הַנְס וְהָרוּחַ הָרָעָה
בַּכִּכָּר צָעֲדוּ חַיָּלִים בְּחוּם
אוֹ אוּלַי מַפְגִינִים מֻסְלְמִים.
וּמַה שֶׁהָיָה מִחוּץ לַתְּחוּם
נִרְאָה לוֹ עַתָּה תָּמִים.
וּמַה שֶׁהָיָה רַק אֶתְמוֹל אָסוּר
הָיָה לוֹ הַיּוֹם שִׁגְרָה.
הוּא לֹא הִתְכַּוֵּן, כִּי הֲרֵי זֶה אַבְּסוּרְד,
אֲבָל זֶה פָּשׁוּט קָרָה.
זֶה קָרָה בְּאֶסְפָּאנָה, אוֹ דוֹיטְשְלַנְד, אוֹ פְרַאנְס
בְּ- 33' אוֹ בְּ- 02'.
קָרְאוּ לוֹ, לְצֹרֶךְ הַזֶּמֶר, הַנְס.
הַשֵּׁם הוּא מִקְרִי, כָּכָה סְתָם.
הוּא עִלְעֵל בַּדֶּר-שְׁטִירְמֶר בַּתּוֹר אֶל הַטְּרַאם
אוֹ גָּלַשׁ לְאָתַר בִּי-בִּי-סִי
וְרָאָה יְהוּדִים מְכוּרִים לְיִצְרָם
שׁוֹדְדִים וְרוֹצְחִים וְאוֹנְסִים.
וְרָאָה שֶׁכִּבּוּשׁ וְשָׁמַע שֶׁכִּנִּים
וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁיֵּשׁ פִּתְרוֹנוֹת
וְהוּא לֹא הִתְעַמֵּק בְּאוֹתָם עִנְיָנִים
כִּי בַּטְּרַאם מִתְמַלְּאִים הַקְּרוֹנוֹת.
הוּא רָצָה רַק קְצַת שֶׁקֶט, מוּטָב אִם מַהֵר,
שֶׁיּוּכַל לִרְקֹד טַנְגוֹ אוֹ טְרַאנְס,
וְלִגְמֹר כְּבָר אִתָּם, עִם הַיּוּדֶן הַהֵם,
כִּי הוּא רַק אִישׁ פָּשוּט שֶׁשְּמוֹ הַנְס.
אִישׁ פָּשׁוּט שֶׁרוֹצֶה רַק לָתֵת אֶת הַצַּ'אנְס
לְהֵיכָן שֶׁנּוֹשֶׁבֶת הָרוּחַ.
אַל תַּאֲשִׁימוּ אוֹתוֹ, אֶת הַנְס.
זֶה רַק מֶזֶג אָוִיר גָרוּעַ.
הוּא לֹא הִתְכַּוֵּן, הַנְס. הוּא רַק שָׁאַף
לִהְיוֹת כְּמוֹ כֻּלָּם, אוֹ רֻבָּם.
הוּא רַק לֹא רָאָה אֵיךְ מִתַּחַת לָאַף
צָמַח לוֹ שָׂפָם מְרֻבָּע.
הוּא רַק לֹא רָאָה אֵיך צְלָבוֹ הַקָּדוֹשׁ
הִתְעַקֵּל בְּאַרְבַּעַת רָאשָׁיו.
הוּא אֲפִלּוּ שָׁכַח אִם 33'
אוֹ 2002 עַכְשָׁיו.
צור ארליך
הופיע ב'מקור ראשון' בכ"ח באייר תשס"ב, 10.5.2002
כמוך ישמעו רכבת
הֵם יַעַמְדוּ בִּצְפִירַת הַדּוּמִיָּה, וְיִשְׁמְעוּ רַכֶּבֶת צוֹפֶרֶת?
וַדַּאי. בְּדִיּוּק כָּמוֹךָ. עֵינֵיהֶם בָּאֲדָמָה, כּוֹבְשׁוֹת מַעְיָן.
הֵם יְעַלְעְלוּ בְּדַפֵּי זִכָּרוֹן, יִקְרְאוּ שִׁיר, יִבְכּוּ אֶל מוּל סֶרֶט?
כַּמּוּבָן. לְפָחוֹת כָּמוֹךָ. הַשָּׁבוּעַ, וְגַם בְּיָמִים מִן הַמִּנְיָן.
צַוָּארָם נוֹשֵׂא, כָּמוֹנִי, בְּקוֹלַר הַזִּכָּרוֹן הַצָּהֹב?
כֵּן. צַוָּארָם כְּשֶלְּךָ. וּכְמוֹתְךָ הֵם הוֹלְכִים בָּעוֹלָם כְּעַל קְרוּם.
וּכְמוֹתִי יִשְׁאֲלוּ מִדֵּי זְמָן אִם מוּתָר עוֹד לִצְחֹק, לִכְתֹּב, לֶאֱהֹב?
כָּמוֹךָ. וְכָמוֹךָ מַמָּשׁ הֵם יְרֵאִים לְהָצִיץ אֶל הַכְּלוּם.
הֵם זוֹכְרִים עוֹד עַל מַה נִּצְטַוֵּינוּ לְעוֹלָם לֹא לִמְחֹל, לֹא לִשְׁכֹּחַ?
הֵם זוֹכְרִים וְשׁוֹנִים וְנוֹדְרִים. כֵּן, אֵינְךָ הַיָּחִיד.
וְאֵינִי הַיָּחִיד שֶׁלָּמַד עַל בְּשָׂרוֹ אֶת הַזְּכוּת, הַחוֹבָה, לִהְיוֹת כֹּחַ?
הֵם לָמְדוּ וְיָדְעוּ וְהָיוּ. הֵם כָּמוֹךָ, אָחִי.
וְכָמוֹנִי לָמְדוּ שֶׁאִם גּוֹי מִתְהַדֵּר: אֶהֱרֹג יְהוּדִים – סוֹמְכִין עָלָיו שֶׁכָּךְ יַעֲשֶׂה?
כֵּן, כִּמְעַט. הֵם לָמְדוּ שֶׁאִם גּוֹי מִתְהַדֵּר: אֶהֱרֹג יְהוּדִים – סוֹמְכִין עָלָיו.
וְשֶׁאִם כְּבָר הָרַג – אֵין לָבֹא אֵלָיו שׁוּב וְלִפְעוֹת לוֹ כְּשֶׂה?
בְּהֶחְלֵט. אִם גַּם כְּבָר שָׁכְחוּ. פֹּה לוֹמְדִים אֶת זֶה עִם הֶחָלָב.
וְכֵיצַד זֶה עַכְשָׁיו הֵם – וְאֵיךְ – וּמַדּוּעַ – מַדּוּעַ – מַדּוּעַ – ?
אֵין תְּשׁוּבָה. אֵין פִּתְרוֹן. זוֹ חִידָה שֶׁשָּׁנִים עוֹד רַבּוֹת יִלְמְדוּהָ.
צור ארליך
הופיע ב'מקור ראשון' בכ"ה בניסן תשס"ד, 16.4.2004
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה