יום שני, 15 במרץ 2010

שבת חורפית אחת: על 'פרידה' מאת נעמי פרנקל

נעמי פרנקל; פרידה; גפן, 444 עמ'
ביקורת: צור ארליך
פורסם ב'מקור ראשון' בחורף תשס"ד, 2004

קורא חרוץ, שהשבת שלו ריקה ממחויבויות לבית הכנסת, למשפחה ולערמת העיתונים, יכול להתחיל ולגמור את הספר עב הכרס ורחב השורות הזה בשבת חורפית אחת. אם יעשה כך, יוכל ללוות את גיבוריו בזמן אמת, אם גם במרחק של 50 שנה. שבת ירושלמית מושלגת אחת בראשית 1954 היא מסגרת ההווה הסיפורי של 'פרידה', ספרה החדש של נעמי פרנקל. הוא מתחיל בליל שבת ומסתיים בשבת אחר הצהריים. אולם העלילה המתרחשת בזיכרונם של הגיבורים מתחילה הרחק בימי גירוש ספרד, ועיקרה בקהילת יהודי ספרד שבחברון בשנות העשרים, עד לטבח תרפ"ט שהביא אותה לקִצה.

בליל שבת יֵשב הקורא עם הגיבור מלכיאל די-מדינה בחורבה שהוא מתגורר בה ליד הגבול שבתוך ירושלים, ויקבל יחד איתו משימה סמלית מחברו הפלמחניק-לשעבר והקצין המושחת בהווה יוסקה: לחדור לחברון, שבתוך שטח הכיבוש הירדני, עיר ילדותו המוכרת לו ככף ידו, ולבצע שם פעולת תגמול מהנוסח שרווח באותם ימים. מלכיאל אינו זקוק לפעולה הזו כדי לחדש את זיכרונותיו מעיר האבות: כל הווייתו נמצאת בה מאז פרעות תרפ"ט, שבהן נרצחה אמו ושבעקבותיהן גורשו ממנה הוא ושאר יהודי העיר. שם משפחתו הספרדי-כוהני-אצילי, די-מדינה, רומז בהיפוך לאי-השלמתו עם המציאות החצויה, ההוֹוִית, החומרנית וקצוצת השורשים שמייצגת מדינת ישראל הצעירה, ששכחה את חברון החרבה.

הקורא ילך לישון עם מלכיאל המתלבט, ולמחרת ילך איתו כל הדרך הארוכה לבית הכנסת של גולי חברון דרך העיר המושלגת; ואילו בדרך הארוכה ורבת זיכרונות-חברון שהוא עושה מבית הכנסת לביתו של יוסקה, והלאה משם, יתלווה הקורא דווקא לתודעתה של מרים הלבנה. מרים, בת חברון הלבקנית, שודכה עם לידתה למלכיאל, אך הוא מתעלם ממנה מאז ילדותם ואינו נישא גם לאחרת. השלג שאינו חדל לרדת, וגם מרים – בלבנותם, בבתוליהם ובתמימותם – הם התגלמות של חברון הנשכחת. מרים מלווה את מלכיאל במסעו השבתי, המסע המקדים למסע הגדול לחברון, שבו הוא נפרד מכל היקר לו. מסע זה הוא עילה חיצונית למסע הפנימי. הוא מעורר את המסע הפנימי, אך גם פורץ לתוכו כרוח של יום שלג ומשבש אותו.

עִם שהשניים מבוססים בשלג ובזיכרונותיהם, הולך ומתברר להם ולקורא מהי הפרידה האמיתית שעומדת בפניהם. עליהם להכריע, איש איש בנפשו, בין היהודיות לבין הישראליות, בין הזיכרון לבין ההסתגלות, בין חברון לבין ירושלים בירת מדינת ישראל, בין עצמם לבין מה שנדרש מהם להיות. אין מדובר בהכרח באופציות נוגדות המוחקות זו את זו, אולם מלכיאל ומרים, כל אחד באישיותו השונה אך הטוטלית, מתקשים לחיות את ההווה בלי לחוש שהם בוגדים בעבר. בסופה של אותה שבת אינטנסיבית נפרדת מרים מחלום מלכיאל, ומתוודעת לפוטנציאל הנפשי והגופני שלה; ומלכיאל מביט לראשונה אל התהום שאל ספו הוליכה אותו נוקשותו, מגלה את אי-האפשרות להיות מה שהוא, וכנראה גם נפרד מחברון לפחות עד לשחרורה 13 שנים לאחר מכן.

שחרור חברון, שלא נכנס למסגרת הסיפורית של הספר המסתיימת בשבת המושלגת ההיא, הוא שאפשר למחברת, נעמי פרנקל, לעבור בעצמה תהליך שבמידת מה הוא הפוך מזה שעברו גיבוריה. מלב ההוויה הצברית, הפלמחניקית, הקיבוצית, הסוציאליסטית, הגיעה פרנקל לתורת ישראל ולמגורים בקריית-ארבע. השינוי שעבר עליה חידד אמנם את עמדותיה הציוניות, אך גם עורר אותה לביקורת חריפה על תופעות שהתלוו להקמת המדינה. ביקורת זו ניכרת היטב בספר, ובולטת בסיפור פרשת ילדי תימן הזוכה בו להתייחסות. אם שאלתם את עצמכם מדוע נפקד מקומו של 'פרידה', יצירת מופת, מחנויות הספרים, הנה סיפקו לכם המשפטים האחרונים כמה הסברים אפשריים. נראה שחברוניותו של הספר היא ההסבר הטוב שבהם.

לא גרם מזלי כי אקרא את הספר בגמיעה אחת ובשבת אחת, ונזקקתי לכמה שבתות. ראשונה היתה זו שחתמה את חודש טבת, אחותה הצעירה בחמישים שנה של השבת שבה מתרחש הספר; בשבת השלישית ירד שלג בחלון הבית הירושלמי שבו הייתי – ממש כמו שירד בין דפי הספר, הספר הלבן כל כך והצבעוני כל כך; ובשבת החמישית סיימתי, ממש בשעת הדמדומים שבה תמה עלילת הספר. וכך טעמתי את טעם שבתם של מלכיאל ומרים חמש פעמים. אין לתלות זאת רק באי-התאמתי לתיאור הקורא החרוץ ונטול המחויבויות שבפתח רשימה זו, אלא גם בלשונה המיוחדת של פרנקל, לשון שקשה להיכנס אליה אך גם קשה לצאת ממנה. זוהי לשון אקספרסיבית מאוד, מוזרה מעט בגודש מילות הקריאה והחזרות הרטוריות שבה. היא לשונם הפנימית, אם גם המוגבהת מעט, של הגיבורים, שמתוך תודעתם מסופר הספר. אני רשאי אולי להאשים בעיכוב הקריאה גם את העריכה הסלחנית מדי של היצירה, שהותירה בה כמה עודפים.

בכתיבתה החיונית והגועשת של נעמי פרנקל לא ניכרות 85 שנותיה, אך הן ניכרות היטב ברוחב היריעה ההיסטורית שהיא מיטיבה לפרוס, ברוחב הדעת ובעושר המחשבה וההתבוננות. 'פרידה' היא חלקה השני של טרילוגיה שפרנקל כותבת על אודות חברון ויהודי ספרד. יש לקוות שהפרידה עד להופעת הספר השלישי, שישלים את הטרילוגיה, תהיה קצרה.

אין תגובות: