יום שישי, 19 באוגוסט 2016

נושא עמו את צער השתיקה: על "בהיר וגבוה כזמר - יעקב אורלנד"

בהיר וגבוה כזֶמֶר
יעקב אורלנד: פואטיקה, היסטוריה, תרבות
תמר וולף-מונזון, מכון בן-גוריון, 512 עמ'
סקירה: צור ארליך. מופיע היום במוסף 'שבת' של 'מקור ראשון', עמ' 19-18.

בסתיו תש"ם, 1979, כתב אל יעקב אורלנד פרופ' ראובן קריץ, מטובי פרשניה ומלמדיה של השירה העברית, מכתב אישי. "זה כמה שעות אני קורא ב'עיר האובות' ואינני יכול להינתק ממנה", סיפר לו, בהתייחס לכרך שיריו הגדול של המשורר שהופיע שנה ומשהו קודם לכן. קריץ עמד על סגולותיו של הספר ואז הוסיף, "לכל אלה נצטרפה הרגשת בושה, שלא הכרתי עד כה את שירתך כלל. העולם האקדמי במוצהר בז לאופנות, ועם זאת הוא עבד נרצע להן. ואז מקבלים התלמידים רשימת ספרי שירה שעליהם לקרוא – עמיחי ואבידן וזך ודליה רביקוביץ, ובזמן האחרון נוספו לאופנה זו, הקודמת, אנשי האופנה החדשה של 'קבוצת סימן קריאה' ... וכל מי שאינו שייך לקבוצה, או אין לו פרקליט מלמד-זכות בין המבקרים, מתעלמים ממנו ... העובדה שעד לפני יומיים לא ידעתי דבר על 'עיר האובות' היא עובדה מביישת בשבילי, המחייבת חשבון נפש, אך היא גם תעודת עניות לעולם האקדמי שבו אני חי. גם אילו הייתה ספרותנו עשירה פי שבעים היה אסור לנו להתעלם מספר כזה".