עוד שירי IVRIT, תמוז עד תשרי

כהרגלנו, לפניכם לקט חדש של השירים החודשיים שאני מפרסם בעיתון לומדי העברית מבית ג'רוסלם פוסט, IVRIT, במדורי "שורות קצרות".

והפעם: ברכה לראש השנה (שובצה בעמוד עם ברכות אישיות מהכותבים הקבועים);

תשרי תשע"ו - על שין שמאלית ושין ימנית; 

אלול תשע"ה - על האותיות הסופיות;

אב תשע"ה - על שפות הנחשבות בישראל ליוקרתיות;

תמוז תשע"ה - על פירות הקיץ הישראליים. 

ברכה לראש השנה:

 

אַשְׁרֵי הָעוֹלֶה בְּתִשְׁרֵי

לַמַּסְלוּל הַנִּגְמָר בֶּאֱלוּל

וּמַצְלִיחַ לִצְעוֹד בְּלִי לִמְעוֹד

בְּשָׁנָה הָעִבְרִית עַד מְאוֹד

שֶׁתִּהְיֶה בְּסוֹפָהּ,

אִם הוּא לֹא יְוַתֵּר,

עִבְרִית אֲפִלּוּ יוֹתֵר.

תשרי:

קָשֶׁה אִתָּךְ, שִׂין

שִׂין – בִּמְבוּכָה אַתְּ שָׂמָה

יְלָדִים וַאֲנָשִׁים,

כִּי הַקּוֹל שֶׁלָּךְ קוֹל סָמֶ"ךְ

אַךְ פָּנַיִךְ הֵם פְּנֵי שִׁין.

מַהִי שִׂין? הַגִּידוּ שִׁין

עִם לָשׁוֹן צְמוּדָה לַשֵּׁן

וְהַשִּׁין תִּהְיֶה לְשִׂין

(סְסְסְ... כְּמוֹ שֶׁנָּחָשׁ נוֹשֵׁם).

אִישׁ שָׂבֵעַ קָם בְּשֶׁבַע

אוֹ אִישׁ שֶׁבַע קָם שָׂבֵעַ –

שִׂין שְׂמָאלִית, מָה אַתְּ חוֹשֶׁבֶת?

אֵיךְ אֵדַע? אֲנִי טוֹבֵעַ!

טוֹב שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁהֶחְלִיט

לְרַחֵם קְצָת ולַחְמוֹל,

וְקָבַע שֶׁשִּׁין שְׂמָאלִית

הִיא הַשִּׁין שֶׁיֵּש בִּ"שְׂמֹאל".

אִם הִצִּיבוּ נְקוּדָה

עַל הַשִּׁין – הַכֹּל יָדוּעַ:

שִׁין – יָמִין,

וּשְׂמֹאל הוּא שִׂין.

אֲבָל מָה, אוֹי, מָה עוֹשִׂים,

כְּשֶׁהַשִּׁין-אוֹ-שִׂין חִידָה

כִּי עוֹד לֹא נִקְּדוּהָ?

אֵיךְ נֵדַע וְאֵיךְ נַגִּיד

אִם קָרָאנוּ עִם שְׁגִיאָה

עֲצוּמָה וַעֲנָקִית,

זֹאת אוֹמֶרֶת שַׂגִּיאָה?

מָה עוֹשִׂים, שִׂין, מָה עוֹשִׂים?

אַתְּ תְּמִימָה אוֹ שֶּׁאַתְּ צִינִית?

עִם תַּעֲלוּלַיִךְ, שִׂין,

הָעִבְרִית קָשָׁה כְּמוֹ סִינִית.

אלול:

זֶה סוֹפִי

בְּסוֹף הַשָּׁנָה,

בִּתְחִלַּת הַמַּסְלוּל,

בְּבֹקֶר צָלוּל

שֶׁל אֱלוּל,

אָמְרָה בָּאֻלְפָּן

תַּלְמִידָה-פִילוֹסוֹף:

הָעִבְרִית הִיא שָׂפָה

שֶׁל סוֹף.

כִּי אֲנִי רְגִילָה

בִּתְחִלַּת כָּל מִלָּה

לַחֲשׁוֹב טוֹב טוֹב טוֹב

אֵיךְ נָכוֹן לִכְתּוֹב:

אוֹת קְטַנָּה אוֹ גְּדוֹלָה?

וְהִנֵּה בְּעִבְרִית

אֵין צָרוֹת הַתְחָלָה:

אֵין קְטַנָּה, אֵין גְּדוֹלָה,

הַתְחָלָה קַלָּה –

אֲבָל בַּסִּיּוּם

מְחַכֶּה הָאִיּוּם.

שָׁם הָאוֹת מְשַׁנָּה

אֶת צוּרַת הַקִּיּוּם,

וְעָלַי לְוַדֵּא

לִפְנֵי שֶׁאַמְשִׁיךְ

שֶׁהִיא לֹא מֵחֲמֵשֶׁת

מִינֵי חֲמוּשִׁים

הָאוֹרְבִים לִי בַּצַּד:

צָד"י שֶׁצָּד

אוֹ פֵּ"א הַמְחַפֶּה

עַל כָּ"ף שֶׁתָּקַף

אוֹ מֵ"ם שֶׁזּוֹמֵם

עִם נוּ"ן הַמַגְ'נוּן,

אוֹרְבִים לִי חֶרֶשׁ

כְּשֶׁכָּל הַשְּׁאָר תָּם

וְדוֹרְשִׁים צוּרָה אַחֶרֶת

כָּכָה סְתָם.

אב:

אֵיךְ עוֹשִׂים רֹשֶׁם

לֹא לִפְנֵי הַרְבֵּה זְמַן, לֹא בִּזְמַן הַמִּקְרָא,

מִי שֶׁרָצָה הַרְגָּשָׁה שֶׁל יֻקְרָה,

מִי שֶׁרָצָה פֹּה לִהְיוֹת מִתְנַשֵּׂא,

שִׁלֵּב בִּלְשׁוֹנוֹ צָרְפַתִּית (לֶה פְרַנְסֶה): 

בּוֹן טוֹן, פָּבִילְיוֹן,

רַנְדֶּבוּ, רֶנֶסַנְס,

אֲבִינְיוֹן, שַׁמְפִּינְיוֹן

וִיו לָה פְרַנְס.

שִׁיק וְגַם שָׁארְם עִם טִפַּת נוֹן-שָׁלַנְט

הִגִּיעוּ דֶּה-לוּקְס לַלֶּבַנְט.

אַחַר כָּךְ נִהְיָה הַבּוֹן-טוֹן הַשַּׁלִּיט

לְנַסּוֹת לַעֲשׂוֹת פֹּה רֹשֶׁם

עִם מִלִּים נוֹצְצוֹת בַּשָּׂפָה הָאַנְגְלִית:

אוֹדִישְׁן, לוֹקֵיישְׁן, פְּרוֹמוֹשְׁן,

גּ'וֹגִינְג בַּפַּרְקִינְג וּמִינְגְלִינְג בַּגַּארְדֶן

סוֹרִי וּפְּלִיז וּקְצָת בֶּגִינְג יוֹר פַּארְדֶן,

קֶמְפִּינְג בַּקַאנְטְרִי וְסֶנְטֶר בַּסִּיטִי –

יָאלְלָה, מִצִּיתִי.

וְאָז – הַפְתָּעָה,

הַפְתָּעָה עוֹלָמִית:

הַשָּׂפָה הֲכִי שִׁיקִית נִהְיְתָה אֲרָמִית.

פִּתְאוֹם זֶה חָמוּד

לְדַבֵּר כְּמוֹ תַּלְמוּד.

אֵיפֹה לוֹמְדִים? לֹא צָרִיךְ הִשְׁתַּלְּמוּת;

קְחוּ מִלָּה בְּעִבְרִית רְהוּטָה

הוֹסִיפוּ לָהּ אָ, אוֹ תָּא –

וְזֶהוּ, שִׂחַקְתֶּם אוֹתָהּ.

הֵקַמְתֶּם אוּלָם? קִרְאוּ לוֹ אוּלָמָא.

פְּתַחְתֶּם מִתְחָם? קִרְאוּ לוֹ מִתְחָמָא.

רוֹצִים אֲוִירָה? אִמְרוּ אֲוִירָתָא.

רוֹצִים גַּם יֻקְרָה? הַגִּידוּ יֻקְרָתָא.

רַק מָה, כְּשֶׁרוֹצִים אֶת כָּל זֶה לְהַשִּׁיק,

עֲדַיִן עוֹשִׂים זֹאת בִּסְטַייְל אוֹ בְּשִׁיק.

תמוז:

הֶעָנָו וְהַמְפוּרְסָם

לֹא בְּמַטָּע, לֹא בְּבֻסְתָּן וְלֹא בְּגָן

אֶלָּא בַּסּוּפֶּר, בְּמַרְכּוֹל בַּעַל מַזְגָּן,

יוֹשְׁבִים שְׁכֵנִים שֶׁהֵם יָפִים וְגַם נָאוִים,

פֵּרוֹת עוֹנָה: אֲפַרְסֵקִים וַעֲנָבִים.

שְׁכֵנִים טוֹבִים שֶׁמַּבְשִׁילִים לִקְרַאת הַקַּיִץ –

אֲבָל רְאוּ אֵיזֶה הֶבְדֵּל וְאֵיזֶה חַיִץ

כִּי כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ הוּא פְּרִי טָעִים

אַךְ יֵשׁ פְּשׁוּטִים – וְיֵשׁ גַּם סֶלֶבְּרִיטָאִים.

מִי הַפָּשׁוּט? זֶה הָעֵנָב.

בַּיְשָׁן גָּדוֹל הוּא וְעָנָו.

לֹא מְדַבֵּר בְּקוֹל,

אֶלָּא לוֹחֵשׁ, מַשְׁפִּיל עֵינָיו,

וּמִתְחַבֵּא עַל הֶעָנָף

בְּתוֹךְ אֶשְׁכּוֹל.

לְעֻמָּתוֹ הָאֲפַרְסֵק

רַק מְנַסֶּה לְהִתְפַּרְסֵם.

הוּא מְגוּנְדָּר וּמְפוּרְכָּס. הוּא יְדוּעָן.

מִתְרַאֲיֵן לְלֹא הֶפְסֵק,

וּמִצְטַלֵּם וּמִתְבַּשֵּׂם

וּמִתְחַנֵּף אֶל הַקּוֹנִים מִן הַדּוּכָן.

עִם עֶגְלָתָהּ עָבְרָה קוֹנָה

שֶׁמִּתְעַנְיֶנֶת בָּעוֹנָה.

מִכָּל אֶחָד מִלְּאָה שַׂקִּית,

וְאָז הִתְחִילָה לְהַסְכִּית

(כְּלוֹמַר לְהַאֲזִין) לְמָה

שֶׁמִּן הָעֲגָלָה נִשְׁמַע:

וִכּוּחַ בֵּין עֵנָב עָנָו

לַאֲפַרְסֵק הַמְעוּנָב.

שָׁמְעָה, וְגַם שָׁקְלָה בְּכֹבֶד רֹאשׁ.

"אִם יִמְעֲכוּ אֶתְכֶם", אָמְרָה בְּקוֹל יָבֵשׁ,

"מֵהָעֵנָב הַבַּיְשָׁנִי יֵצֵא תִּירוֹשׁ,

וּמִגְּבוּרַת הָאֲפַרְסֵק – רַק קְוֵץ'.