אוכלי הלוטוס מאת אלפרד טניסון: תרגום עברי מלא

 אלפרד לורד טניסון

אוכלי הלוטוס

מאנגלית: צור ארליך

הופיע בגיליון יג של כתב העת דחק (אביב תשפ"א). 

לפואמה במקור 

 

קְרִיאַת "הֵידָד!" הוֹרְתָה עַל יַבָּשָׁה;

"בַּגַּל הַזֶּה אֵלֶיהָ נַעֲלֶה!".

בְּעוֹד הַיּוֹם מֵאִיר עָגְנוּ הֵם שָׁם.

נִדְמָה: שָׁם אוֹר הַיּוֹם תָּמִיד נִגְלֶה.

נִרְפַּס שָׁם הָאֲוִיר כְּאִישׁ חוֹלֶה,

תָּשׁוּשׁ כִּלְאַחַר חֲלוֹם תָּלוּשׁ;

יָרֵחַ שָׁט כְּבָר בְּפַרְצוּף מָלֵא;

וּכְאֵד יוֹרֵד נִשְׁקַף יוֹבֵל קָלוּשׁ

נוֹפֵל לְסֵרוּגִין, חָלוּשׁ-חָזָק-חָלוּשׁ.

 

זֹאת אֶרֶץ יוּבַלִּים! חֶלְקָם כְּאֵד

יוֹרֵד עַל צְעִיפִים דַּקִּים שֶׁל עֵשֶׂב;

חֶלְקָם פּוֹרְצִים חִלּוּף אוֹרְצֵל רוֹעֵד,

וְנִגְלָלִים אֶל פְּנֵי נִמְנֹמֶת קֶצֶף.

רָאוּ נָהָר בּוֹהֵק נוֹהֵר בְּקֶצֶב

מִפְּנִים הָאָרֶץ; וְהַרְחֵק-בִּטְוָח

שָׁלוֹשׁ פְּסָגוֹת שְׁלוּגוֹת הִרְהִיבוּ אֵצֶל

מִשְׁטַף הַשֶּׁמֶשׁ; וּטְלוּלֵי זִיו רַךְ

בְּנֵי אֹרֶן נוֹתְנֵי צֵל טִפְּסוּ מֵעַל לַסְּבַךְ.

 

שְׁקִיעָה מֻקְסֶמֶת הִתְעַכְּבָה לְרֶגַע

בָּאֹפֶק הָאָדֹם. שָׂדֶה שָׂרוּעַ

הִצְהִיב סְבִיב גַּיְא עֲטוּר צוּקִים, וְדֶקֶל

סִמֵּן לוֹ גְּבוּל, וַעֲמָקִים בָּרוּחַ

חִיְּכוּ אֶל אָחוּ מְלוֹא זַנְגְוִיל זָרוּעַ –

זֹאת אֶרֶץ אֵין-שִׁנּוּי, אַדְמַת-עֲדַיִן!

אֶל הַסְּפִינָה הִגִּיעוּ וְכִתְּרוּהָ

פָּנִים כֵּהוֹת, חִוְּרוֹת אֶל שְׁמֵי-הַיַּיִן:

אוֹכְלֵי הַלּוֹטוּס בְּעַצֶּבֶת רַכַּת-עַיִן.

 

מְנַת הַקֶּסֶם – פֶּרַח, פְּרִי, גִּבְעוֹל –

נִתְּנָה מִידֵיהֶם לַחֲבוּרָה.

וְכָל טוֹעֵם אֲשֶׁר בָּלַע בִּלְעוֹ –

הִמְהוּם הַיָּם הַרְחֵק מִן הַדּוֹבְרָה

נִשְׁמַע לוֹ כְּקוֹל רַעַם וְעֶבְרָה

בְּחוֹף נֵכָר; וְאִם רֵעוֹ דִּבֵּר

קוֹלוֹ נִדְמָה כְּבָא מִבּוֹר קְבוּרָה;

רוֹדְמִים נִדְמוּ – אֲבָל לִבָּם בָּם עֵר,

וּבִמְבּוּמוֹ לָהֶם כְּאִלּוּ מְזַמֵּר.

 

יָשְׁבוּ הֵם עַל הַחוֹל הַחַם-וְרַךְ,

יָרֵחַ וְחַמָּה שָׁם שְׁתֵּי שְׁמָשׁוֹת;

מָתַק לָהֶם חֲלוֹם הַמְּכוֹרָה,

הַמִּשְׁפָּחָה, הַמֶּשֶׁק – אַךְ קָשׁוֹת

הִתִּישׁ אוֹתָם טִשְׁטוּשׁ שְׁעוֹת הַמָּשׁוֹט,

בַּקֶּצֶף קָצוּ, הֲלָמָם הַשַּׁיִט.

אָמַר אֶחָד: "כָּאן רְצוֹנִי לִשְׁהוֹת".

אָז פֶּה אֶחָד פָּצְחוּ הַכֹּל בְּפַיִט:

"לֹא עוֹד נַפְלִיג מִכָּאן. רָחַקְנוּ מִן הַבַּיִת".

 

 

זֶמר מקהלה

 

א

הַנֶּגֶן בְּאָזְנֵינוּ כָּאן עָנֹג

מִוֶּרֶד בְּשַׁלֶּכֶת, רַךְ מִשַּׁחַר

שֶׁשָּׁט בּוֹ טַל עַל מֵי מַעֲדַנּוֹת

בְּפֶלֶג מִתְנוֹצֵץ בֵּין שִׁנֵּי שַׁחַם.

עָדִין הַנֶּגֶן שֶׁבָּרוּחַ עָף

וְרַךְ מֵעַיִן עֲיֵפַת-עַפְעַף;

מִשְּׁמֵי הַמּוּזִיקָה שְׁנַת מְתִיקוּת תִּרְעַף.

כָּאן מִתְעַבֶּה הַטַּחַב,

וְהַקִּיסוֹס זוֹחֵל מִתַּחַת,

וְהַפְּרָחִים בּוֹכִים בְּרוּכִים בַּנַּחַל,

וּבְזִיזֵי הַצּוּק פְּרָגִים נָמִים בְּנַחַת.

 

ב

מַדּוּעַ רַק עָלֵינוּ עֹל הֻכְבַּד?

מַדּוּעַ הָאֱנוֹשׁ עֲנוּשׁ סִרְפָּד

וְשׁוּם יְצוּר אַחֵר לֹא שֻׁעְבַּד?

הַכֹּל נָחִים – וְאֵיךְ רַק לָנוּ יֶגַע?

רַק אָנוּ, בִּכּוּרֶיהָ שֶׁל בְּרִיאָה,

לֹא נִרְגָּעִים לְרֶגַע,

רַק נִגָּפִים מִנֶּגַע אֱלֵי נֶגַע;

נַפְשֵׁנוּ מַמְרִיאָה

אֶל קְצֵה הַיְּרִיעָה

אַךְ הִיא בְּמֹר נִמְנוּם קָדוֹשׁ חוֹשֶׁקֶת,

וּמִמַּעֲמַקֶּיהָ מַשְׁמִיעָה קְרִיאָה:

"מְשׂוֹשׂ חַיַּי הוּא שֶׁקֶט!"

לָמָּה עָמָל רַק לָנוּ, נֵזֶר הַבְּרִיאָה?

 

ג

רְאוּ! רוּחוֹת בְּלֵב הַיַּעַר

הִפְרוּ עָנָף בְּלִבְלוּבוֹ – וַיַּהַר

מִן הַקְּפָלִים אֶת הֶעָלֶה,

וְהוּא יָרֹק-רָחָב עוֹלֶה,

שְׁקוּי-אוֹר בַּיּוֹם, שְׁקוּי-טַל בַּסַּהַר,

וּכְשֶׁפָּנָיו כְּבָר יְבֵשִׁים,

אַט-אַט עַל וַו-אֲוִיר נִתְלֶה.

רְאוּ! תַּפּוּחַ בַּבֻּסְתָּן

נִמְתָּק בְּאוֹר הַקַּיִץ עַד יַבְשִׁיל,

וּכְבַד עָסִיס יִצְנַח בַּסְּתָו.

הַפֶּרַח בִּמְקוֹמוֹ עוֹמֵד

מֵהִוָּלְדוֹ עַד שֶׁהוּא מֵת:

עַל אַדְמָתוֹ גָּמַל וְגַם קָמַל

וּלְעוֹלָם לְלֹא עָמָל.

 

ד

מָה כָּעוּר רְקִיעַ מַעְלָה

הַקָּעוּר עַל יַם הַמַּיִם.

סוֹף חַיֵּינוּ מָוֶת – לָמָּה

מְלֵאֵי עָמָל הֵם?

רַק אָנוּ לָנוּ. הֵן הַזְּמַן דּוֹהֵר,

וְלֹא יִרְחַק יוֹם אֵלֶם-לְשׁוֹנֵנוּ.

רַק אָנוּ לָנוּ. מָה עוֹד יִשָּׁאֵר?

כָּל אֲשֶׁר לָנוּ בְּקָרוֹב אֵינֶנּוּ,

נַחְלַת עָבָר נוֹרָא וּמְנָאֵר.

רַק אָנוּ לָנוּ. מָה טוֹבָה נִמְצָא

בְּמִלְחָמָה בָּרַע? הֲיֵשׁ שָׁלוֹם

בְּהִתְנַצְּחוּת נִצְחִית עִם גַּל נִשָּׂא?

כָּל הַדְּבָרִים נָחִים, וּכְנִצָּה

גּוֹמְלִים-קְמֵלִים-נוֹפְלִים אֶל חִדָּלוֹן:

נָנוּחַ נָא, נָמוּת, נִרְפֶּה קַלֵּי-חֲלוֹם.

 

ה

מָה יִנְעֲמוּ צְלִילֵי מַפַּל הַפֶּלֶג

בְּעוֹד חֲצִי-שֵׁנָה מַפֶּלֶת

חֲצִי-חֲלוֹם עַל עַפְעַפֵּינוּ!

לַחְלֹם, לַחְלֹם, עֵת אוֹר-תָּמִיד יִנְבַּע

מִשִּׂיחַ מֹר בְּדִמְדּוּמֵי עִנְבָּר;

לְהִתְפַּטְפֵּט בְּקוֹל לָחוּשׁ;

יוֹם יוֹם לִבְלֹעַ מִן הַלּוֹטוּס,

לִצְפּוֹת בְּנֶפֶץ הַגַּלִּים, לָחוּשׁ

אֵיךְ בַּחֲלוֹף קִצְפָּם חוֹל רַךְ יָלֹקּוּ;

לִמְסֹר נַפְשֵׁנוּ לְתָמִיד

לְמֶתֶק מֵלַנְכּוֹלְיָה עַגְמוּמִית;

לְהַעֲלוֹת וּלְהַשְׁהוֹת בַּזִּכָּרוֹן

הַחַי אֶת עֵינֵיהֶם הַיְּקָרוֹת

שֶׁל אֲהוּבֵינוּ בְּגִיל קָט –

קֻמְצֵי אָבָק לָבָן צְרוּרִים בַּכַּד!

 

ו

יָקָר לָנוּ זִכְרוֹן הַמִּשְׁפָּחָה,

חִבּוּק אִשָּׁה אֲשֶׁר אִישׁ-אִישׁ בָּחַר,

חֹם דִּמְעָתָהּ בְּטֶרֶם נַעֲקֹר –

אַךְ פַּס הַכֹּל. הַקֹּר בְּקָמִינֵינוּ.

בָּתֵּינוּ לְבָנֵינוּ. לֹא יִזְכֹּר

אָדָם עוֹד אֶת פָּנֵינוּ. וּבִזְרוֹעַ

שָׂרֵי הָאִי חָמְסוּ אֶת מִכְמַנֵּינוּ,

וּבְוַדַּאי אֵיזֶה זַמָּר מֻצְלָח

פּוֹרֵט לָהֶם עַל עֶשֶׂר שְׁנוֹת קְרַב טְרוֹיָה,

עַל גְּבוּרָתֵנוּ שֶׁזִּכְרָהּ דָּלַח.

הֲיֵשׁ מְבֻלָּקָה שָׁם עַל הָאִי?

נַנִּיחַ לֶהָרוּס שֶׁיִּשָּׁאֵר.

לֹא קַל הוּא לְרַצּוֹת אֶת הָאֵלִים,

וְסֵדֶר לְהָשִׁיב שֵׁנִית קָשֶׁה.

יֵשׁ מְבוּקָה קָשָׁה מִשְּׁאוֹל,

שֶׁבֶר עַל שֶׁבֶר, שֵׁאת עַל שֵׁאת.

כָּאן בְּנֵי שֵׂיבָה שָׁחִים מֵעֹל,

לִבָּם מֵעֹמֶס מִלְחָמוֹת חָבוּט –

עֵינָם כְּבָר לֹא תִּקְרָא כּוֹכְבֵי-נִוּוּט.

 

ז

מָה טוֹב, סְרוּחִים עַל עֶרֶשׂ חַם, רַב-רֹחַב,

שֶׁל שׁוּם-פְּלָאִים וְעֹלֶשׁ בְּרוּכֵי רֹךְ, אֶת

עֵינֵינוּ לְמֶחֱצָה לִסְגֹּר,

וְתַחַת שְׁחוֹר שֶׁל שְׁמֵי פָּרֹכֶת

לִרְאוֹת נָהָר אָרֹךְ בּוֹהֵק בָּרֹחַק

מַזְחִיל מֵימָיו מִתֵּל סָגֹל,

לִשְׁמֹעַ הֵד טָלוּל בָּרֶקַע

מַנְעִים מִמְּעָרוֹת אֶת קִינָתוֹ,

לִרְאוֹת כֵּיצַד נוֹפְלִים מֵימֵי בָּרֶקֶת

עַל פְּנֵי זֵרִים-זֵרִים שֶׁל יָקִינְטוֹן,

וּלְהַשְׁקִיף אֶל תֶּסֶס יַם הַקּוֹנְדִּיטוֹן

בְּצֵל הָאֹרֶן כָּאן – מָה טוֹב וּמָה מָתוֹק!

 

ח

הַלּוֹטוּס מְלַבְלֵב בְּמַעַר הַר.

הַלּוֹטוּס טָס בַּעֲרוּצֵי נָהָר.

הָרוּחַ מִתְגַּנֶּבֶת מִמָּרוֹם

וְדֶרֶךְ נְקִיקִים וּמְעָרוֹת

מְעַרְבֶּלֶת אַבְקַת לוֹטוּס זְהֻבָּה עַל הַמִּדְרוֹן.

רַב לָנוּ מַסָּה וּמַעַשׂ וּתְנוּעָה בְּקֶצֶב

בַּסִּירָה הַמִּתְנוֹעַעַת בֵּין פְּרָצִים אֵין קֵצֶה,

בְּנֵי מִפְלֶצֶת מִתְפַּלֶּשֶׁת שֶׁבַּיָּם שׁוֹצֶפֶת קֶצֶף.

נִשָּׁבַע אֵפוֹא כֻּלָּנוּ מֵעַתָּה פָּשׁוּט

כָּאן לִחְיוֹת בְּצֵל הַלּוֹטוּס, לֹא לָשׁוּב לָשׁוּט,

כְּמוֹ אֵלִים לִשְׁכֹּן – לִשְׁכֹּחַ אֶת הָאֱנוֹשׁוּת.

עַל נֶקְטָר הֵם מְסֻבִּים שָׁם וְזוֹרְקִים נִיצוֹץ נִיצוֹץ

אֶל הָאָרֶץ שֶׁלְּמַטָּה, וּמְעֻנְּנֵי-נוֹצוֹת

מְעוֹנוֹתֵיהֶם בַּזֹּהַר, בְּאוֹרָם עוֹלָם נִצּוֹד.

מְחַיְּכִים בְּסוֹד אֶל עֵבֶר יַבָּשָׁה גּוֹוַעַת,

מִתַּחְתָּם רָעָב וְרַעַשׁ, נֶגַע, פֶּגַע, שֹׁד וּבַעַת,

מִלְחָמָה, סְפִינָה טוֹבַעַת, עִיר שְׂרוּפָה, יָד מְשַׁוַּעַת –

מְחַיְּכִים לָהֶם בְּעֹנֶג לְמִשְׁמַע קוֹל שִׁיר אָבֵל,

קוֹל קִינָה עוֹלָה כְּרֶתַח אוֹ סִפּוּר עַל מְעַוֵּל,

קוֹל עֲנוֹת כּוֹאֵב אֲשֶׁר לָהֶם הוּא מְשֹׁךְ-יוֹבֵל,

הַנִּשְׁמָע מִפִּי הַגֶּזַע הַמַּזִּיל זֵעָה,

הֶעָמֵל בְּמַעְגַּל חָרִישׁ-קָצִיר-זְרִיעָה

וִיבוּל זָעוּם כַּזַּיִת זָב אֶל מְזָוָיו

עַד מוֹתוֹ וְרֶדֶת חֵלֶק מִבָּנָיו אֶל שְׁאוֹל-תַּחְרִיד

לְעִנּוּי נִצְחִי, וְחֵלֶק אֶל אֱלִיסְיוּם שֶׁל אַחְרִית

שָׁם יָנוּחוּ מִן הַיֶּגַע עַל מַצַּע פִּרְחֵי עִירִית.

הַנִּמְנוּם הֲלֹא נָעִים מִנִּי עָמָל וָשׁוֹט,

וְהַחוֹף חָפְשִׁי מִשַּׁאַן וִיגִיעַת מָשׁוֹט –

אַל שְׁעוֹת, אַחִים, לְיֵצֶר-שְׁעֹט; זְמַן, מַלָּחִים, לִשְׁהוֹת!

"רודיארד קיפלינג | מבחר שירים" בתקשורת - פוסט מתעדכן

ריקלין ושות', ערוץ 20, 30.7.2019, 7 דקות - עם שמעון ריקלין ומורן סמון

אומרים שירה, מעריב, 4.8.2019 - מאת כרמית ספיר ויץ

מה שכרוך, כאן תרבות, 5.8.2019, 15 דקות - החל מדקה 10:00. עם יובל אביבי ומיה סלע.

גם כן תרבות, כאן תרבות, 12.8.2019, 11 דקות - החל מדקה 34:25. עם גואל פינטו.

יקום תרבות, 1.9.2019 - "לתרגם את רודיארד קיפלינג" - עם אלי אשד.

בכיוון הרוח, 7.9.2019 - סקירה על השקת הספר בירושלים מאת נחום תדמור.

הולכות בחצות, גלי צה"ל, 7.9.2019, 3 דקות - החל בדקה 39:50. שהרה בלאו ואיתה מוריה קור.

אמילי והפרופסור, כאן ב' וכאן 11, 13.9.2019, 13 דקות - החל בדקה 1:28:25. עם אמילי עמרוסי ויובל אלבשן.

News1 (יומני בלוגרים), "רודיארד קיפלינג: מגדולי המשוררים בעת החדשה", שאלון עם חובב לויטס, 23.6.2020. 

על המשמעות, הפרק "זהירות: שירה פוליטית", הסכת בהנחיית תמיר דורטל, כ"ה בכסלו תשפ"א, 13.12.2020. לצפייה ביוטיוב / להאזנה באתר על המשמעות. זמין גם ביישומוני ההסכתים.
*

תיעוד של ערבי ההשקה:

ירושלים

תל-אביב

"בצֵל צרֵי עתיד", "על לכתו של מר": נוסח עברי לשני שירים מאת מלכת אנגליה אליזבת הראשונה

המלכה אליזבת הראשונה

שני שירים

מאנגלית: צור ארליך
התרגומים וההקדמה הופיעו בגיליון 18 של כתב העת 'הו!' - קיץ תשע"ט 2019.

