שתי נקודות שחסרות לי בדיון על שעון הקיץ.
אחת דתית. שעון הקיץ תפור על חג הסוכות. שעון החורף הורג אותו. קודם כול, השינה בסוכה. כשאתה ישן בסוכה, אתה מתעורר עם השמש. יש הבדל גדול בין השכמה בחמש להשכמה בשש. ההבדל הזה הוא לפעמים ההבדל בין לישון בסוכה לבין לוותר על כך. או לא לוותר על כך אבל להיות עייף כל היום. ולא, אי אפשר ללכת לישון שעה קודם כל יום. יש חיים בערב, מה לעשות, ואי אפשר בימינו ללכת לישון כל ערב בתשע. בייחוד לא בסוכה, החשופה לרעש בשעות הערב; בייחוד לא בחג הסוכות, כשיש אירועים בערבים. שנית, הטיולים בחול המועד. מתפללי בתי הכנסת, שבחול המועד הם רבים, אינם יכולים לצאת לטיול על הבוקר. היום האפקטיבי מתחיל אחרי תשע. ובשל שעון החורף, היום האפקטיבי לטיול נגמר לך בחמש וחצי.
אמור מעתה: שעון הקיץ טוב לדתיים. הצעה דתית לסדר: המעבר לשעון חורף יהיה מדי שנה סמוך למעבר לברכת "משיב הרוח ומוריד הגשם" בשמחת תורה, או סמוך למעבר לבקשת טל ומטר בז' במרחשוון.
ונקודה שנייה כללית. "מי צריך אור בשמונה בערב", מקנטרים ידידיי אוהבי שעון החורף. אכן, מי צריך. אבל הוויכוח בכלל אינו על התקופה של אור בשמונה. הוויכוח הוא על תחילת הסתיו. היו כנים, חבריי, ושאלו את השאלה הרלבנטית: "מי צריך אור בשש בערב". תשובה: אני. למשל. לא, אני לא רוצה את האור שלי בחמש בבוקר. אני רוצה אותו בשש אחר הצהריים. ותודה ששאלתם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה