יום רביעי, 28 ביוני 2017

לְלוּקַסְטָה, בְּצֵאתִי אֶל הַמִּלְחָמוֹת / ריצ'רד לָאבלֶס / נוסח עברי: צור ארליך



וגם זה מופיע בכרך ח החדש של 'דחק':
 
לְלוּקַסְטָה, בְּצֵאתִי אֶל הַמִּלְחָמוֹת
ריצ'רד לָאבלֶס
נוסח עברי: צור ארליך

אַל תֹּאמְרִי, מְתוּקָה, שֶׁאֵינֶנִּי נֶחְמָד
אִם מִתּוֹךְ הַמִּנְזָר שֶׁאֶצְלֵךְ – 
מֵחָזֵךְ הֶחָסוּד, מִמּוֹחֵךְ הַמֻּחְמָא – 
אֶל הַקְּרָב וְהַנֶּשֶׁק אֵלֵךְ.

כֵּן, גְּבִירָה קְצָת אַחֶרֶת אֶרְדֹּף בֶּחָזִית:
הָאוֹיֵב שֶׁיַּכֵּנִי שִׂנְאָה.
וּבְיֶתֶר דְּבֵקוּת אֲחַבֵּק וְאַחְזִיק
חֶרֶב וְסוּס וְצִנָּה.

אִם תָּבִינִי אֶת זֹאת, גַּם לִבֵּךְ יִמָּלֵא
הִשְׁתָּאוּת וְחֶדְוָה עוֹד וָעוֹד:
לֹא יָכֹלְתִּי אָהוֹב אוֹתָךְ כֹּה אִלְמָלֵא
עוֹד יוֹתֵר אָהַבְתִּי כָּבוֹד.


 
 
To Lucasta, Going to the Wars
Richard Lovelace

Tell me not (Sweet) I am unkind,
         That from the nunnery
Of thy chaste breast and quiet mind
         To war and arms I fly.

True, a new mistress now I chase,
         The first foe in the field;
And with a stronger faith embrace
         A sword, a horse, a shield.

Yet this inconstancy is such
         As you too shall adore;
I could not love thee (Dear) so much,
         Lov’d I not Honour more.

משא ירושלים, תפילתה של מרים כהן, הצבועים: שלושה תרגומי קיפלינג חדשים בדחק ח

תרגומיי לשלושה שירים של רודיארד קיפלינג, נוגעים לנו מאוד וממש לא מוכרים, מופיעים בכרך החדש של כתב העת 'דחק' - כרך ח. הנה הם לפניכם.



הצבוֹעים
רודיארד קיפלינג
עברית: צור ארליך

מִשֶּׁתַּמָּה מְלֶאכֶת כִּתַּת הַקְּבוּרָה 
וְנִשְׁלַם בִּקּוּרָם שֶׁל עוֹפוֹת הַטֶּרֶף
צְבוֹעִים נְבוֹנִים צוֹבְאִים לַזִּירָה
לְטַפֵּל בְּמֵתֵנוּ עִם עֶרֶב.

כֵּיצַד הוּא נָפַל וּלְמַעַן מָה – 
הֵם אֵינָם מֻטְרָדִים בְּעֶטְיָן
שֶׁל כָּאֵלּוּ קֻשְׁיוֹת. בְּרִגְבֵי אֲדָמָה
הֵם חוֹפְרִים לְגוּפוֹ שֶׁל עִנְיָן.

צַו אֶחָד לַצָּבוֹע: אָכוֹל תֹּאכַל.
צַו חַיִּים, דּוֹר לְדוֹר, פֶּה לְפֶה.
וּבְשָׂרוֹ שֶׁל הַמֵּת הוּא מָנָה בְּטוּחָה
מִבְּשַׂר חַי אִם חָזָק אִם רָפֶה

(כִּי רֶמֶשׂ עָלוּב עוֹד עָלוּל לַעֲקֹץ,
יֶלֶד – לִשְׂרוֹט, עֵז – לִנְגֹּחַ,
אֲבָל הֶחָלָל – לֹא יוּכַל לְהַכּוֹת
בְּאֶפֶס חַיִּים וְאֵין כּוֹחַ).
 
הֵם זוֹרְדִים, גּוֹרְדִים, גּוֹרְרִים זְרָדִים,
עַד נִיבָם וְאַפָּם כִּי עַז
נִנְעָצִים בְּבַד שֶׁל חֻלְצַת מַדִּים
וְנִגְלֵית הַגְּוִיָּה לַשְּׁקִיעָה,

וְנִגְלוֹת פָּנָיו שֶׁל לוֹחֵם מָכְאָב
לְדַקָּה אַחֲרוֹנָה שֶׁל אֵלֶם;
אֲבָל לֹא יִרְאֵן הָאָדָם הַחַי:
הֵן נִגְלוֹת רַק לָאֵל, וּלְאֵלֶּה

הַפְּטוּרִים מִבּוֹשׁ, הַטּוֹרְפִים חָלָל
בְּחַפְּשָׂם אֲרוּחוֹת זְמִינוֹת.
לֹא בְּפִי צְבוֹעִים שֵׁם הַמֵּת חֻלַּל;
זֹאת עָשׂוּ לוֹ רַק בְּנֵי מִינוֹ. 


The Hyaenas

After the burial-parties leave
And the baffled kites have fled;
The wise hyænas come out at eve
To take account of our dead.

אל כוחות הטוהר והטומאה המניעים אותנו: על 'אח שלי איוב' לשמי זרחין

רשימתי הקצרה על ספרו של שמי זרחין 'אח שלי איוב' הופיעה ב'מקור ראשון' ב-2 ביוני 2017. מחמת תקלה נדפס שם נוסח מוקדם. הנה הנוסח שהתכוונתי שיפורסם.

שיפוט מהיר / צור ארליך
אח שלי איוב: סיפורו של איש אחד גנב  (ספר חיצוני)
שמי זרחין
כתר, 427 עמ'

לא איש ישר הוא איוב של ספרנו, אף כי תם הוא למדי. צרותיו של איובנו, גיבור "אח שלי איוב", לא תשווינה לאסונות איוב מארץ עוץ. גם דילמות פילוסופיות על תורת הגמול אינן מעסיקות אותו במיוחד. את שמו נתנה לו אמו, שהסתלקה סמוך לאחר לידתו. והשם הזה הוא אולי מסר. זהו שם חריג גם במדינת הכמו-ישראל שרקח שמי זרחין, שכל שמות תושביה תנ"כיים; מדינה של מקרים מוזרים וטרופים, שלא היו ולא נבראו אלא משל היו. ובזאת נעוץ עיקר איובותו של איובנו זה: שלא היה ולא נברא אלא משָל הוא. משל שספק אם יש לו נמשל.
סיפורי בדים מלעיטנו הרומן הזה, על הנער הגנב המופלא איוב, סיפורים מסמרי שיער ומאיצי דופק ומושכי לב. וכולם, בפרטיהם ובהתכללם יחד, אינם מנסים כרעי איוב מהתנ"ך לטפס לרומו של עולם ולצלול לעומקו של מסתורין, אלא שזה קורה להם בהתערותם לפנינו. לבד אולי ממסר פופוליסטי על כך שמלחמות ישראל הן יוזמה צינית ואינטרסנטית של מנהיגיה, מסר שלכבודו, באורח חריג בספר, חריג גם גרפית, ניתנים במפורש תווי זמן ומקום היסטוריים, השולחים אותנו למלחמת לבנון הראשונה – לבד מעניין זה, שאינו עיקר, הספר חותר אל הכוחות הטהורים והטמאים, כוחות הכיסוף והחסר, המניעים את האדם באשר הוא אדם. זה קורה לו בתוך מעטפת עבה ועסיסית של התמכרות לדמות ולעלילה, לחדוות הסיפור ולחֵשק המילים ולעברית ולספר-הספרים שלה.
כי שמי זרחין מתפלש איתנו במילים. העברית היא חומר בידי היוצר הזה, חומר ממש, שיש לו מגע ומשא וצבע וטעם וריח. החושים ועינוגם הם בראש מעייניו בספר הזה כבספרו הקודם. תאוות הבשרים חורגת בנפחה ובמרכזיותה מן הראוי לה, אולם חושניות זו היא כאין וכאפס לעומת היצריות הלשונית השוקקת. הניב העברי המקראי והחז"לי הוא גיבורו הפראי של הרומן. זרחין משפריץ את צליליה של המילה העברית בעודפויות מרהיבות. המצאה רודפת המצאה, טכניקה חסרת תקדים אחת רודפת את חברתה שבפסקה הבאה, מילה רודפת את נרדפתה להוסיף עליה תבלין. והכול קריא וחי ועירום ממליצות סרק. זרחין מתרוצץ כהלך מאושר בארצות המקרא, שולף חתן מחדרו ומילה מחופתה, ומסחרר את מטבעות הלשון הנבואיים בקליידוסקופ של הפתעות.
הדמיון הקדחתני של זרחין מוכר מהסרטים שיצר. גם לאהבת השפה, והשירה העברית מיוחד, הצליח לתת ביטוי מסוים בסרטיו – מ"הכוכבים של שלומי" ו"אביבה אהובתי" עד, לאחרונה, "המילים הטובות" בעל ההשראה האלתרמנית. אך כאן, במדיום הכתוב, בספרו הקודם, הראשון, והרבה יותר מכך בספרו החדש, הוא עושה את אשר לא ייעשה בקול ובתמונה ובשפה המדוברת. משתולל באפשרויות העל-טבעיות, נכנס לתודעתן הפרטית של דמויות, ומעל לכול משחרר את חרצובות לשונו ומדהיר אלינו מלב נפשנו הקולקטיבית העתיקה, העברייה, ביבר גועה ונוגע, מגרגר ומגרד, ביבר הברות שמזמן לא נראה כמוהו.

יום חמישי, 22 ביוני 2017

מפָרֵק החוליות: קריאה יומית ב'קץ האב' מתוך 'שמחת עניים' לנתן אלתרמן

במסגרת מבצע הפייסבוק שלי #כפית_אלתרמן_ביום קראנו מדי יום, לאורך כשבועיים וחצי במהלך חודש סיוון תשע"ז, יוני 2017, את השיר "קץ האב". להלן הסטטוסים היומיים שלי, העוסקים בבתי השיר על פי סדרם - בית בכל פעם. מבחר חלקי ביותר מהתגובות מובא אף הוא, באות אחרת. סימן > מציין תגובה חדשה, וסימני >> תגובות המתייחסות לתגובה שמעליהן. את הדיונים המלאים אפשר למצוא בפייסבוק; חפשו בעזרת התגית #קץ_האב .
תחילה יובא כאן השיר המלא ברצף.