הנריק סנקביץ'; קוו ואדיס; מפולנית: אורי אורלב; מרגנית, זמורה-ביתן, 510 עמ' ועוד 29 עמודי נספח
ביקורת: צור ארליך. הופיעה בעיתון 'מקור ראשון' באביב תשס"ג, 2003
נהיה קצרים, כי הספר ארוך גם ככה. 'קוו ואדיס' הוא קלאסיקה. הקלאסיקה של הקלאסיקה. מהסוג שעד לא מזמן עוד יכלו להשתמש בשמו ככותרת בעיתון וכהילך חוקי בשפה. הוא גם מרתק, וכל הקלישאות בדבר הקושי להניח ספר מרתק מהיד תקפות לגביו. זהו רומאן עלילה היסטורי, שבמרכזו סיפור אהבה וברקעו רומא של הקיסר המטורף נירון ושל הנוצרים הראשונים, הנרדפים, במאה הראשונה לספירתם. יש בו מתח, יש בו דרמה, יש בו משתים גרנדיוזיים וקרבות קולוסאום ואווירה רומית אותנטית, יש בו דמויות בעלות אופי אך חסרות עומק, הוא מלמד ומשכיל וגם חווייתי – בקיצור, בונבוניירה לבני הנעורים. אבל כדאי שתקראו בו רק אם אתם מבוגרים.
אינני אומר זאת בשביל ההתחכמות. טוב, גם, אבל לא רק. בחירתה של סדרת המופת לילדים ונוער 'מרגנית' לפאר את שורותיה ב'קוו ואדיס', שנכתב בסוף המאה הי"ט כספר לנוער, לוקה בהערכת יתר לידע הכללי של מרבית נמעניה, לנכונותם לדפדף שוב ושוב בנספח המושגים, לסבלנותם לצלוח ספר בן מאות עמודים העמוס בשמות שנגמרים ב"וס" – ובעיקר לבשלותם להתמודד עם סיפור המזדהה לחלוטין עם הנוצרים והנצרות, מרומם את עקרונותיה, והופך את עורו הספרותי לכדי מטיפנות פשטנית כל אימת שהוא מגיע לנושאים הללו. רק קורא המצויד בידע היסטורי ותיאולוגי ראוי ובניסיון בקריאת ספרות אירופה יוכל להכניס לפרופורציות את הנצרנות שבספר, ובעיקר את הקטע שבו לוחצים יהודי רומא על הקיסר להשמיד את הנוצרים.
'קוו ואדיס' פועל היטב על רגשותיו של הקורא, ולכן ראוי שיקרא אותו רק מי שזוכר היטב כי מהר מאוד הוחלפו התפקידים, והדת הנוצרית-קתולית מילאה, במשנה אכזריות וטירוף ולאורך אלפיים שנה, את תפקידו של הקיסר נירון – כשקורבנותיה הם היהודים, וכשמאמיניה הפולנים, בני עמו של המחבר סנקביץ', תופסים מקום של כבוד בין הרודפים צמאי הדם. ספק אם לקוחותיה הקבועים של סדרת 'מרגנית' ניחנים במודעות הזו במידה מספקת. עורך הסדרה, יחיעם פדן, תקף לאחרונה בצדק ובאומץ במוסף 'ספרים' של 'הארץ' את הסדרה המתחרה, 'פרוזה-עשרה' של הוצאת ידיעות אחרונות, על החלטתה לפרסם את הספר 'חביבי', מאת נעמי שיהאב-ניי, משום שהוא מבוסס על נראטיב פלשתיני תעמולתי שקרי. אינו דומה ספר יסוד קלאסי כ'קוו ואדיס' לאותו 'חביבי', ובכל זאת מיטיב היה פדן לעשות לו העביר את משימת פרסומו של 'קוו ואדיס' לאגף המבוגרים בהוצאת הספרים שלו.
הסופר אורי אורלב, יליד פולין, תרגם את הספר לעברית קריאה ושוטפת, יומיומית אך הדורה דיה. הכריכה מכתירה את התרגום כ"מופתי", ואין בידי כלים לבדוק זאת וגם לא סיבה לחלוק על כך. לתרגום כזה, מופתי או לא, מוטב היה לצרף גם עריכת-תרגום מופתית, או לפחות סבירה. בין השאר, אורלב מתבלבל לעתים בין זכר ונקבה (ממש כמו נירון קיסר), והמילה "שמא" מופיעה לפחות פעמיים כ"שמה".
קריאת 'קוו ואדיס' דומה אפוא לשירות בצה"ל, אך נעימה ממנו עשרות מונים. היא ממושכת, וחשוב לעשות אותה כדי להיות אזרח טוב של העולם, אבל לא לפני גיל מסוים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה