

מי שהתייפייף ודרש "שופט עליון מזרחי", במקום לומר פשוט ולעניין שדרוש שופט עליון בעל זיקה חיובית לערכים לאומיים ומסורתיים, קיבל בתשובה את הבדיחה הצינית של כבוד הנשיאה דורית בייניש - להציע שמני מזוז ימלא את התקן המזרחי. את הטור השירי השבועי שלי במקור ראשון הקדשתי בשבוע שעבר (כ"ח בחשוון תשע"ב, 25.11.2011), בחלקו הראשון, לדיאלוג דמיוני בין בייניש למזוז המגלה שהוא מזרחי. הנה הטור, באתר 'ניוז1'.

אלוף נעוריי: עם יצחק נוי על הכול חוץ מנוסטלגיה

מאת צור ארליך. הופיע במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון', במסגרת פרויקט 'אלוף נעוריי', בכ"ג בתשרי תשע"ב, 21.10.2011, בכותרת 'מאזין ברדיו'. 

לאיש הקטן שבתוך המַקלֵט תוכנית יש לבת ולבן. לאיש הקטן הזה יש קול גדול. בקול הזה ארוג כל מה שצריך כדי להיות הקול האבהי של ילדותנו. קול סמכותי ויודע-כול אבל רך וחשוף וקשוב, קול בס שכולו אוזן, קול המתנגן אליך במין דברנות מתהססת המוצפת עד גדותיה הזדהות נרגשת של הדובר עם הנאמר. 

באתי לשמוע את הקול. לא שהקול הגדול חדל להישמע. יצחק נוי מוסיף לשדר בקול ישראל תוכניות בענייני חוץ ובענייני מדע ותוכנית שבועית של סקירת כתבי עת ותוכניות מיוחדות של דיונים לציון כך וכך שנים לאירועים היסטוריים. עד צאתו לגמלאות, לפני כשנתיים, הגיש במעורבות רגשית סוחפת, ופרו-ישראלית באופן נדיר במקומותינו, את 'השעה הבינלאומית'. אבל לשמוע אותו בשידור פרטי, מדבר רק אליך ואתה יכול לעצור ולשאול שאלות, זה בכל זאת משהו אחר. שיבה מאוחרת לחדר הילדים; בערך כמו לקבוע פגישה אישית, הפעם כמבוגר, עם סטיב אוסטין, ולחלוק איתו תובנות. לי בבית היה רדיו, לא טלוויזיה. יצחק נוי, לא סטיב אוסטין.

"אני לא אוהב ללכת בחושך", הלין אחי הגדול כשהיה קטן. "אז תשלח מכתב לרדיו", הצעתי לו, והייתי עוד יותר קטן כך שלא ידעתי למה צוחקים. הרי ילדים שמפחדים בחושך או שמציקים להם כי הם ג'ינג'ים שולחים גלויות לרדיו ויצחק נוי מרגיע אותם ואותנו ("כשאני הולך בחושך אני שורק. נסו את זה". "דוד המלך היה ג'ינג'י, אפילו יצחק רבין היה ג'ינג'י"), ואחר כך משוחח על החדשות ועל מצבנו, על הנזק שבסדרה "דאלאס-שמאלאס" ועל "הארץ הקטנטונת שאפילו את השם הקצר שלה אין מקום לכתוב בתוכה במפה", ואז מעביר אותנו לפרק הבא בתסכית, לעתים קרובות בהשתתפותו כשחקן-קול או כמחבר. יצחק נוי היה התגלמות "הרדיו", ומכאן שגם התגלמות העולם הגדול והעולם של הגדולים. אלוף נעוריי כבר אמרתי?

חלום ליל כיפור: על פטירת חנן פורת

הטור שלי  על פטירתו של חנן פורת נכתב ביום קבורתו , ז' בתשרי, והופיע בעיתון מקור ראשון בערב יום כיפור, ט' בתשרי תשע"ב (7.10.2011).

חלום ליל כיפור

הֵם יָבוֹאוּ הַבֹּקֶר לַקֶּבֶר בַּגּוּשׁ,

מַמְשִׁיכִים לְקַטֵּר הַכִּבּוּשׁ-הַכִּבּוּשׁ,

בִּכְפִיפָה שֶׁל הָרֹאשׁ, בִּקְפָלִים בַּזָּנָב,

לְבַקֵּשׁ כַּפָּרָה מֵהַמֵּת הֶעָנָו,

לְחַלּוֹת אֶת חָלְיוֹ, לְקַבֵּל מְחִילָה

עַל דִּבְרֵי הַפּוּרִים שֶׁהָיוּ עֲלִילָה.

וְחָנָן יְחָנֵּם, מְחַיֵּךְ וְסוֹלֵחַ –

וְיִהְיֶה לָהֶם יוֹם כִּ-פּוּרִים שָׂמֵחַ.

מכתב מגלעד, 2016

הטור הנוכחי שלי מעלה את השאלה איך ירגיש גלעד שליט עצמו כשנהרות הדם יתחילו לזרום. אפשר לקרוא אותו בינתיים באתר "חדשות מחלקה ראשונה", כאן. ואפשר למצוא שם עוד טורים-שיריים אחדים שלי מהתקופה האחרונה.

יום הדין של השירה (או לפחות של שירה מסוג מסוים)

איך מצליחים גדולי המשוררים להפעים אותנו? השראה? כישרון? קסם? נס? מביך, אבל מתברר שמה שעושה לנו את זה הוא בעיקר שמו של המשורר. מחקר מקיף מראה שהישראלי המשכיל הממוצע יעדיף שיר מזויף וטיפשי בחתימת משורר דגול על פני שיר אמיתי שלו בלי חתימתו. ככה זה גם עם יינות ומשקפי שמש, אם זה מנחם מישהו

מאת צור ארליך. הופיע במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון' בט' בתשרי תשע"ב, 7.10.2011, עמ' 23-18, בכותרת 'יום הדין של השירה'. 

בחנו את עצמכם: איזה משני השירים הבאים נכתב בידי משורר נחשב, ואיזה בידי חבר'ה-לצים מהאוניברסיטה, שעל בסיס סממנים בולטים, חיצוניים, של השיר שפכו את תוכנו ויצקו במקומו, בעשר דקות עבודה רצופת פרצי צחוק משוחרר, שיר של הבלים?

1.

אני יושב על שפת הרחוב

ומסתכל באנשים.

הם אינם יודעים

שאני בהם מסתכל.

האם כך מסתכל בנו האל,

מבלי שנרגיש דבר, מבלי שנבין,

מבלי שנישָאל?

אינני יודע.

יש דברים רבים שאני שואל.

לפי שעה

אני יושב על שפת הרחוב

ומסתכל.

2.

את מבקרת במוזיאון.

תמונות על כל קיר.

בך איש לא מכיר

תלויות בדממה.

האם גם כשאין מהומה

הן צופות זו בזו, מדברות זו אל זו?

חללֵי שממה.

קשה לומר.

קץ האמנוּת, קץ הלוחמה.

בכל יום

אַת מבקרת במוזיאון,

צופָה דוֹממה.

המדינה שהחליטה להתאבד: לקט שירים על טירוף שליט

איזה אושר, איזה פורקן. הילד של כולנו בדרך הביתה, ומאות מאתנו בדרך לקבר. תודה, תודה לכולכם - לאווילים ולאצילים, לרשעים ולטיפשים, לביטחוניסטים ולטרמפיסטים, לתועמלנים ולתועים מולם, למטורפים ולמעופפים. תודה לכולכם וחג שמח לכל בית ישראל. 

להנאתכם, כמה שירים בנושא, מתוך הטורים השבועיים שלי ב'מקור ראשון'. בסוף מצורפות גם הערות רקע היסטוריות. [עדכון, 23.10: אבל לפני שאתם ממשיכים - אלי בר-יהלום כתב שיר נפלא על הנושא, וכדרכו גם הלחין וביצע. היכנסו.]

ארץ המגבלות הבלתי אפשריות: מה למדה ארצות הברית בעשור שחלף מ-11 בספטמבר

ארצות הברית רוצה להילחם בטרור. מצד שני, בארצות הברית אסור להגיד בקול רם מיהם הטרוריסטים

מאת צור ארליך. הופיע במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון' בי' באלול תשע"א, 9.9.2011, עמ' 12-16.

פוסט ציונות, פוסט צדק: על האנתולוגיה של יוסף מזור

ציונות, פוסט ציונות והבעיה הערבית; מאת יוסף מזור; גפן, 2011, 411 עמ'

סקירה: צור ארליך. הופיע ב'מקור ראשון', א' באלול תשע"א, 31.8.2011, עמ' 9. 

בפתח ספרו כותב ד"ר יוסף מזור בן ה-92 מה הניע אותו לכותבו. "זה היה באחד מלילות שבת, עת היינו מסובים בסעודת השבת ומנהלים שיחה עם הילדים והנכדים, ומה רבה הייתה תדהמתי כששמעתי את אחד הנכדים, תלמיד בכיתה י"א, אומר: 'לא בטוח שהייתה שואה, כי לא נמצא כל דוקומנט בו היטלר נתן את ההוראה לבצע את רצח ששת המיליונים היהודים. ודבר שני, עניין אקסודוס זה סתם סיפור הרפתקה, שלמעשה לא היה קיים במציאות'. 'מאיפה למדת חמודי את כל זאת?', שאלתי. 'מהמורה להיסטוריה', ענה לי הנכד".

הטור והטוהר: מחקר ספרותי של הפצ"ר לשעבר על טוהר הנשק בטור השביעי

הטור השביעי וטוהר הנשק: נתן אלתרמן על ביטחון, מוסר ומשפט

מנחם פינקלשטיין

הקיבוץ המאוחד, 2011, 286 עמ'

סקירה: צור ארליך. הופיע במוסף 'שבת' של 'מקור ראשון' בג' באלול תשע"א, 2.9.2011, בכותרת 'מוסר לחימה מחורז'.

מה שהיה בשנות החמישים שְׂחִייה מסוכנת נגד הזרם, הוא היום מקדם פופולריות. 'הטור השביעי' של נתן אלתרמן ב'דבר' של שנות הארבעים והחמישים – טור שירִי-עיתונאִי שהיה, אם יש צורך להזכיר זאת, ממעצביה העיקריים של דעת הקהל בארץ – נחלץ פעמים רבות להתריע על התנהגות בלתי הולמת כלפי אוכלוסייה ערבית אזרחית, על פשעי מלחמה, על קלקולים מוסריים בתוך צה"ל ועל ניצול בלתי הולם של סמכויות ביטחוניות. במאבקו המוסרי קרא המשורר הדגול תגר, פעם אחר פעם, על המוסכמות של הזרם המרכזי ביישוב העברי שהוא עצמו היה מייצגו הבכיר, והסתכן שוב ושוב באבדן אהדת קהלו.

כיום, לעומת זאת, באווירה הצדקנית המושלטת בקריית ספר שלנו, משמשים אותם טורים עצמם תעודת כַּשרות אפולוגטית למשורר הלאומי. זכורני כיצד בערב עיון ירושלמי אחד על אלתרמן, הרוחות היו נכאות שכן הוזכרה תמיכתו של המשורר בשלמות הארץ – ואז מישהו פלט את שתי מילות הקסם "על זאת", והייתה הרווחה, והצווארים הנהנו בקולות פקיקה רמים. 'על זאת' הוא שיר שחיבר אלתרמן במחאה על רצח אזרחים ערבים בידי חיילים במלחמת העצמאות, שיר שבן-גוריון אף ציווה להדפיס "במאה אלף אכסמפליארים ולחלקו לכל איש צבא בישראל", כלשון מכתבו לאלתרמן.

הנוסחה הגואלת: עם רוברט קריז על המשוואות שבחיינו

תגלית = הברקה? אם כבר אז ההפך.

מדע = יובש וענייניות? רק נדמה לכם.

מדען = רגשן? לעתים קרובות.

5=2+2? בברית המועצות דווקא כן. 

משוואה גדולה = שינוי תפיסת עולם? בריבוע

הכתבה מאת צור ארליך הופיעה במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון' בי"ט באב תשע"א, 19.8.2011.

השפה כדימוי לגיבור: על 'שמר-בית' ליונתן יבין

שְׁמַר-בַּיִת / מאת יונתן יבין / עם עובד, תשע"א, 357 עמ'

ביקורת: צור ארליך. הופיע במוסף 'שבת' של 'מקור ראשון' בי"ב באב תשע"א, 12.8.2011, עמ' 19, בכותרת "ונשתעל מכשיר המדפסת דפים רבים".

ההגינות של "הארץ"

כותרת מאמר המערכת של 'הארץ' הבוקר: "הצנזורה של לבנת".

המאמר עצמו, כלומר האותיות הקטנות, מתחיל כך: "טוב עשתה שרת התרבות והספורט לימור לבנת, שפנתה אתמול ליו"ר המועצה לביקורת סרטים עו"ד נסים אבולוף, בבקשה שיקפיא את ההחלטה להגביל את הצפייה בסרט "השוטר" לגילאים שמעל 18. המועצה, שחבריה ממונים על ידי השרה, באישור הממשלה, בחרה לסווג את הסרט בקטגוריית ההגבלה המחמירה ביותר, בלי שנימקה את צעדיה ובאופן שמעורר שאלות מהותיות ביחס לקריטריונים שלפיהם היא פועלת".

המאמר ממשיך ומהלל את הסרט עטור הפרסים, אשר "מגולל את סיפורו של שוטר צעיר, לוחם ביחידת עילית המתמחה בלוחמה בטרור, כשבמקביל נפרש סיפורה של קבוצת צעירים תל אביבית מהפכנית, המחליטה להילחם בפערים הכלכליים הקיצוניים בחברה הישראלית באמצעות חטיפת בעלי הון. הסרט מנסה לעמוד על הקשר שבין כוחות כלכליים דורסניים לבין כוחנות משטרתית-צבאית, ומעלה על פני השטח את כמיהת הצעירים בני מעמד הביניים לחלופה שלטונית".

ובכן, השרה לימור לבנת פועלת נגד הצנזורה על הסרט, ולדעת כותב המאמר "טוב עשתה". אז מישהו מוכן להסביר לי מה רוצה לומר הכותרת "הצנזורה של לבנת"? היא משקפת את העובדות המובאות במאמר בדיוק באותה מידה שהכותרת "ההגינות של הארץ" משקפת את העובדות המובאות ברשומה שאתם קוראים עכשיו.