יום שישי, 2 בספטמבר 2016

אֲבַטִּיחַ בְּאָב: מדורי 'שורות קצרות' בגיליון אב תשע"ו של IVRIT



אָב אֵינוֹ זְמַן שֶׁל תַּפּוּחַ זָהָב.
בְּאָב, שֶׁהַחוֹם בּוֹ מַרְתִּיחַ,
אִם הָאָדָם מַרְגִּישׁ רָעָב
אוֹכֵל הָאָדָם אֶת מְזוֹן חֹדֶשׁ אָב:
אוֹכֵל הָאָדָם אֲבַטִּיחַ.

עַכְשָׁיו כָּךְ.
בְּחַיַּי כְּבָר הִכַּרְתִּי
אֶת כָּל הַסּוּגִים: גְּלִידָה, אַרְטִיק וְקַרְטִיב,
יוֹגוּרְט קָפוּא, קְצִיפָה וְסוּרְבֶּה
וְעוֹד הַרְבֵּה הַרְבֵּה –

אֲבָל שׁוּם מְהַנְדֵּס מָזוֹן,
שׁוּם בַּעַל מַתְכּוֹן וְשׁוּם בַּעַל חָזוֹן,
לֹא יָצַר עוֹד מִרְקָם כֹּה מֻפְלָא וּמֻצְדָּק
כְּמוֹ אֲבַטִּיחַ: נוֹזֵל מוּצָק.

זֶהוּ פֶּלֶא: נוֹזֵל שֶׁאֶפְשָׁר לַחְתּוֹךְ.
רַךְ לִלְעִיסָה, אַךְ קָשֶׁה עַד הַתּוֹךְ.
כְּאִלּוּ הֶחְזַקְנוּ נֶקְטָר בַּיָּד
וְשָׁתִינוּ אוֹתוֹ וְגַם אֶת הַכַּד.

אֲבַטִּיחַ.
אָרוּז בִּקְלִפָּה כְּמוֹ חֶדֶר עַב-טִיחַ
(חֶדֶר עִם טִיחַ עָבֶה).
לִפְנֵי הַפְּתִיחָה הוּא רַק מַבְטִיחַ,
וּכְשֶׁהוּא מְקַיֵּם הוּא מַרְוֶה.
וְהָעִקָּר
לֶאֱכוֹל אוֹתוֹ קַר.
וְשֶׁאֵין בּוֹ תּוֹסֶפֶת סֻכָּר.

בַּחוּץ בַּלַּחוּת: מדורי 'שורות קצרות' בגיליון תמוז תשע"ו של מגזין IVRIT




בָּאֲוִיר הַקֵּיצִי
אֲנָשִׁים הֵם כְּמוֹ צִי:
צִי סְפִינוֹת הַמַּלְכוּת
שָׁט בְּיָם שֶׁל לַחוּת.

עַל גַּבֵּי מִדְרָכָה
שֶׁהָפְכָה לִבְרֵכָה
הֵם שָׁטִים בָּרְחוֹב,
בָּאֲוִיר הָרָטוֹב.

כְּמוֹ פִּילִים שֶׁהָלְכוּ
לְאִבּוּד בַּסָּוָנָה
הֵם נָעִים בַּלַּחוּת,
נָעִים אָנֶה וָאָנָה.

אֲנָשִׁים שֶׁמִּצְחָם
מְטַפְטֵף בְּמִיץ חַם
מְנַסִּים לְנַצֵּל
כָּל מִשְׁבֶּצֶת שֶׁל צֵל,

מְנַסִּים לְהַפְעִיל
מְאַוְרֵר בְּתוֹכָם
כִּי הָעוֹר הוּא מְעִיל
וְהַגּוּף בַּקְבּוּק חַם,

מְנַסִּים בְּלִי הוֹעִיל
לְגַדֵּל גּוּף בַּרְזֶל
אֲבָל גַּם הַבַּרְזֶל
נוֹזֵל.

צְלִילִים בְּמַזַּל תְּאוֹמִים: הטור "שורות קצרות" לגיליון סיוון תשע"ו של IVRIT



אֶל הַמִּדְבָּר יָצָא פַּרְפַּר.
רָאָה עַרְעַר וְגַם דַּרְדַּר.
מִן הַכְּפִילוּת הוּא הִתְבַּלְבֵּל
וְלַמִּשְׁמֵשׁ קָרָא פִּלְפֵּל.

צָמֵא הָיָה, חָשׁ גַּעְגּוּעַ
לְקוֹל פִּכְפּוּךְ וּבִעְבּוּעַ,
לְמֵי בַּקְבּוּק, לְמֵי קַנְקַן,
לְכָל טִפְטוּף, וְלוּ קְטַנְטַן.

הוֹי, תְּנוּ לִי מַיִם, תְּנוּ קוּמְקוּם!
גַּם בְּדִלְדּוּל וּבְצִמְצוּם –
כָּךְ הוּא צִפְצֵף וְכָךְ סִלְסֵל,
אַךְ הַמַּצִּיל לֹא מְצַלְצֵל.

מִצְמֵץ פַּרְפַּר, טִלְטֵל עַפְעַף:
הָה, שׁוּם גַּלְגַּל וְשׁוּם כַּפְכַּף
אֵינָם בָּאִים. אוֹי, מָה יִכְסוֹף
שֶׁמִּישֶׁהוּ יָבוֹא סוֹף-סוֹף,
אוֹ עָלִי בָּאבָּא מְצֻחְצָח
יֹאמַר לַסּוּמְסוּם הִפָּתַח.

אֲשֶׁר לְפֵשֶׁר זֶה הַשִּׁיר
שֶׁבִּצְלִילִים כְּפוּלִים עָשִׁיר –
הוּא לֹא פִּטְפּוּט וְלֹא קִשְׁקוּשׁ
וְלֹא בִּזְבּוּז וְלֹא דִּשְׁדּוּשׁ
וְלֹא בִּרְבּוּר וְלֹא נִדְנוּד –
הַכֹּל דִּקְדּוּק, הַכֹּל הִדְהוּד!