מאת צור ארליך
הופיע ב'מקור ראשון' בג' בסיוון תשס"ח, 6.6.2008
בימי פסילת גיוריו של הרב דרוקמן
בית שמאי ובית דוד
בְּלָבָן רוֹמַנְטִי, בְּשַׁדְמוֹת בֵּית-לֶחֶם,
סַבְתָּא-רַבָּה רוּת הוֹלֶכֶת עִם דָּוִד.
רוּת, עַמֵּךְ עַמֵּךְ וְאַתְּ צְרִיכָה לָלֶכֶת.
אַל תָּשִׁירִי שִׁיר לַנִּין בְּמוֹאָבִית.
מִי גִּיֵּר אוֹתָךְ? מָתַי בָּאת לְבִקֹּרֶת?
הַגּוֹאֵל שֶׁלָךְ הִמְרָה שָׁלֹשׁ שְׁבוּעוֹת.
לָמָּה נִין מִזְרוֹחְנִיק? מֶה עָשִׂית בַּגֹּרֶן?
אֵיזוֹ מִין תּוֹרָה קִבַּלְתְּ בְּשָׁבוּעוֹת?
רוּת, אַתְּ קָשָׁה. אַתְּ כְּמוֹ סַפַּחַת.
רוּת, לְהַתִּיר אֵין שׁוּם דֵּעָה.
רוּת, מָה מֵצִיץ לָךְ מֵהַמִּטְפַּחַת?
לָמָּה מִטְפַּחַת בְּלִי פֵּאָה?
רוּת, לֹא נִבְחַנְתְּ עַל כָּל הַלֶּקֶט.
רוּת, אַתְּ נִפְסֶלֶת. אַתְּ רוּת בְּלַאי.
רוּת, אַת אִינְפֶקְצְיָה, אַתְּ דַּלֶּקֶת,
אוֹ עֲצִי-רוּת אוּלַי.
סַבְתָּא-רַבָּה רוּת שָׁמְעָה וְלֹא הֶחְלִיטָה
אִם לָשׁוּב מוֹאָבָה עִם דָּוִד נִינָהּ
אוֹ לִמְצֹא רַב שְׁלִיטָ"א מֵאַסְכּוֹלַת לִיטָא
שֶׁיַּסְכִּים בַּסּוֹף לָתֵת לָהּ חֲנִינָה.
בִּקְצִירַת הָעֹמֶר הִיא כְּמֵהָה כָּמֹהַּ
לֹא לְהִשָּׁלֵל בִּידֵי בֵּית דִּין אַלִּים.
הִיא, וּבֵית דָּוִד, וְכָל אֲשֶׁר כָּמוֹהָ
וְעַמּוֹ עַמֵּנוּ: רִבְבוֹת עוֹלִים.
רוּת, אַתְּ צְרִיכָה גִּיּוּר לְחוּמְרָא.
רוּת, הַדַּיָּן כְּבָר לֹא בַּגִּיל.
רוּת, גִּיוּרָיו שֶׁל חַיִּים דְרוּקְמַן
לֹא נִכְלְלוּ בַּדִּיל.
רוּת, בֵּית דָּוִד מִדַּי צִיּוֹיְנִי.
רוּת, בֵּית יִשַׁי לֹא מַשְׁלִים מִנְיָן.
רוּת, בֵּית שַׁמַּאי, בֵּית תִּהְיוּ-כָּמוֹנִי,
בָּא לְהָדְפֵךְ בְּאַמַּת בִּנְיָן.
רוּת, אַלְמְנַת כִּלְיוֹן.
רוּת, וּכְמוֹתָהּ מִילְיוֹן.
רוּת, לֹא הַ"חַי" בַּתִּלְיוֹן
קוֹבֵעַ, כִּי אִם הַמַּחְשׂוֹף.
רוּת, אַתְּ אֵינֵךְ מְיֻחֶסֶת.
רוּת, אַתְּ בְּנָאחְס מְנֻחֶסֶת.
רוּת, פֹּה אֵין חֵן וְאֵין חֶסֶד.
רוּת, סוֹף.
הופיע ב'מקור ראשון' בג' בסיוון תשס"ח, 6.6.2008
בימי פסילת גיוריו של הרב דרוקמן
בית שמאי ובית דוד
בְּלָבָן רוֹמַנְטִי, בְּשַׁדְמוֹת בֵּית-לֶחֶם,
סַבְתָּא-רַבָּה רוּת הוֹלֶכֶת עִם דָּוִד.
רוּת, עַמֵּךְ עַמֵּךְ וְאַתְּ צְרִיכָה לָלֶכֶת.
אַל תָּשִׁירִי שִׁיר לַנִּין בְּמוֹאָבִית.
מִי גִּיֵּר אוֹתָךְ? מָתַי בָּאת לְבִקֹּרֶת?
הַגּוֹאֵל שֶׁלָךְ הִמְרָה שָׁלֹשׁ שְׁבוּעוֹת.
לָמָּה נִין מִזְרוֹחְנִיק? מֶה עָשִׂית בַּגֹּרֶן?
אֵיזוֹ מִין תּוֹרָה קִבַּלְתְּ בְּשָׁבוּעוֹת?
רוּת, אַתְּ קָשָׁה. אַתְּ כְּמוֹ סַפַּחַת.
רוּת, לְהַתִּיר אֵין שׁוּם דֵּעָה.
רוּת, מָה מֵצִיץ לָךְ מֵהַמִּטְפַּחַת?
לָמָּה מִטְפַּחַת בְּלִי פֵּאָה?
רוּת, לֹא נִבְחַנְתְּ עַל כָּל הַלֶּקֶט.
רוּת, אַתְּ נִפְסֶלֶת. אַתְּ רוּת בְּלַאי.
רוּת, אַת אִינְפֶקְצְיָה, אַתְּ דַּלֶּקֶת,
אוֹ עֲצִי-רוּת אוּלַי.
סַבְתָּא-רַבָּה רוּת שָׁמְעָה וְלֹא הֶחְלִיטָה
אִם לָשׁוּב מוֹאָבָה עִם דָּוִד נִינָהּ
אוֹ לִמְצֹא רַב שְׁלִיטָ"א מֵאַסְכּוֹלַת לִיטָא
שֶׁיַּסְכִּים בַּסּוֹף לָתֵת לָהּ חֲנִינָה.
בִּקְצִירַת הָעֹמֶר הִיא כְּמֵהָה כָּמֹהַּ
לֹא לְהִשָּׁלֵל בִּידֵי בֵּית דִּין אַלִּים.
הִיא, וּבֵית דָּוִד, וְכָל אֲשֶׁר כָּמוֹהָ
וְעַמּוֹ עַמֵּנוּ: רִבְבוֹת עוֹלִים.
רוּת, אַתְּ צְרִיכָה גִּיּוּר לְחוּמְרָא.
רוּת, הַדַּיָּן כְּבָר לֹא בַּגִּיל.
רוּת, גִּיוּרָיו שֶׁל חַיִּים דְרוּקְמַן
לֹא נִכְלְלוּ בַּדִּיל.
רוּת, בֵּית דָּוִד מִדַּי צִיּוֹיְנִי.
רוּת, בֵּית יִשַׁי לֹא מַשְׁלִים מִנְיָן.
רוּת, בֵּית שַׁמַּאי, בֵּית תִּהְיוּ-כָּמוֹנִי,
בָּא לְהָדְפֵךְ בְּאַמַּת בִּנְיָן.
רוּת, אַלְמְנַת כִּלְיוֹן.
רוּת, וּכְמוֹתָהּ מִילְיוֹן.
רוּת, לֹא הַ"חַי" בַּתִּלְיוֹן
קוֹבֵעַ, כִּי אִם הַמַּחְשׂוֹף.
רוּת, אַתְּ אֵינֵךְ מְיֻחֶסֶת.
רוּת, אַתְּ בְּנָאחְס מְנֻחֶסֶת.
רוּת, פֹּה אֵין חֵן וְאֵין חֶסֶד.
רוּת, סוֹף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה