המחסן של כאילו: עשרים שנה של דיבור בכאילו (וגם כזה, כמובן)

מאת צור ארליך. הופיע במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון', כב בטבת תשס"ז, 12בינואר 2007

1. המלכה
אי פעם, לפני עשרים שנה או קצת יותר, פולארד ולהבדיל ואנונו רק התחילו להכיר את הכלא מבפנים, והמילה הכי מדוברת היתה 'רוטציה'. עוד לא הכרנו מילים כמו אינתיפאדה או מיגון, שעמדו לפרוץ באלימות אל חיינו. שברנו את השיניים במילים החדשות גלסנוסט ופרסטרויקה שלא ידענו עדיין אילו עתידות נכונו להן. אותם ימים היו הימים האחרונים שיכולת לשמוע צעירים אומרים משפט שלם שכל מילה בו קשורה למילה הבאה; הימים האחרונים שבהם כשמישהו אמר 'כאילו', היה ברור שהוא אשכרה מתכוון לומר שכאילו.
פה ושם, באותם מקומות מסתוריים שבהם רוקחים את הטרנד הדיבורי הבא, התבעבעה המהפכה. צעירים בעלי חיישנים משובחים קלטו והפנימו את הנוהג של צעירים בארצות דוברות אנגלית לתקוע את המילה like ('כמו') בכל מקום שבו יש צורך לגמגם, להתפנק, להתחנחן, להתנצל, להסתייג קצת מעצמך או להפגין מבוכה. שלא מדעת, או שכן, הם גיששו אחר תחליף עברי. 'כזה' הוותיק, אשתו החוקית 'כזאת' ואשתו הלא חוקית 'כזאתי' לא הספיקו למטרה זו. לפחות לא לבדם. איכשהו 'כאילו' צצה. היא הוסיפה ל'לייק' צל שלא היה בו: זה לא 'כמו', זה לא 'דומה', אלא כאילו-דומה. מתחזה. יעני ישראבלוף.
ואז, לפני כעשרים שנה, או קצת פחות, גילה הישראלי המצוי שגם הוא נלכד ברשת. שגם הוא נדבק. שגם הוא לא יכול לנהל שיחה יומיומית בלי שאיזו כאילו תתפלק לו מהפה. ומאז היא איתנו. בכל שעה, בכל מקום, בכל משפט. והיא אינה מראה שום סימן של עייפות. לפני 16 שנה עוד ניבא אריאל הירשפלד בכתב העת 'פוליטיקה' שהתופעה תימוג כש'דור הכזה-כאילו' ישתחרר מהצבא, אבל היום נראה שהיא חתמה קבע. עשרים שנה שהמילה כאילו מולכת על חיינו בלא שיופיע טוען לכֶּתר. עשרים שנה היא פה, וכבר נאמר עליה כנראה הכול חוץ מהדבר הזה: שכבר עשרים שנה היא פה. וכאילו להכעיס, לאחר סיום הכנתה של כתבה זו הכריזו גלי צה"ל על שידור תוכנית באותו נושא ממש: עלייתה ואי-נפילתה של ה'כאילו'.

2. הנתינים
קטלוג קצר, שטחי ומוקצן של הכאילוּאידים, אלו המשתמשים במילה 'כאילו' מעבר למשמעותה המקורית. (למי שצועק עכשיו "קטלוגים של טיפוסים? זה כל כך אייטיז!" – כן, זה בדיוק הקטע).
א. המשתמשים הקלים. פה ושם ה'כאילו' בורח להם. הם אימצו אותו, לא בכוונה בדרך כלל, בעיקר כתחליף ל'זאת אומרת' או 'כלומר'. משפט לדוגמה: "אני לא מאלה שמדברים בכאילו. כאילו, אני לפחות משתדל".
ב. המשתמשים הנהנים. מתבלים את שיחותיהם בהרבה כאילו, מתוך רישול מכוון או מפני שהם חושבים שזה קטע כזה. על פי נגינת הדיבור וההקשר אפשר לזהות איזו מן המילים הבאות מחליף הכאילו שלהם: 'בערך', 'לא ממש', 'פחות או יותר', 'משהו כזה', 'שים לב', 'יש לציין', 'אם לא אמרתי קודם', 'וכי', 'אפוא', 'אם כן', 'כלומר', 'זאת אומרת', 'ובמילים אחרות'. הם גם ישתמשו בפיתוחים חדשים של 'כאילו', מטבעות-לשון מודעות לעצמן ולכאילואיות שלהן: 'כאילו דָה?' ו'כאילו הלו?'. משפט לדוגמה (נשמע בשיחת צעירות בבית קפה בירושלים): "את מבינה, זה ברמה הזאת שהיא מכירה את הבחור אולי שבועיים וחצי. הזוי לגמרי. זהו, כאילו סתם, הייתי בהלם".
ג. המשתמשים הקשים. דומים למשתמשים הנהנים, אבל לא נהנים מזה. לפעמים הם גם לא יודעים את זה. זה פשוט נדבק להם. משפט לדוגמה: "פתאום שמעתי כאילו בום אדיר, ואחרי זה היה כאילו שקט נוראי, אפשר למסור ד"ש?"
ד. המכורים. מה הם היו עושים בלי ה'כאילו'? הם היו עלולים להישמע מגמגמים, או כאלה שאין להם מה לומר, או כאלה שחושבים לא מהר במיוחד, או בעלי אוצר מילים מדולדל. במקום כל זה, הם אומרים בלי סוף 'כאילו', ונשמעים דבילים מן המניין, כלומר כמו רוב האנשים. משפט לדוגמה: "סליחה כאילו, מה כאילו השעה כאילו?"

3. המחתרת
מה רע ב'כאילו'? וליתר דיוק: מה כאילו רע ב'כאילו'? להלן כמה אמירות הנשמעות מפי מורדים במלכת הדיבור העברי.
א. זה מציק. זה מעצבן. זה משגע פילים (וכמו שנראה בהמשך, יש העונים על כך שאדרבה: אם אתה משתגע מזה, סימן שאתה פיל, או לפחות דינוזאורוס).
ב. מי שמדבר ב'כאילו' נשמע אהבל. לא חראם?
בארץ הקמפיינים הבלתי מוגבלים (להלן: ארה"ב) ערך גוף המכנה את עצמו 'האקדמיה למודעות לשונית' קמפיין בכותרת "הפסיקו לומר 'כאילו'" (Stop saying 'like'). הסיסמה היתה "אל תישמע טיפש. הפסק לומר 'כאילו'". באחת ממודעות החוצות שלו הופיע סיפורו של סטודנט שאחרי מאמצים רבים הצליח סוף סוף לצאת עם נערת חלומותיו למסעדה, ושם אזר אומץ ואמר לה "I, like, love you". הנערה הסתלקה מיד, מותירה את העלם האוהב כאילו לחשבון הנפש המתחייב. פורטה גם סטטיסטיקה, שלפיה 1,200 סטודנטים אמריקנים נפרדים מדי שנה מבני זוגם בגלל שימוש מוגזם ב'לייק'. בעלון אחר נפרס סיפורה של סטודנטית שעוררה צחוק ובוז בכיתה כשדיברה ב'לייק', ולפיכך לא השלימה לימודיה במועד. הסטטיסטיקה (או שמא הכאילו-סטטיסטיקה) שצורפה: למעלה מעשירית הסטודנטים בארה"ב מקבלים ציונים נמוכים יותר בגלל שימוש יתר ב'לייק'.
ג. רשות הדיבור לנולי עומר, אמנית בהווה וקומיקאית בעבר (והיא מקווה שגם בעתיד הקרוב: "אני די מתגעגעת להצחיק"), מחצית הצמד 'דבי ונולי' שהפציע ב-1989 עם תוכנית המערכונים הסאטיריים 'כזה כאילו', ובה מערכון 'הגנובות' על השתיים שמדברות בכזה ובכאילו. "הצמצום הזה של ההבעה ושל אוצר המילים, שמתבטא בתרבות ה'כאילו', משקף רדידות תרבותית. הביטוי 'חבל על הזמן' מסמל את זה מצוין: הוא בעצם אומר 'חבל על הזמן לבזבז מילים לתאר את גודל החוויה שעברתי'".
ד. על כך אפשר להוסיף גם את הביטוי השכיח כל כך "אין מילים", או "אין מילים לתאר את...". זהו בעצם גלגול של ה"כאילו" שרבים מאתנו פולטים במבוכה כדי להתנצל-כאילו על כך שאמרו מילה שאינה אחת מ-500 המילים הבסיסיות בעברית. "אין מילים"? יש מילים, חברים יקרים. יש הרבה מילים. אולי לכם אין, אבל לעברית יש, ואם קצת תתאמצו תגלו שבעצם גם לכם.
ה. נולי עומר, המשך מסעיף ג: "אני כל הזמן שומעת את הזלזול בשפה, את ה'שלושה בנות, שתי כיסאות', אצל אנשים מסביבי; לא אצל אנשים נבערים או כאלה שלא למדו, אלא אפילו מפי אנשים שעובדים כעורכים לשוניים: בעיניהם מגניב לדבר עם שגיאות. נהייתה איזו מין התגנדרות בעברית רזה. צריך לבדוק אם זו לא פשוט דלות שמקבלת כיום לגיטימציה".
ו. נולי, אחרון להיום: "יש בצורת הדיבור הזאת משהו שמייצג מאוד את הישראליוּת: חפיף עם יומרנות. אם אתה מנסה להיות יותר עמוק ואיכותי מתייחסים אליך כאל אליטיסט, ולאליטיסט יש פה קונוטציה שלילית: מתנשא, סנוב. אתה נתפש כמיושן. בתרבות החילונית בארץ, אולי בגלל שזו תרבות צעירה שנתונה בלחצים יומיומיים, נוצר חוסר פניוּת נפשית לאיכות. לטעם. לאסתטיקה. גם אסתטיקה התנהגותית, גם אסתטיקה של שפה. אני שומעת איך אנשים מדברים, אני רואה איך אנשים מתנהגים, והדברים קשורים זה בזה".
ז. למה דווקא 'כאילו', מילה שפירושה 'כמו אבל לא באמת', הפכה למילה השגורה ביותר בשפה הישראלית? המקור האנגלי הוא כאמור 'לייק', שהוא סתם 'כמו' או 'בערך'. למה הכול אצלנו בכאילו, בנדמה לי, בפסוודו, באַל תעבוד עלי, בשי"ן-קו"ף-רי"ש? אתם בטוחים שזה לא אומר עלינו משהו?

4. הנסיכה
ובאמת, למה 'כאילו' אם אפשר 'לייק'? כאילו, הַיי זה טוב וקוּל זה טוב ובַּיי זה טוב אבל את הלייק צריך לתרגם לעברית? ישנן בנות שחושבות שהתשובה שלילית. הן מבקשות לחזור למקור. או לפחות אצל הפקאצות – נסיכות אמידות מצפון גוש דן ודרום השרון, שהמילה טיפש-עשרה הומצאה בשבילן הרבה לפני שהן נולדו.
בדיבור קצת קשה להיפטר מהכאילו לטובת הלייק, אז קודם מנסים את זה בדיבור של האצבעות: בבלוגים. הנה דוגמה אחת מרבות, מתוך "הבלוג המושי של שירנוש המושלמת", בת 15. לפני תחילתה של חוויית הקריאה המעשירה, הנה כמה כללים שיעזרו למתחילים: א. "מושי" = חמוד. ב. "וּש" כסיומת למילים = מתוק. ג. מילים מרגשות נהוג להדגיש באמצעות חזרה על האות האחרונה בהן. ד. אם לא הבנתם מילה מסוימת, פנו אל מכמני האנגלית שלכם. ה. לא נגענו ולא דילגנו, למעט מילה אחת שצונזרה למען הטעם הטוב.
"אויי מאיייייייי גאדדדדדדדד עכשיו נפגשתי עם רותם ה[...] שלי למטה.. והוא הזמין אותי לייק... לדייטט חלומייי מחררר... רותם הוא לייק סו עשיר והוא גר בוילה.. כמוני.. הוא יאסוף אותי לייק במכונית הסוו שווה של אבא שלו.. יש לו נהגג!! ויקח אותי לסרטט אחר כך לארוחת ערבב והוא מביא לי מלא מתנותתת לייק.. והכל הוא משלם!!! והכל זה של לייק מושים לא של חננות לייק סו איוואו פריקים או ערסים מגעילים שחושבים שאני שמה עליהם בכללל... יוו אני לייק חייבת ללכת לחשוב מה ללבוש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! וללכת לקוסמטיקאית ולספר שיעשה לי לייק תסרוקת... ואז אני לייק יהיה סוו יפההה אפילו יותר ממה שאני עכשיו (זה אפשרי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!) סו ביוש. משירנוש. הלייק מושיוש."

5. מלכות זרות
הבלשנית ד"ר יעל מַשלר, מהחוגים לתקשורת וללשון עברית באוניברסיטת חיפה, בדקה ומצאה שיש דמיון רב בין שימושיהם של ה'כאילו' וה'לייק'. היא בדקה את הפונקציות שממלא ה'כאילו' בשיחות יומיום בין ישראלים, והשוותה אותן לפונקציות שזיהו סוזן פליישמן ומרינה יָגֵלוֹ במחקרן על 'לייק' ועל המקבילה הצרפתית 'ז'אנר' (genre, מילולית: 'סוג'), שהשתלטה באופן דומה על דוברי הצרפתית הצעירים. הפונקציות של שלוש המילים נמצאו דומות מאוד.
לפי ממצאיה של משלר, אמירת 'כאילו' (שלא במובן המילוני של המילה) מסמנת תמיד לפחות אחת מהפונקציות הבאות: א. ניסוח מחודש. זו הפונקציה השכיחה ביותר. למשל: "גשם זלעפות בחוץ, כאילו מה-זה גשם שחבל על הזמן". ב. הסתייגות ממילה מסוימת, ריכוך שלה. הצהרה של הדובר, שהוא לא לגמרי עומד מאחורי המילה – למשל מפני שהיא גבוהה מדי, או מחייבת מדי, או מביכה: "היא ביקשה ממנו כאילו שיעברו לגור ביחד". ג. מיקוד תשומת הלב של המאזין לפרט מעניין או מפתיע, לצורך הגברת המעורבות שלו בשיחה: "ואני כמו מטומטם רודף אחריו. כאילו ברגל, אחרי טרקטור". ד. פתיחה לציטוט דברים שנאמרו: "אני אומר לו, כאילו, 'לך לעזאזל, תמות'" (כל הדוגמאות בפסקה זו לקוחות מהקלטותיה של משלר). את פונקציות ב' וד' יכולה למלא גם המילה 'כזה', השכיחה פחות.
במינוח בלשני, 'כאילו' המשמש להכרזה על ניסוח מחדש של אמירה הוא "צַיין שיח" (או "סַמן שיח"), מפני שבאמצעותו מסומן משהו לא בעולם החיצוני, במה שמדברים עליו, אלא בשיח, בדברים הנאמרים עצמם. זאת, כמובן, על פי משלר; הבלשנית פרופ' מאיה פרוכטמן, למשל, סבורה ש'כאילו' היא "מילת חלל". "אלו הן מילים שממלאות פערים", היא מסבירה. "כשמישהו משתהה בשיחה, במקום להגיד אֵה הוא מכניס את הכאילו. היו גם בעבר מילים כאלה בעברית, כמו 'בקיצור' שבדרך כלל לא בדיוק מקצר, אבל לא השתמשו בהן באינטנסיביות כמו ב'כאילו'". היא מוסיפה שב'כאילו' יש גם ניסיון להתחנחנות.