אל דביר החשכה - ראיון עם המתרגם

שיחה של אשתי ד"ר אמירה ארליך איתי על מבחר שירי In Memoriam מאת טניסון בתרגומי, שהופיע לאחרונה כספר 'אל דביר החשכה' בסדרת 'רף' של הוצאת 'כתב' - התקיימה במסגרת אירועי העיון של 'הולצר ספרים' בירושלים במוצאי כ"ז בניסן תשע"ט, 2.5.2019. לצפייה הקליקו על מילים אלו.
לטקסטים באנגלית הקליקו כאן - היעזרו בסרגל המספרים שיש שם בצד ימין. 

* שחר מריו מרדכי על 'אל דביר החשכה', שבוע הספר תשפ"ב, וויי-נט - הקליקו כאן

סונטה של אליזבת בישופ ו'כיפה אדומה' מאת לואיס קרול: שני תרגומים חדשים שלי

תרגומיי שלפניכם מופיעים בגיליון י' של כתב העת 'דחק' (ספטמבר 2018). הם נעשו ביוזמתו ובעצתו הרציפה של עורך 'דחק' יהודה ויזן; בשירה של בישופ, תרגומי הוא פיתוח של תרגום ראשוני של יהודה. בישופ הכתירה יותר מסונטה אחת שלה בכותרת הנזירית 'סונטה', ועל כן ציינתי את שנת פרסומה של זו. לצד שירו של לואיס קרול מופיעה ב'דחק' התמונה שצילם קרול ושהולידה את שירו - תמונת אגנס וולד בת השמונה בתחפושת כיפה אדומה.


אליזבת בישופ 
סונטה (1928)

דְּרוּשָׁה לִי מוּזִיקָה אֲשֶׁר תַּחְלִיק 
עַל קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי הַחֲרֵדוֹת
וְעַל מְרוֹר שְׂפָתַי הָרוֹעֲדוֹת
בְּלַחֲנָהּ שֶׁל אִטִּיּוּת נוֹזְלִית;
דָּרוּשׁ לִי סַחַף רַךְ וּמְטַהֵר
שֶׁל שִׁיר אֲשֶׁר מַרְדִּים אֶת הַמֵּתִים,
שִׁיר הָרוֹעֵף כַּמַּיִם עַל דְּמוּתִי,
רֹאשִׁי, רִטּוּט גַּפַּי – חֲלוֹם זוֹהֵר!

יֵשׁ קֶסֶם מַעֲשֵׂה יְדֵי הַלַּחַן,
שָׁלֵו, קַל נְשִׁימָה, קַר עוֹרְקִים,
אֲשֶׁר שׁוֹקֵעַ בִּמְצוּלוֹת דּוּמָה
שֶׁהַצְּבָעִים פּוֹקְעִים בָּהֶן בְּלַחַשׁ,
וּלְאוֹר יָרֵחַ צָף בְּמֵי טוּרְקִיז
חֲבוּק זְרוֹעוֹת שֶׁל רִיתְמוֹס וּתְנוּמָה.

Sonnet - by Elizabeth Bishop (1928)

I am in need of music that would flow
Over my fretful, feeling finger-tips,
Over my bitter-tainted, trembling lips,
With melody, deep, clear, and liquid-slow.
Oh, for the healing swaying, old and low,
Of some song sung to rest the tired dead,
A song to fall like water on my head,
And over quivering limbs, dream flushed to glow!

There is a magic made by melody:
A spell of rest, and quiet breath, and cool
Heart, that sinks through fading colors deep
To the subaqueous stillness of the sea,
And floats forever in a moon-green pool,
Held in the arms of rhythm and of sleep.

לואיס קרול
כיפה אדומה

בַּיַּעַר בַּיַּעַר, אֶל תּוֹךְ מַעֲבֶה,
הָלְכָה הַיַּלְדָּה הַשְּׂמֵחָה.
בְּאֵין לָהּ שׁוֹמֵעַ וְאֵין מְלַוֶּה
דִּבְּרָה אֶל עַצְמָהּ וְחִיְּכָה,
וַתֵּט כִּפָּתָהּ, בַּת שָׁנִי וּמִטְוֶה,
עַל סְבַךְ תַּלְתַּלֶּיהָ הַחַי.

עַכְשָׁו אֵין בָּהּ פַּחַד. סוֹף סוֹף הִיא קְרֵבָה
אֶל לֵב הַמָּבוֹךְ הַסּוֹעֵף.
עַכְשָׁו הַיָּרֵחַ בִּצְלִיף לֶהָבָה
מַדְלִיק אֶצְלָהּ מֵצַח זוֹהֵב.
לֹא חִיל בָּהּ, לֹא נִיד, לֹא הִרְהוּר עֲזִיבָה,
עַל אַף שֶׁקָּרוֹב הַזְּאֵב.

Red Riding-hood
by Lewis Carroll

Into the wood - the dark, dark wood -
Forth went the happy child;
And, in its stillest solitude,
Talked to herself, and smiled;
And closer drew the scarlet Hood
About her ringlets wild.

And now at last she threads the maze,
And now she need not fear;
Frowning, she meets the sudden blaze
Of moonlight falling clear;
or trembles she, nor turns, nor stays,
Although the Wolf be near.

עוד שני שירים של קיפלינג: 'אם' ו'חידת הסדנאות'

תרגומיי לשני שירים חשובים של רודיארד קיפלינג מופיעים בגיליון החדש של כתב העת 'דחק', גיליון י', הרואה אור השבוע. השיר 'אִם' (If) והשיר 'חידת הסדנאות' (The Conundrum of the Workshops). הנה הם לפניכם, תרגום ומקור. הערה על תרגום 'אם' מופיעה אחרי המקור שלו. תודה עמוקה לעורך יהודה ויזן על הערותיו והצעותיו הפוריות.

אִם

רודיארד קיפלינג

נוסח עברי: צור ארליך

אִם כְּשֶׁכֻּלָּם מִסְּבִיבְךָ מְאַבְּדִים אֶת רֹאשָׁם,

וּמְבַקְּשִׁים אֶת רֹאשְׁךָ וְתוֹלִים בּוֹ אָשָׁם,

עוֹד עַל כְּתֵפֶיךָ זָקוּף רֹאשׁ אֵיתָן וּפָקוּחַ:

גַּם מִתְחַבֵּט וּמַסְכִּית, גַּם סָמוּךְ וּבָטוּחַ;

אִם הַמְתָּנָה אֲרֻכָּה הִיא לְךָ מַתָּנָה,

אִם תִּמָּנַע מִשִּׂנְאָה גַּם מוּל גַּל שֶׁל שִׂטְנָה,

אִם שַׁחְצָנוּת וּלְשׁוֹן-שֶׁקֶר אֵינָן בֵּין כֵּלֶיךָ

גַּם כְּשֶׁדַּרְכָּם שֶׁל דּוֹבְרֵי דִּבָּתְךָ שׁוּב צָלֵחָה;

אִם בְּרֹאשְׁךָ חֲלוֹמוֹת – אַךְ אַתָּה בָּם שַׁלִּיט,

אִם בְּרֹאשְׁךָ מַחְשָׁבוֹת – הַכְּפוּפוֹת לְתַכְלִית,

אִם בְּאוֹתוֹ זוּג יָדַיִם בּוֹטֵחַ תִּתְפֹּס אֶת

צֶמֶד הַפִּיד וְהַפְּדוּת – הֲפָכִים בְּתַחְפֹּשֶׂת;

אִם רוּחֲךָ עוֹד נוֹשֶׁבֶת רָמָה לְמִשְׁמַע

נֶתַח אֱמֶת שֶׁאָמַרְתָּ בְּפִיו שֶׁל רַמַּאי,

אִם נֹכַח שֶׁבֶר אֵינְךָ נַעֲשֶׂה כְּגוּשׁ אֶבֶן

אֶלָּא נִבְנֶה בַּשֵּׁנִית מֵרֵאשִׁית קַו הַשֶּׁבֶר;

