הַטַּבָּחִים
נוֹתַרְנוּ בַּשֶּׁטַח, גּוּפִים עֲשֵׁנִים.
י"ג וְעוֹד עֲשָׂרָה.
אֲנַחְנוּ כ"ג נוֹפְלֵי גֶ'נִין,
כ"ג עוֹלֵי בִּסְעָרָה.
מִקְּנֵי מִסְגָּדִים נוֹרוּ יְרִיוֹת.
מֵאַמְבּוּלַנְס אֵשׁ וָדָם.
לָחַמְנוּ בָּהֵם, הַפְּרָאִים מֵחַיּוֹת,
כְּאִילוּ הָיוּ בְּנֵי אָדָם.
בַּקְּרָב הָרוֹתֵחַ עִם בְּנֵי מָוֶתסְטָן
נִשְׁמַרְנוּ לְבַל נֶאֱשַׁם.
שָׁמַרְנוּ נַפְשֵׁנוּ מִתַּן וּמִטְעָן
אַךְ קֹדֶם שָׁמַרְנוּ נַפְשָׁם.
אֲנַחְנוּ כ"ג נוֹפְלֵי גֶ'נִין.
נָדָמוּ אֵימָה וָתֹף.
בָּעֶרֶב שָׁכַבְנוּ וּבְנֵי הַתַּנִּים
נִסּוּ אֶת גּוּפֵינוּ לַחְטֹף.
בָּעֶרֶב שָׁכַבְנוּ בְּלִי שִׁיר וּבְלִי שֶׁבַח.
נוֹתַרְנוּ לָעַד יְשֵׁנִים.
וְאָז נֶאֱמַר: בִּצַּעְנוּ טֶבַח.
דִּינֵנוּ נִגְזַר: אָשֵׁמִים.
אֲנַחְנוּ שָׁחַטְנוּ. אֲנַחְנוּ טָבַחְנוּ.
וְאִישׁ בָּאַשְׁמָה לֹא כָּפַר.
אֵיךְ נְעַרְעֵר עַל הַדִּין, אֲנַחְנוּ
שֶׁפִּינוּ נִסְתַּם בְּעָפָר?
אֲנַחְנוּ שָׁלַחְנוּ לַקְּרָב יְלָדִים.
אֲנַחְנוּ שִׁסַּפְנוּ גְּרוֹנוֹת.
אֲנַחְנוּ חִנַּכְנוּ פִּרְחֵי מִתְאַבְּדִים.
וְאֵין לָנוּ פֶּה לַעֲנוֹת.
וּגְזַר הַהִיסְטוֹרְיָה נֶחְתַּם.
אֲנַחְנוּ טָבַחְנוּ. עֻבְדָה.
וְהֵם, שֶׁנָּפַלְנוּ תַּחְתָּם,
רָשְׁמוּ לָהֶם עוֹד נְקוּדָה.
נוֹתַרְנוּ בַּשֶּׁטַח, גּוּפִים עֲשֵׁנִים.
דִּמַּמְנוּ לְבַד בַּזִּירָה.
אֲנַחְנוּ כ"ג טוֹבְחֵי גֶ'נִין,
כ"ג חוֹטְפֵי הַסְּטִירָה.
צור ארליך
נכתב בד' באייר תשס"ב, 16.4.2002.
הופיע ב'מקור ראשון' בז' באייר תשס"ב, 19.4.2002.
החייל הבדווי
מִבֵּין שְׁכֵנָיו, אֲשֶׁר חֻקָּם
הוּא רַק זְכֻיּוֹת וְשׁוּם חוֹבָה,
מִבֶּטֶן עוֹיְנוּתָם הוּא קָם
וְהִתְגַּיֵּס אֶל הַצָּבָא.
מֵהַחֲזִית בְּיוֹם חֻפְשָׁה
הָיָה הוּא שָׁב אֶל סַף כְּפָרוֹ
וְגַאֲוָה הָפְכָה בּוּשָׁה
וּנְאָצוֹת הָיוּ שְׂכָרוֹ.
וְאֶת מַדָּיו הִסְתִּיר בִּצְרוֹר
וְהָרוֹבֶה בְּתִיק הוּבָא
כִּי בֵּין שְׁכֵנִים רוֹצֵי טֶרוֹר
רַק הוּא, רַק הוּא הִכִּיר חוֹבָה.
וְעַל הַגְּבוּל שָׁלֹש שָׁנִים
בְּרֶכֶב הַסִּיּוּר רָכַב
שָׂנוּא מֵעֹרֶף וּפָנִים
לִשְׁמֹר אֶחָיו מִפְּנֵי אֶחָיו.
מִכָּאן חוֹרֵג, מִכָּאן הָרוּג
הוּא שָׁב עִם בֹּקֶר לִכְפָרוֹ.
מִכָּאן יָרוּי, מִכָּאן יָרוּק
הוּא שָׁב גִּבּוֹר לַעֲפָרוֹ.
צור ארליך
הופיע בעיתון 'מקור ראשון' בה' בטבת תשס"ה, 17.12.2004.
נחל תלם
הַבַּחוּרִים הָהֵם, שֶׁל שִׁטּוּטִים וָשֶׁטַח,
שֶׁמֵּעָפָר נוֹצְרוּ וּבְעָפָר דַּרְכָּם,
שֶׁקֶּנְיוֹן בִּשְׁבִילָם הוּא רַק נָקִיק צַר פֶּתַח
וְאֶרֶץ בִּשְׁבִילָם הִיא טַעַם וּמִרְקָם,
הַבַּחוּרִים הָהֵם, שֶׁבְּחַגְוֵי הַוָּאדִי,
שֶׁרַק רָחוֹק, בַּחוּץ, יָחוּשׁוּ בֵּיתִיּוּת,
וְשָׁם, בְּאֵין שׁוֹמֵעַ, יִלְחֲשׁוּ: אָהַבְתִּי
אוֹתָךְ, אַרְצִי שֶׁלִּי, וּמִנְחָתִי טִיּוּל,
הַבַּחוּרִים הָהֵם, שֶׁלֹּא הוֹלְכִים בַּתֶּלֶם,
שֶׁלֹּא הוֹלְכִים בָּטֵל, אֶלָּא הוֹלְכִים בַּגַּיְא,
בָּהָר וּבַמֶּרְחָב וּבַמִּתְלוֹל – אֶת אֵלֶּה,
אָמְרָה הָאֲדָמָה, אֲנִי רוֹצָה אֵלַי.
צור ארליך
הופיע ב'מקור ראשון בכ"ו בטבת תשס"ח, 4.1.2008.
הצבא צועד על כיפתו
מֵאֶצְבָּעוֹ הַחֲבוּשָׁה בְּגָזָה
שֶׁל אַחֲרוֹן הַפְּצוּעִים-קַל קָטֹנְתִּי.
הָעָם לִשְׂדֵרוֹתָיו לוֹחֵם בְּעַזָּה.
וּבְכָל זֹאת, נֹכַח הַהֶרְכֵּב – כָּתֹמְתִּי.
מִי הַנּוֹפֵל שָׁלֵם אֲבָל דָּמוּעַ?
מִיהוּ הָרָץ בְּמִלְחֲמוֹת צִפּוֹרָה?
זֶהוּ יוֹסֵף, אֲשֶׁר אֶחָיו שְׂטָמוּהוּ.
זֶהוּ יוֹסֵף, אֲשֶׁר הֻשְׁלַךְ הַבּוֹרָה.
זֶהוּ יוֹסֵף, אֲשֶׁר הָלַךְ דֹּתַיְנָה.
שֶׁנֶּאֱחַז, אַךְ לֹא נִכְנַס לַלַּיין-אַפּ.
זֶהוּ יוֹסֵף, שֶׁלֹּא הוֹצִיא אַף פְּטוֹר,
כִּי הַצָּבָא צוֹעֵד עַל כִּפָּתוֹ.
לֹא רַק אֶצְלוֹ יֵשׁ עֲלוּמִים וָחֶמֶד
וְלֹא רַק לוֹ הָעֹז. כְּבָר הִתְוַדֵּעַ
לַכֹּל שֶׁהָאֻמָּה שֶׁשּׁוּב נִלְחֶמֶת
לֹא נֶחְלְקָה הַפַּעַם לִשְׁבָטֶיהָ.
אַךְ הוּא, אֲשֶׁר נֶחְקַק עָלָיו אוֹת מֶרִי,
שֶׁהִתְנַכְּלוּ: לְכוּ וּנְנַתְּקֵהוּ,
מִלֵּא בַּהֲמוֹנָיו אֶת קַו הַיֶּרִי
וְעַל אֲשֶׁר בִּשְּׁלוּ הֵם שׁוּב לוֹקֶה הוּא.
הוּא, הַמְפֻלָּג לִמְנַשֶּׁה-אֶפְרַיִם,
לֹא הִתְחַשְׁבֵּן וְלֹא בָּדַק מִי פְרָאיֶר,
כְּפִי שֶׁקַּל כָּל כָּךְ לְהִתְפַּתּוֹת.
כִּי הַצָּבָא צוֹעֵד עַל כִּפָּתוֹ.
אֶת כַּתְמוּתוֹ הִטִּיחוּ בּוֹ כְּמוֹ כֶּתֶם,
וְשָׂמוּ עָלָיו פַּס, עַל הַכֻּתֹּנֶת,
אֲבָל כְּשֶׁהִתְרַגְּשָׁה צָרָה, כְּקֶדֶם
נֶחְלַץ לְהוֹצִיאָם וְסָח: קָטֹנְתִּי
מִכָּל הַמִּתְחַסְּדִים, מִכָּל הַלָּלוּ
שֶׁלָּעֲגוּ לִי כְּשֶׁקָּרָאתִי כְּתֹבֶת
עַל קִיר, שֶׁיְּגָרְשׁוּ אוֹתִי בַּלַּיְלָה
אֲבָל הַיּוֹם לִי מְרִיעִים בַּתֹּפֶת.
וּבָא. בְּתַרְמִילוֹ תְּפִלִּין וָדֶגֶל
וּמִשְׁפַּחְתּוֹ גֵּאָה וְגַם מֻדְאֶגֶת,
וְהוּא חָתָן יוֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ.
כִּי הַצָּבָא צוֹעֵד עַל כִּפָּתוֹ.
צור ארליך
הופיע ב'מקור ראשון' בכ' בטבת תשס"ט, 16.1.2009.
נוֹתַרְנוּ בַּשֶּׁטַח, גּוּפִים עֲשֵׁנִים.
י"ג וְעוֹד עֲשָׂרָה.
אֲנַחְנוּ כ"ג נוֹפְלֵי גֶ'נִין,
כ"ג עוֹלֵי בִּסְעָרָה.
מִקְּנֵי מִסְגָּדִים נוֹרוּ יְרִיוֹת.
מֵאַמְבּוּלַנְס אֵשׁ וָדָם.
לָחַמְנוּ בָּהֵם, הַפְּרָאִים מֵחַיּוֹת,
כְּאִילוּ הָיוּ בְּנֵי אָדָם.
בַּקְּרָב הָרוֹתֵחַ עִם בְּנֵי מָוֶתסְטָן
נִשְׁמַרְנוּ לְבַל נֶאֱשַׁם.
שָׁמַרְנוּ נַפְשֵׁנוּ מִתַּן וּמִטְעָן
אַךְ קֹדֶם שָׁמַרְנוּ נַפְשָׁם.
אֲנַחְנוּ כ"ג נוֹפְלֵי גֶ'נִין.
נָדָמוּ אֵימָה וָתֹף.
בָּעֶרֶב שָׁכַבְנוּ וּבְנֵי הַתַּנִּים
נִסּוּ אֶת גּוּפֵינוּ לַחְטֹף.
בָּעֶרֶב שָׁכַבְנוּ בְּלִי שִׁיר וּבְלִי שֶׁבַח.
נוֹתַרְנוּ לָעַד יְשֵׁנִים.
וְאָז נֶאֱמַר: בִּצַּעְנוּ טֶבַח.
דִּינֵנוּ נִגְזַר: אָשֵׁמִים.
אֲנַחְנוּ שָׁחַטְנוּ. אֲנַחְנוּ טָבַחְנוּ.
וְאִישׁ בָּאַשְׁמָה לֹא כָּפַר.
אֵיךְ נְעַרְעֵר עַל הַדִּין, אֲנַחְנוּ
שֶׁפִּינוּ נִסְתַּם בְּעָפָר?
אֲנַחְנוּ שָׁלַחְנוּ לַקְּרָב יְלָדִים.
אֲנַחְנוּ שִׁסַּפְנוּ גְּרוֹנוֹת.
אֲנַחְנוּ חִנַּכְנוּ פִּרְחֵי מִתְאַבְּדִים.
וְאֵין לָנוּ פֶּה לַעֲנוֹת.
וּגְזַר הַהִיסְטוֹרְיָה נֶחְתַּם.
אֲנַחְנוּ טָבַחְנוּ. עֻבְדָה.
וְהֵם, שֶׁנָּפַלְנוּ תַּחְתָּם,
רָשְׁמוּ לָהֶם עוֹד נְקוּדָה.
נוֹתַרְנוּ בַּשֶּׁטַח, גּוּפִים עֲשֵׁנִים.
דִּמַּמְנוּ לְבַד בַּזִּירָה.
אֲנַחְנוּ כ"ג טוֹבְחֵי גֶ'נִין,
כ"ג חוֹטְפֵי הַסְּטִירָה.
צור ארליך
נכתב בד' באייר תשס"ב, 16.4.2002.
הופיע ב'מקור ראשון' בז' באייר תשס"ב, 19.4.2002.
החייל הבדווי
מִבֵּין שְׁכֵנָיו, אֲשֶׁר חֻקָּם
הוּא רַק זְכֻיּוֹת וְשׁוּם חוֹבָה,
מִבֶּטֶן עוֹיְנוּתָם הוּא קָם
וְהִתְגַּיֵּס אֶל הַצָּבָא.
מֵהַחֲזִית בְּיוֹם חֻפְשָׁה
הָיָה הוּא שָׁב אֶל סַף כְּפָרוֹ
וְגַאֲוָה הָפְכָה בּוּשָׁה
וּנְאָצוֹת הָיוּ שְׂכָרוֹ.
וְאֶת מַדָּיו הִסְתִּיר בִּצְרוֹר
וְהָרוֹבֶה בְּתִיק הוּבָא
כִּי בֵּין שְׁכֵנִים רוֹצֵי טֶרוֹר
רַק הוּא, רַק הוּא הִכִּיר חוֹבָה.
וְעַל הַגְּבוּל שָׁלֹש שָׁנִים
בְּרֶכֶב הַסִּיּוּר רָכַב
שָׂנוּא מֵעֹרֶף וּפָנִים
לִשְׁמֹר אֶחָיו מִפְּנֵי אֶחָיו.
מִכָּאן חוֹרֵג, מִכָּאן הָרוּג
הוּא שָׁב עִם בֹּקֶר לִכְפָרוֹ.
מִכָּאן יָרוּי, מִכָּאן יָרוּק
הוּא שָׁב גִּבּוֹר לַעֲפָרוֹ.
צור ארליך
הופיע בעיתון 'מקור ראשון' בה' בטבת תשס"ה, 17.12.2004.
נחל תלם
הַבַּחוּרִים הָהֵם, שֶׁל שִׁטּוּטִים וָשֶׁטַח,
שֶׁמֵּעָפָר נוֹצְרוּ וּבְעָפָר דַּרְכָּם,
שֶׁקֶּנְיוֹן בִּשְׁבִילָם הוּא רַק נָקִיק צַר פֶּתַח
וְאֶרֶץ בִּשְׁבִילָם הִיא טַעַם וּמִרְקָם,
הַבַּחוּרִים הָהֵם, שֶׁבְּחַגְוֵי הַוָּאדִי,
שֶׁרַק רָחוֹק, בַּחוּץ, יָחוּשׁוּ בֵּיתִיּוּת,
וְשָׁם, בְּאֵין שׁוֹמֵעַ, יִלְחֲשׁוּ: אָהַבְתִּי
אוֹתָךְ, אַרְצִי שֶׁלִּי, וּמִנְחָתִי טִיּוּל,
הַבַּחוּרִים הָהֵם, שֶׁלֹּא הוֹלְכִים בַּתֶּלֶם,
שֶׁלֹּא הוֹלְכִים בָּטֵל, אֶלָּא הוֹלְכִים בַּגַּיְא,
בָּהָר וּבַמֶּרְחָב וּבַמִּתְלוֹל – אֶת אֵלֶּה,
אָמְרָה הָאֲדָמָה, אֲנִי רוֹצָה אֵלַי.
צור ארליך
הופיע ב'מקור ראשון בכ"ו בטבת תשס"ח, 4.1.2008.
הצבא צועד על כיפתו
מֵאֶצְבָּעוֹ הַחֲבוּשָׁה בְּגָזָה
שֶׁל אַחֲרוֹן הַפְּצוּעִים-קַל קָטֹנְתִּי.
הָעָם לִשְׂדֵרוֹתָיו לוֹחֵם בְּעַזָּה.
וּבְכָל זֹאת, נֹכַח הַהֶרְכֵּב – כָּתֹמְתִּי.
מִי הַנּוֹפֵל שָׁלֵם אֲבָל דָּמוּעַ?
מִיהוּ הָרָץ בְּמִלְחֲמוֹת צִפּוֹרָה?
זֶהוּ יוֹסֵף, אֲשֶׁר אֶחָיו שְׂטָמוּהוּ.
זֶהוּ יוֹסֵף, אֲשֶׁר הֻשְׁלַךְ הַבּוֹרָה.
זֶהוּ יוֹסֵף, אֲשֶׁר הָלַךְ דֹּתַיְנָה.
שֶׁנֶּאֱחַז, אַךְ לֹא נִכְנַס לַלַּיין-אַפּ.
זֶהוּ יוֹסֵף, שֶׁלֹּא הוֹצִיא אַף פְּטוֹר,
כִּי הַצָּבָא צוֹעֵד עַל כִּפָּתוֹ.
לֹא רַק אֶצְלוֹ יֵשׁ עֲלוּמִים וָחֶמֶד
וְלֹא רַק לוֹ הָעֹז. כְּבָר הִתְוַדֵּעַ
לַכֹּל שֶׁהָאֻמָּה שֶׁשּׁוּב נִלְחֶמֶת
לֹא נֶחְלְקָה הַפַּעַם לִשְׁבָטֶיהָ.
אַךְ הוּא, אֲשֶׁר נֶחְקַק עָלָיו אוֹת מֶרִי,
שֶׁהִתְנַכְּלוּ: לְכוּ וּנְנַתְּקֵהוּ,
מִלֵּא בַּהֲמוֹנָיו אֶת קַו הַיֶּרִי
וְעַל אֲשֶׁר בִּשְּׁלוּ הֵם שׁוּב לוֹקֶה הוּא.
הוּא, הַמְפֻלָּג לִמְנַשֶּׁה-אֶפְרַיִם,
לֹא הִתְחַשְׁבֵּן וְלֹא בָּדַק מִי פְרָאיֶר,
כְּפִי שֶׁקַּל כָּל כָּךְ לְהִתְפַּתּוֹת.
כִּי הַצָּבָא צוֹעֵד עַל כִּפָּתוֹ.
אֶת כַּתְמוּתוֹ הִטִּיחוּ בּוֹ כְּמוֹ כֶּתֶם,
וְשָׂמוּ עָלָיו פַּס, עַל הַכֻּתֹּנֶת,
אֲבָל כְּשֶׁהִתְרַגְּשָׁה צָרָה, כְּקֶדֶם
נֶחְלַץ לְהוֹצִיאָם וְסָח: קָטֹנְתִּי
מִכָּל הַמִּתְחַסְּדִים, מִכָּל הַלָּלוּ
שֶׁלָּעֲגוּ לִי כְּשֶׁקָּרָאתִי כְּתֹבֶת
עַל קִיר, שֶׁיְּגָרְשׁוּ אוֹתִי בַּלַּיְלָה
אֲבָל הַיּוֹם לִי מְרִיעִים בַּתֹּפֶת.
וּבָא. בְּתַרְמִילוֹ תְּפִלִּין וָדֶגֶל
וּמִשְׁפַּחְתּוֹ גֵּאָה וְגַם מֻדְאֶגֶת,
וְהוּא חָתָן יוֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ.
כִּי הַצָּבָא צוֹעֵד עַל כִּפָּתוֹ.
צור ארליך
הופיע ב'מקור ראשון' בכ' בטבת תשס"ט, 16.1.2009.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה