יום רביעי, 5 במאי 2010

סר מר המוות: גלגולו של שיר מהטור שלי ליצירה הזוכה בתחרות 'רימון'


ידידי המלחין יזהר פלורסהיים זכה אמש במקום הראשון בתחרות הלחנת היצירות של תלמידי מגמת הלחנה ועיבוד ב'רימון', בית הספר לג'אז ולמוזיקה בת זמננו, לשנת 2010. היצירה המרשימה נקראת 'סר מר המוות', והיא פרק ראשון מתוך קונצ'רטו שכתב יזהר לפסנתר, תזמורת קאמרית, תופים וכלי הקשה. עשר היצירות המתחרות בוצעו בקונצרט פומבי במשכן למוזיקה ואמנויות ברעננה. במקום השני זכה יורי סטרייב, ובמקום השלישי דור הייטנר (לו אני השופט, היו מקבלים את המקומות השני והשלישי דניאל טיין ומיכאל גלפרין. אבל מה אני כבר מבין במוזיקה אמנותית מודרנית).

יזהר מוכר לרבים מאיתנו כאמן מבצע - נגן בכלים רבים ובעל להקה מבוקשת, שאף הקליט כמה אלבומים של נעימות מוכרות בביצוע ייחודי.  אולם זה מכבר הוא שוקד גם על הלחנה - של מוזיקה קלה, ובשנים האחרונות, יותר ויותר, גם של מוזיקה אמנותית. לא מכבר בוצע קונצ'רטו שלו לקלרנית בידי תזמורת חיפה, בקונצרט של יצירות מלחינים צעירים. יצירותיו הן דו-שיח פורה בין מרכיבים אוונגרדיים ודיסוננטיים של המוזיקה האמנותית העכשווית לבין מרכיבים מהמוזיקה הפופולרית.

                                 יזהר פלורסהיים. צילום: ורדי כהנא

ראשיתה של היצירה הזוכה ביצירה אחרת שכתב יזהר בשנה שעברה, 'מר מוות סר לביקור', למילות שיר בשם זה שפרסמתי בטור הקבוע שלי במקור ראשון בימי השיא של טרור מלחמת אוסלו, שבועיים לפני מבצע חומת מגן. שיר שמתאר תקופה שבה בכל יום אירע פיגוע או טבח, ומי שיצא מביתו בבוקר לא ידע אם יחזור אליו בערב. יצירתו של יזהר בגלגול ההוא הייתה יצירה אינסטרומנטלית לצ'לו ולכלים נוספים, ביניהם תקתוק של פצצת השהיה, המנוגנת במקביל להקראה של השיר.

הגלגול הנוכחי של היצירה, אותו פרק ראשון של הקונצ'רטו שנוגן אמש, אופטימי יותר: הקו העגמומי של הצ'לו מהיצירה הקודמת הוא נושא אחד ביצירה החדשה, המסמל את המוות, ונושא זה נאבק לאורך הפרק בנושא אחר, המסמל את החיים וגובר לבסוף על המוות. בהתאם לכך הצעתי ליזהר לקרוא ליצירה לא 'מר מוות סר לביקור', אלא שם שיבטא בו בזמן גם את הרעיון הזה וגם את הניצחון על המוות: 'סר מר המוות', כדברי אגג בשמואל א' פרק טו.
הנה השיר המקורי:

מר מוות סר לביקור

אָדָם קָם. הַלַּיְלָה אֵינֶנּוּ.
מַר מָוֶת מֵצִיץ בַּחַלּוֹן.
כָּכָה קָמִים בְּיָמֵינוּ:
כָּל יוֹם אֶל הַיּוֹם הָאַחְרוֹן.

מַר מָוֶת. סוֹטֶה. מְצִיצָן.
מַבִּיט דֶּרֶךְ חוֹר הַמַּנְעוּל.
רֵאשִׁית הַיְּמָמוֹת וְקִצָּן.
הַשָׁכֵן מִמּוּל.

מַר מָוֶת. תַּיָּר מִנּוֹרְוֶגְיָה.
שׁוֹטְרִים כְּבָר צִיְּרוּ לוֹ פְּרוֹפִיל.
אוֹרֵחַ וְלֹא לְרֶגַע.
לוֹכֵד יְלָדִים. פֶּדוֹפִיל.

חֲתָן הַדָּמִים בְּבַר-מִצְווֹת.
מֶלֶךְ בָּתֵי הַקָּפֶה.
יוֹדֵעַ הַכֹּל. לֹא יַחְמִיץ עוֹד.
לֹא הוּא, הַשָּׁכֵן הַצּוֹפֶה.

אֶצְלֵנוּ קָמִים בְּכָל בֹּקֶר
לְיוֹם אַחֲרוֹן בַּחַיִּים.
וְאִם לֹא הִצְלַחְנוּ בַּפּוֹקֶר
זֶה יוֹם אַחֲרוֹן בַּחַיִּים.
אֵיךְ קַמְתָּ, אָדָם, הַבֹּקֶר,
לְיוֹם אַחֲרוֹן בַּחַיִּים?
אֵיךְ זֶה לָקוּם בְּכָל בֹּקֶר
לְיוֹם אַחֲרוֹן בַּחַיִּים?
אֵיךְ זֶה? בֵּינְתַּיִם יֵשׁ גּ'וֹקֶר.
חַיִּים.

הטור ובו השיר הופיע לראשונה ב'מקור ראשון' בב' בניסן תשס"ב, 15.3.2002.


2 comments:

Danny Verbov אמר/ה...

מקסים.
כיףף לדעת שיש אנשים כאלה יצירתיים פה.
לא שלא ידענו עד עכשיו, אבל צריך להיזכר מידי פעם.
כל הכבוד לשניכם.
צור - לא ידעתי שיש לך כזה יופי של בלוג.
רחל ורבוב.

חננאל שראל אמר/ה...

יפה מאוד!
איחוליי לשניכם,
ובשבילך, צור היקר-

את דעתי אוכל להביע
גם בפתיחת החלון
ובמילים לוחשות, ארגיע
אשחרר את אות הקלון

כי הפחד מיום אחרון
כבר נדחף לחשכת הקרון
השלדים של פעם חזרו לארון
וכולנו יחד, חזקים, כבני מרון.

("הפרוש העיקרי לביטוי: "בני מרון" היה הפרוש של התלמוד הבבלי: "כבני צאן". משמעותו היא, שכמו הצאן נכנס למכלאות והכבשים נספרות אחת אחת על ידי הרועה, כך אנחנו, כל באי עולם, עוברים בראש השנה לפני אלוהינו, והוא סופר ומונה ופוקד ומחליט על עתידנו" \ חפשו בגוגל מאיפה זה אם זה מעניין אתכם)