אִם בְּעֵת צֹרֶךְ תִּצְבֹּר וְתַצִּיב לְלֹא רֶתַע

אֶת זְכִיּוֹתֶיךָ כֻּלָּן עַל גַּלְגַּל הָרוֹלֶטָה,

וּכְשֶׁתַּפְסִיד, בְּלִי תְּלוּנָה לְעוֹלָם וּבְלִי חִיל

שׁוּב תִּכָּנֵס לַמִּשְׂחָק וּמֵאֶפֶס תַּתְחִיל;

אִם גַּם אַחְרֵי שֶׁלִּבְּךָ וּבְשָׂרְךָ נְטָשׁוּךָ

עוֹד רְתוּמִים הֵם לַיַּעַד שֶׁלְּךָ הַקָּשׁוּחַ

וּמַמְשִׁיכִים בְּאֵין אוֹן גַּם אַחְרֵי שֶׁמַּחְשִׁיךְ

רַק כִּי נוֹתָר הָרָצוֹן הַמְּצַוֶּה "לְהַמְשִׁיךְ!",

אִם עִם הָעָם בָּרְחוֹב שִׂיחָתְךָ תִּיצַק גֹּבַהּ

אַךְ שִׂיחָתְךָ עִם הַמֶּלֶךְ תִּפְזֹל הָרְחוֹבָה,

אִם יוֹתִירוּךָ שְׁוֵה נֶפֶשׁ מַכּוֹת מִיָּדִיד וּמִזֵּד,

אִם כָּל אָדָם הוּא שָׁוֶה בְּעֵינֶיךָ, לֹא יֶתֶר מִזֶּה,

אִם אֶצְלְךָ מְכִילָה הַדַּקָּה הַדּוֹחֶקֶת

סָמֶ"ךְ שְׁנִיּוֹת עֲמוּסוֹת מַעֲשֶׂה עַד אֵין חֵקֶר –

אֶרֶץ רַבָּה וּמְלוֹאָהּ לָךְ, הָרִים, עִיר וָנִיר,

זֹאת וּלְמַעְלָה מִמֶּנָּה: אָדָם אַתָּה, בְּנִי!

לְלוּקַסְטָה, בְּצֵאתִי אֶל הַמִּלְחָמוֹת / ריצ'רד לָאבלֶס / נוסח עברי: צור ארליך

וגם זה מופיע בכרך ח החדש של 'דחק':

 

לְלוּקַסְטָה, בְּצֵאתִי אֶל הַמִּלְחָמוֹת

ריצ'רד לָאבלֶס

נוסח עברי: צור ארליך

אַל תֹּאמְרִי, מְתוּקָה, שֶׁאֵינֶנִּי נֶחְמָד

אִם מִתּוֹךְ הַמִּנְזָר שֶׁאֶצְלֵךְ – 

מֵחָזֵךְ הֶחָסוּד, מִמּוֹחֵךְ הַמֻּחְמָא – 

אֶל הַקְּרָב וְהַנֶּשֶׁק אֵלֵךְ.

כֵּן, גְּבִירָה קְצָת אַחֶרֶת אֶרְדֹּף בֶּחָזִית:

הָאוֹיֵב שֶׁיַּכֵּנִי שִׂנְאָה.

וּבְיֶתֶר דְּבֵקוּת אֲחַבֵּק וְאַחְזִיק

חֶרֶב וְסוּס וְצִנָּה.

אִם תָּבִינִי אֶת זֹאת, גַּם לִבֵּךְ יִמָּלֵא

הִשְׁתָּאוּת וְחֶדְוָה עוֹד וָעוֹד:

לֹא יָכֹלְתִּי אָהוֹב אוֹתָךְ כֹּה אִלְמָלֵא

עוֹד יוֹתֵר אָהַבְתִּי כָּבוֹד.

 

 

To Lucasta, Going to the Wars

Richard Lovelace

Tell me not (Sweet) I am unkind,

         That from the nunnery

Of thy chaste breast and quiet mind

         To war and arms I fly.

True, a new mistress now I chase,

         The first foe in the field;

And with a stronger faith embrace

         A sword, a horse, a shield.

Yet this inconstancy is such

         As you too shall adore;

I could not love thee (Dear) so much,

         Lov’d I not Honour more.