"פעם הייתי מגיבה לזה, אבל התייאשתי. בת משפחה צעירה שלי, שעובדת בעריכה ויש לה שפה עשירה, אומרת 'כאילו' בכל מילה שנייה. זה התחיל אצלה כילדה, כבר לפני כ-25 שנים; היא שהתה שנתיים בארצות הברית, וכנראה באה עם זה משם".
"דור הכזה-כאילו" מתגלה אפוא כדור בינלאומי; כתופעה שהתפתחה במקביל – ומן הסתם גם בהשפעה הדדית – בשפות שונות. יעל משלר מונה, בעקבות החוקרות פליישמן ויגלו, רשימה של מקבילות בשפות נוספות: מילים שמשמעותן המילונית קשורה בהשוואה ובמיון, ושהפכו בלשון הדיבור למילים רב-שימושיות ושכיחות הממלאות לפחות חלק מהפונקציות שלעיל. ה'כאילו' של הצרפתים הוא כאמור 'ז'אנר', הגרמנים הצעירים אומרים 'זוֹ', הפינים 'נִינקוֹ', האיטלקים 'טִיפּוֹ', השוודים 'טִיפ', היפנים 'נַנקָה', ודוברי שפת הבילסמה מגיניאה החדשה מעצבנים את חובבי הלשון הצחה המקומיים עם 'אולסֶם'.
אבל גם בעברית הכתובה של ימינו, עברית העיתון, זו שלכאורה נקייה ממילות-גמגום מיותרות, אפשר למצוא את מקבילותיה של ה'כאילו'. מהו סימן השלוש-נקודות, שפושט בשנתיים-שלוש האחרונות כמו אש בעיתונינו ובפרסומותינו, אם לא מין התחנחנות מתפנקת כזאת, נוסח ה'כאילו'? ומה תפקידם של צירוף המילים 'סוג של', המאכלס בהמוניו את הכתיבה העיתונאית בארץ, ושל מילת-הלהיט 'איזשהו', אם לא בריחה מתחכמת מאמירה ברורה וחד-משמעית? במקרה או לא, 'סוג של' הוא תרגום מדויק של 'ז'אנר' ושל 'טיפו', המקבילות של הצרפתים והאיטלקים ל'כאילו' שלנו.

6. משמר המלכה
מאמריה של משלר על הכאילו והכזה מנוערים מנימה שיפוטית, והם אקדמיים להפליא (חוץ מזה, הם בכלל באנגלית) – אבל איכשהו תופעת הכאילו, שאחרים רואים בה דלוּת, עילגוּת ואפרוריוּת, מצטיירת בהם כגשם מרנין של פרפרים צבעוניים הנופל על השפה העברית המדוברת ומעניק לה חינניות וחיוניות. 'כאילו' מתגלה כמילת קסם מופלאה, רבת משמעויות אך מדויקת ובהירה, שמוסיפה עושר של ניואנסים לשיחתו של הישראלי הצעיר. בסיכומו של דיון משלר מציינת שדור ה'כאילו' הוא היפוכו של הדור שדיבר 'דוגרי'. הדור הפוסט-מודרני למד לדעת ששום אמת אינה מוחלטת, וברוח זו הוא מוצא לנכון לסייג ולרכך את אמירותיו באמצעות 'כאילו' ו'כזה'.
- ד"ר משלר, האנשים שהקלטת משתמשים ב'כאילו' במידה, ואולי בגלל זה הצלחת תמיד להסביר מה הפונקציה של ה'כאילו'. אבל מה עם אלה שאומרים כמה כאילואים בכל משפט, במקום שאחרים היו אומרים 'אֵה'?
"אם תיקח הרבה הקלטות של אנשים כאלה, ותעשה ניתוח בלשני מיקרו-אנליטי, תתחיל לגלות שם דפוסיות. תגלה שיש פונקציות לכאילואים. אם האדם שאומר 'כאילו' היה רוצה רק להשהות את הדיבור כדי לחשוב, הוא היה אומר 'אֵה' ולא 'כאילו'. הכאילו הזה מחדש משהו מעבר ל'אֵה'".
השינויים שעברו על ה'כאילו' וה'כזה' – לא ניכנס לזה כאן – משמשים את משלר כמקרה מבחן מעניין לחקר תהליכים של היווצרות דקדוק באופן טבעי, זה שנוצר "לא כי מישהו הִכתיב זאת, אלא תוך כדי כך שבני אדם מדברים זה עם זה ודפוסי שיח מסוימים בשיחותיהם חוזרים שוב ושוב ומתקבעים לדפוסי הדקדוק של השפה".
- לצד כל היופי שאפשר למצוא בתהליכים של שינוי לשוני בלי יד מכוונת, התופעה של מילה אחת שמשתמשים בה לכמה פונקציות אינה מעידה לדעתך על דלות לשונית?
"אני לא חושבת שזו דלות לשונית. אם תחקור את אסטרטגיות השיח של האנשים שמדברים ב'כאילו', תראה שהן עשירות מאוד. זו לא שפה ענייה. תקשיב להם מספרים סיפורים זה לזה, ותיווכח שזה מה-זה לא משעמם ולא עני. יכול להיות שלאנשים שרגילים לשמוע 'כלומר' או 'זאת אומרת' ה'כאילו' נשמע עילג. אבל זה לא עילג".
- את מכירה בכלל בקיומו של המושג עילגות?
"אם אנשים מתַקשרים בהצלחה עם חברים, או עם מי שהם רוצים לתקשר איתו, ועושה רושם שהם נהנים ומעורבים זה בזה ומעבירים את המסר שלהם – אז מה רע בזה? הבעיות מתחילות כשאדם כזה מדבר עם מישהו שיש לו מוסכמות אחרות. ואם זה אדם שנמצא מעליו בהיררכיה חברתית כלשהי, למשל מורה שלו, והוא מתחיל לשפוט את הדיבור הזה – נוצרות אמירות כמו 'זה עילג'. אגב, לא אני המצאתי את הדבר הזה; זה חוזר לבלשנים כמו ויליאם לאבּוב, שבסוף שנות השישים חקר שיח דָבור של דוברי אנגלית אפרו-אמריקנית – Black English Vernacular, כפי שהוא כינה זאת. גם עליהם אמרו שזו עילגות, שאי אפשר להבין, שזו לא אנגלית – אבל כשהוא חקר את דפוסי השיח שלהם הוא ראה שהם ממש לא עילגים, אלא פשוט עם מוסכמות אחרות. אם זה עובד בחברה שבה זה אמור לעבוד, אז למה לבקר את זה?"

7. המורדים
"ש. איך אוכל להפסיק לומר 'לייק'?
"ת. הדרך היעילה שחברה שלי מצאה היא לנשום נשימה עמוקה לפני שהיא מדברת, ולחבר את המשפט בראש. היא סיפרה על כך מראש לאנשים הקרובים אליה, כדי שלא יחשבו שזה מוזר. בדרך כלל במילא לא שמנו לב. היא ניסתה גם את שיטת צנצנת הטיפים: לשים רבע דולר בצנצנת בכל פעם שהיא אומרת את המילה הזאת. זה לא עזר לה".
(גולשים עוזרים לגולשים בפורום ייעוץ של 'יאהו')

8. הנצח
- ד"ר זהר לבנת, יש לך עצות לאנשים שרוצים להיפטר מ'כאילו'?
"קשה להיפטר מזה. מי שרוצה צריך להתאמץ מאוד. אין לי עצה".
לבנת, אשת המחלקה ללשון עברית באוניברסיטת בר-אילן, סבורה שגם העברית עצמה לא תיפטר במהרה מהתופעה. "לסלנג יש בדרך כלל חיים קצרים, אבל ה'כאילו' אינה תופעה של סלנג, אלא של שפה מדוברת. יותר מכך: 'כאילו' היא סמן-שיח, והשפה, על כל דובריה, זקוקה מאוד לסמני שיח. לכן הדינמיקה שלהם שונה משל הסלנג: הם הולכים ומתרבים בשפה, ואין סיבה לחשוב שהם ייעלמו או יוחלפו. אנחנו משתמשים במילים האלה בגלל צרכים שמעלה הבנייה של טקסט דָבור. והצרכים הללו אינם משתנים".
- הצורך הוא למלא את הפער שבין הדיבור המהיר והחשיבה האיטית?
"לאו דווקא. בעזרת המילים האלו מסמנים מבנה שיח, מסמנים מעברים בין נושאים, יוצרים קשרים בין חלקים, יוצרים הדגשים. 'כאילו' קשורה לעתים קרובות בצורך בניסוח מחדש, בתיקון בזמן אמת. זה דבר שאופייני לשפה מדוברת בניגוד לשפה כתובה. נוסף על כך, 'כאילו' מופיעה בהקשרים של הסתייגות מבחירה במילה מסוימת. יש לה אפקט מחליש".
- למה מסתפקים במילה אחת לצרכים שונים?
"זו תופעה שכיחה. בדרך כלל מילים מסוג כזה ממלאות כמה תפקידים בו-זמנית. זה גורם מצד אחד לכך ששומעים אותן המון, ומצד שני לתחושה שאין להן משמעות. שמשתמשים בהן סתם. תפקידו של הבלשן הוא לבדוק את הדברים, להשוות למה שידוע על תופעות מקבילות – ולגלות, כמו במקרה של ה'כאילו', שדווקא יש לה משמעות ותפקיד".
לבנת טוענת שגם בדורות קודמים השתמשו במילים מסוגה של 'כאילו'. אולי לא היתה 'כאילו', אבל היו 'זאת אומרת' ו'כלומר', והיה גם, ממש כמו היום, השימוש האינפלציוני במילה 'אז'. "לא בטוח שהולך ופוחת הדור. נכון שיש שינוי בכתיבה; חודרות אליה תופעות דיבוריות. מתלוננים כיום, בצדק, שאנשים לא יודעים לכתוב כמו פעם, וכותבים כמו שהם מדברים. זה ניכר במיוחד כיום, בעידן האינטרנט, כשהרבה יותר אנשים כותבים באופן פומבי. לעומת זאת, בדיבור ספק אם יש ירידה; תמיד היו אנשים שמדברים מהר ומאז ומעולם הם עשו פעולות של תיקון, היסוס, חזרה, הסתייגות. כל הדברים האלו הם חלק מהאופי של שפה מדוברת".
- ובכל זאת, אנשים מתעצבנים לשמוע אנשים שמדברים ב'כאילו'. הנה, את לא השתמשת בזה.
"לא השתמשתי? יכול להיות. יש הבדל בין שימושי השפה בהקשרים שונים; אני עכשיו אולי לא משתמשת בזה כי בשיחה הזאת אני 'מייצגת' את עולם המחקר, האקדמיה – אבל ברור שעם הילדים בבית השפה שלי שונה. צריך להיות ערים להבדל בין שפה דְבוּרה לכתובה. שפה דבורה לא צריכה לשאוף לנורמה של שפה כתובה".

9. העבדים
א. "חוסר התקניות של ה'כזה' וה'כאילו' הוא חלק משבירת כלים שלמה, קטנה אך יעילה. שבירת כלים הבאה לנסות ולומר משהו שכמעט נואשו מלאומרו. מה שנראה כמו אפס אמירה, בידוד ואטימות, הוא דווקא ניסיון לגעת, ניסיון להגיד, ניסיון להיות נרגש בְּעולם האוסר זאת בכל דרך אפשרית".
(אריאל הירשפלד, 'על כזה וכאילו', כתב העת 'פוליטיקה', ספטמבר 1990)
ב. "כולנו עבדים, אפילו / שיש לנו כזה כאילו. / פותחים פה גדול / ומחכים לעונג הבא. / כולנו מכורים של מישהו / שמבקש: עכשיו תרגישו. פותחים פה גדול / ומחכים למנה הבאה".
(ברי סחרוף, 'עבדים')