יום רביעי, 12 באוקטובר 2011

המדינה שהחליטה להתאבד: לקט שירים על טירוף שליט

איזה אושר, איזה פורקן. הילד של כולנו בדרך הביתה, ומאות מאתנו בדרך לקבר. תודה, תודה לכולכם - לאווילים ולאצילים, לרשעים ולטיפשים, לביטחוניסטים ולטרמפיסטים, לתועמלנים ולתועים מולם, למטורפים ולמעופפים. תודה לכולכם וחג שמח לכל בית ישראל. 
להנאתכם, כמה שירים בנושא, מתוך הטורים השבועיים שלי ב'מקור ראשון'. בסוף מצורפות גם הערות רקע היסטוריות. [עדכון, 23.10: אבל לפני שאתם ממשיכים - אלי בר-יהלום כתב שיר נפלא על הנושא, וכדרכו גם הלחין וביצע. היכנסו.]

מתים לחיות

הַפַּעַם-הָאַחְרוֹנָה הָרִאשׁוֹנָה
הָיְתָה עִם גִ'יבְּרִיל בִּשְׁמוֹנִים וָשֵׁשׁ.
אָמְרוּ שֶׁזֹּאת הַפַּעַם הָאַחְרוֹנָה,
כִּי עוֹד עִסְקָה כָּזֹאת וְנִתְרוֹשֵׁשׁ.
הַנִּרְצָחִים מִמְּכִירַת סוֹף הָעוֹנָה
עוֹד לֹא הִסְפִּיקוּ עַד הַיּוֹם לְהִתְאוֹשֵׁשׁ.

קְדוּשַׁת הַחַיִּים! קְדוּשַׁת הַחַיִּים!

אַחֲרֵי הַפַּעַם-הָאַחְרוֹנָה הָרִאשׁוֹנָה
הִגִּיעָה פַּעַם-אַחְרוֹנָה שְׁנִיָּה, שׁוֹנָה.
בַּפַּעַם-הָאַחְרוֹנָה הַשְּׁלִישִׁית יָדַעְנוּ שֶׁיּוֹתֵר
לֹא נְוַתֵּר.
שֶׁהָאוֹיֵב יַחְשֹׁב טוֹף טוֹף
לִפְנֵי שֶׁחַיָּלִים יַחְטֹף.

כִּי מֵעַל לַכֹּל – קְדוּשַׁת הַחַיִּים!

וְהָיוּ עוֹד כַּמָּה פְּעָמִים-אַחְרוֹנוֹת.
לִפְעָמִים חַיָּלִים, לִפְעָמִים אֲרוֹנוֹת.
וְנִשְׁבַּעְנוּ שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה אֶת הַשְּׁטוּת
אַךְ עָשִׂינוּ אוֹתָהּ שׁוּב וָשׁוּב בְּפַשְׁטוּת
וְנִרְצַחְנוּ נִרְצַחְנוּ בְּקֶצֶב הַתֹּף
וְהִרְגַּלְנוּ אוֹתָם שֶׁכְּדַאי חַי לַחְטֹף,

וְכָךְ שׁוּב נִצְּחָה קְדוּשַׁת הַחַיִּים!

הַפַּעַם-הָאַחְרוֹנָה שֶׁלְּאַחַר מִכֵּן
הָיְתָה כִּמְעַט הָאַחְרוֹנָה בַּפְּעָמִים,
כִּי אָז הֶחְלַטְנוּ שֶׁיּוֹתֵר לֹא נִסְתַּכֵּן
לְמַעַן סוֹחֲרֵי סַמִּים.
וְאָז הָיְתָה עוֹד פַּעַם-אַחְרוֹנָה לְשֵׁם כָּבוֹד
וְשִׁחְרַרְנוּ אֶת קוּנְטָאר תְּמוּרַת גּוּפוֹת.

כִּי אֶצְלֵנוּ קוֹבַעַת קְדוּשַׁת הַחַיִּים!

לְמַעַן הַשָּׁלוֹם נִסְתַּכֵּן בְּמִלְחָמָה.
לְמַעַן קְדוּשַׁת הַחַיִּים נָמוּת.
מוֹת רַבִּים – חֲצִי נֶחָמָה.
וְחַיָּל הוּא רַק יֶלֶד חָמוּד.
מֶה הָיִינוּ עוֹשִׂים בְּלִי
הַמּוּסָר הַנַּעֲלֶה הַיִּשְׂרְאֵלִי,

הַמּוּסָר שֶׁל קְדוּשַׁת הַחַיִּים!

זֶה הַזְּמַן לְהַחְלִיט לְהַצִּיל אֶת שַׁלִּיט
וְלִקְבֹּר אֶת קְרוֹבֵינוּ מָחָר בְּטַלִּית
וּמְדִינָה עֲגוּנָה עִם דְּמָעוֹת בִּגְרוֹנָהּ
תִּשָּׁבַע שֶׁהַפַּעַם הַזֹּאת אַחְרוֹנָה
וְתִנְצֹר שְׁבוּעָתָהּ לְפָחוֹת רֶבַע יוֹם
כִּי אֶצְלֵנוּ הֲרֵי זֶהוּ עֵרֶךְ עֶלְיוֹן –

קְדוּשַׁת הַחַיִּים! קְדוּשַׁת הַחַיִּים!

פורסם בי"ז באדר תשס"ט, 13.3.2009  


  
כל מחיר

הַגִּידוּ אֶת זֶה יְשִׁירוֹת,
מַר גַּלְעֶזֶר וּגְבֶרֶת יוּבַל.
בִּשְׁבִיל מָה לִשְׁפֹּךְ בְּאֵרוֹת
שֶׁל דְּיוֹ שָׁחֹר? לֹא חֲבָל?
הַגִּידוּ אֶת זֶה עַל עַמּוּד
שָׁלֵם. עַל כְּפוּלָה. עַל תִּיק בַּד.
הַגִּידוּ: אֲנַחְנוּ רוֹצִים שֶׁתָּמוּת,
קוֹרֵא מַעֲרִיב הַנִּכְבָּד.

שֶׁתָּמוּת תְּמוּרַת גִּלְעַד.
כֻּלָּם בִּשְׁבִיל אֶחָד.
וּמִיָּד.

בּוֹא גַּם אַתָּה, מַר דֵּה-בֵּר,
מֵהַבּוּנְקֶר בְּבֵית יְדִיעוֹת.
בּוֹא וְתַתְחִיל לְדַבֵּר.
אוּלַי הַצִּבּוּר אִידְיוֹט,
אוּלַי הַצִּבּוּר קוֹנֶה –
אַךְ אַתָּה, עוֹרֵךְ בָּכִיר,
מִתְבַּקֵּש לָתֵת מַעֲנֶה:
בִּרְצִינוּת? בְּכָל מְחִיר?

כָּל מְחִיר?
כָּל מְחִיר?
כָּ ל   מְ חִ י ר ?

קְחִי נָא סַכִּין, קֶרֶן נוֹיְבַּךְ
שֶׁלָּעַגְתְּ לִמְחִיר הַדָּמִים.
קְחִי סַכִּין, צְאִי מֵהַשּׁוֹבָךְ,
וְשַׁסְּפִי בְּלִי רַחֲמִים
שִׁבְעָה מִבֵּין יַקִּירַיִךְ
כְּמוֹפֵת הָאִמָּא חַנָּה,
וְגַם אֶת הַבַּת שֶׁל הוֹרַיִךְ,
שֶׁנֵּדַע שֶׁאַתְּ מוּכָנָה

לְקַיֵּם אֶת שֶׁאַתְּ דּוֹרֶשֶׁת
בְּלִי לְהִתְחַבֵּט
מֵהָעָם הַלָּכוּד בְּרֶשֶׁת
ב'.

בּוֹאוּ כֻּלְּכֶם, בִּרְיוֹנֵי הַמֶּדְיָה.
עִמְדוּ, זְאֵבִים מְגֻדְּלֵי צֶמֶר צַח.
עִמְדוּ וְהַחְלִיטוּ מִי חַי וּמִי מֵתָה,
מִי יִנָּצֵל וּמִי יֵרָצַח.
אַתֶּם, הַכְּמֵהִים לְשׁוּבָהּ שֶׁל הַתֹּפֶת
מִתּוֹךְ, יַעֲנִי, לֵב רַחוּם,
הָכִינוּ לְכָל מִתְאַבֵּד זְמַן וּכְתֹבֶת,
חַכּוּ שָׁם, וְאַל תִּבְרְחוּ.

אַל תִּבְרְחוּ. טוֹב: כְּאִלּוּ.
וּמָחָר תִמְרְחוּ
פוֹנְט "הַצִּילוּ".

זֶה אֲפִלּוּ לֹא שֵׂכֶל מוּל רֶגֶשׁ.
גַּם הָרֶגֶשׁ, אִם טֶרֶם הֻשְׁחַת,
לֹא יַצִּיעַ וְלוּ לְרֶגַע
טֶבַח עַם תְּמוּרַת נֶפֶשׁ אַחַת.

אִם אָכֵן לַחַיָּל הַקְּרָבִי יֵשׁ חוֹזֶה,
הַחוֹזֶה הוּא רָזֶה. הַחוֹזֶה הוּא כָּזֶה:
אִם יִפֹּל מִי בַּשֶּׁבִי, מֻכֶּה וְגַלְמוּד,
בַּל יַפִּילוּ תַּחְתָּיו עוֹד מָאתַיִם לָמוּת.

פורסם בכ"ד באדר תשס"ט, 20.3.2009 



מי משוגע

הַיְּדִיעָה הִתְקַבְּלָה בִּמְשִׁיכַת הַכָּתֵף שֶׁל נוּ מֵילֵא
וְתִיַּקְנוּ אוֹתָהּ בֵּין קוּרְיוֹז לְזוּטָה כַּלְכָּלִית.
מִי יִזְכֹּר אֶת חוֹלֶה הַנֶּפֶשׁ יַקִּיר בֶּן-מֶלֶךְ
שֶׁהָלַךְ לְהַצִּיל אֶת הַבֵּן הַיַּקִּיר שַׁלִּיט?

מִי יִזְכֹּר אֶת הָאִישׁ הָאֻמְלָל, הַהוֹזֶה, הַפְּסִיכוֹטִי,
שֶׁחָלָה לִפְנֵי עֶשֶׂר שָׁנִים, כְּשֶׁנָּטַל אֶקְסְטָזִי,
וּבְבֵית הַחוֹלִים בַּרְזִלַּי הִתְרַבְרֵב מִזֶּה חֹדֶשׁ
שֶׁיַּחְדֹּר לָרְצוּעָה בַּחֲסוּת הֶעָנָן הַסְּתָוִי

וְיַחְטֹף אֵיכְשֶׁהוּ אֶת הַבֵּן הֶחָטוּף וְכָלוּא שָׁם
וְיַגְנִיב אוֹתוֹ אֵיכְשֶׁהוּ הֵנָּה כִּמְעוֹף הַקָּסָאם
וְיָבוֹא לְצִיּוֹן הַגָּאוּל וְתָסוּר הַחֲלוּשֶׁס
וְאוּלַי גַּם מִמֶּנּוּ יָסוּר אֲסוֹנוֹ שֶׁל הַסַּם.

לְשַׁחְרֵר אֶת גִּלְעָד וְלָמוּת. ווָאוּ. מֵאֵיפֹה זֶה בָּא לוֹ,
הַטֵּרוּף הַמּוּזָר? מִי הִכְנִיס לוֹ לָרֹאשׁ אֶת הַגּ'וּק?
הֲזָיָה סְכִיזוֹפְרֵנִית? עוֹד אֶקְסְטָזִי? רֶנְטְגֵנִים? בָּבּוֹת?
אֱלִיָּהוּ-מִטַּעַם-עַצְמוֹ שֶׁנִּגְלָה לוֹ בַּשּׁוּק?

הוּא נָהַג (מִי נָתַן רִשָּׁיוֹן?) לְכִוּוּן מַחְסוֹם אֶרֶז
וְעָמַד וְיָרַד וְצָעַד לְכִוּוּן הַגָּדֵר
וּבָרֹאשׁ רַק גִלְעָד, מְרַצֵּד בְּנוֹירוֹנִים שֶׁל אֶרֶס.
בַּגֻּלְגֹּלֶת – גַּנְגְּרֵנָה גְּלוּקוֹזִית בְּקֹטֶר הוֹלֵךְ וְגָדֵל.

טוֹב לָמוּת בְּעַד גִּלְעָד, הִתְגַּלְגֵּל לְבֶן-מֶלֶךְ בַּמֹּחַ
כְּשֶׁנָּגַע בַּגָּדֵר וּמְאַבְטֵחַ צָעַק לוֹ עֲצֹר.
הוּא הִדֵּק בְּוַדַּאי אֶת שִׁנָּיו וְהִקְפִּיד לֹא לִשְׁמֹעַ.
כִּי מַסְפִּיק פְּעָמִים בַּחַיִּים כְּבָר נָתְנוּ לוֹ עֵצוֹת.

אָז יָרוּ בּוֹ. מַדּוּעַ? אוּלַי נָהֳלִי חֲנִיבַּעַל,
הַחֲשָׁשׁ פֶּן גַּם הוּא יֵחָטֵף וְהַשּׁוּק יִשָּׁבֵר
וּנְשַׁלֵּם מִי יוֹדֵעַ עוֹד מָה לְאוֹיֵב קָנִיבָּל;
וְאוּלַי סְתָם חָשְׁבוּ שֶׁקּוֹרֶה פֹּה פִּגּוּעַ רֵווֶרְס

וְהָאִישׁ הַנִּכְנָס לָרְצוּעָה וְחוֹשֵׁב שֶׁהוּא רַמְבּוֹ
בְּעֶצֶם יוֹצֵא בְּהִלּוּךְ אֲחוֹרִי מִתְּחוּמָהּ;
אוֹ אוּלַי הֵם יָרוּ כִּי הָאִישׁ לֹא שָׁעָה אֶל הָרַמְקוֹל
וּפָגַע בְּרַגְלַיִם גַּסּוֹת בִּקְדֻשַׁת הַחוֹמָה.

כָּךְ אוֹ כָּכָה אוֹ כָּךְ – הוּא נוֹרָה וְהַיּוֹם הוּא אֵינֶנּוּ.
וְגִלְעָד כַּיָּדוּעַ אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ גַּם הוּא.
אֵיךְ נַצִּיל אֶת גִלְעָד, הַחַיָּל שֶׁאִמַּצְנוּ כִּבְנֵנוּ?
לֹא כְּמוֹ פְּסִיכִים. בָּרוּר. כִּי אֲנַחְנוּ בְּסֵדֶר גָּמוּר.

לֹא נָרוּץ לָרְצוּעָה, לֹא נִקְפֹּץ פְּרוּעֵי נֶפֶשׁ לַתֹּפֶת;
רַק נַתִּיר רְצוּעָה וְנוֹצִיא לֶחָפְשִׁי תְּשַׁע מֵאוֹת
וּשְׁמוֹנִים מְרַצְּחִים וְשָׂרֵי מְרַצְּחִים, שֶׁעַל טֹפֶס
יַחְתְּמוּ שֶׁיִּהְיוּ מֵעַכְשָׁיו יְלָדִים טוֹבִים מְאֹד.

לֹא נִהְיֶה כְּאוֹתוֹ בַּעַל נֶפֶשׁ פְּרוּמַת עֲצַבֶּיהָ
שֶׁקָּפַץ לַמִּזְבֵּחַ. אֲנַחְנוּ צִבּוּר שָׁפוּי.
רַק נִקְשֹׁר אֶת עַצְמֵנוּ בְּחוּט עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ
וְנִתֵּן גַּפְרוּרִים וְסַכִּין – וְהַיֶּתֶר הֲרֵי לֹא צָפוּי.

פורסם בכ"ד בכסלו תש"ע, 11.12.2009  



פרויקט מיוחד, ועוד אחד

הַקָּרְבָּן: הַלֶּקֶט.
שֶׂה לְבֵית הָאָב.
יְדִיעוֹת תִּדְלֵק אֶת
סֶלֶבְּרִיטָאָיו

לְשַׂחֵק בְּסֹהַר,
לְשַׁגֵּר רִגּוּשׁ
מֵעוֹלַם הַזֹּהַר,
לְרַגֵּשׁ בִּגְרוּשׁ.

תֵּאוּרֵי סְלוֹאוּ-מוֹשְן.
טַעַם טוֹב. מְאוֹד.
טַעַם כְּמוֹ שֶׁל, כְּמוֹ שֶׁל...
כְּמוֹ שֶׁל יְדִיעוֹת.

כָּל פִּסְקָה פִיסְקָלִית.
חֹמֶר בִּלְעָדִי.
אַחְלָה שֶׁל עִסְקָה לִי.
חֹמֶר גִּלְעָדִי.

הַבִּדּוּד הַתֶּרְמִי.
הַבִּגּוּד אָיֹם.
כָּךְ מוֹכְרִים יוֹתֵר מִ
יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם.

כָּךְ מוֹכְרִים: בִּיקִינִי,
רִגּוּשִׁים וּסְצֵנוֹת.
הַצִּינוֹק הוּא צִינִי
אוֹ שֶׁאֲנִי צִנְצֶנֶת.

אֲבָל אִם הִתְחִילוּ
אֶת הָאִיחְס לַחְשֹׂף –
יָאללָה כְּבָר, דַּחִילְכּוּם,
רוּצוּ עַד הַסּוֹף:

בְּנוּ זִירַת פִּגּוּעַ,
תְּנוּ לָהּ שֵׁם: "הַמְּחִיר".
בְּנוּ וְהַצִּיגוּהָ
לְמֵפִיק בָּכִיר.

טָאלֶנְט אַחַר טָאלֶנְט
בָּהּ יִשְׁהֶה שָׁעָה.
חֲוָיָה מֶנְטָלִית,
כְּלִי לְהַשְׁרָאָה.

הִיא תֻּפְעַל בְּאֶצְבַּע.
בִּלְחִיצַת כַּפְתּוֹר.
טָאלֶנְט יִתְפּוֹצֵץ בָּהּ –
וְהַבָּא בַּתּוֹר

יִכָּנֵס לַחַארְטָה
בְּלִי אִשּׁוּר לִפְרֹשׁ,
וְיִכְתֹּב אַחַר כָּךְ.

אִם יִהְיֶה לוֹ רֹאשׁ.

פורסם בכ"ט בסיון תשע"א, 1.7.2011


הערות רקע היסטוריות: 

מתים לחיות – לחץ עיתונאי כבד לחתימה מהירה על עסקה לשחרור יותר מאלף מחבלים, ביניהם מאות רוצחים ומתכנני פיגועים, תמורת שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט שהמלחמה בעזה לא הצליחה לשחררו שנתיים וחצי לאחר שנחטף. העמודים הראשונים בעיתוני הערב מוקדשים לקריאה להיענות להצעת חמאס ולא למשוך זמן. במעריב הכותרת הראשית היום היא 'להחליט עכשיו' בגופני הלוגו של 'שלום עכשיו'. שביתת שבת של הוריו של גלעד שליט מול בית ראש הממשלה אולמרט, בתביעה לחתום על העסקה לפני שהוא מסיים את תפקידו (שכן נתניהו צפוי להציג את ממשלתו בשבוע הבא).

כל מחיר – באמצע השבוע נמסר על כישלון המו"מ עם חמאס בעניין שחרור גלעד שליט, בשל אי הסכמה על שחרורם של 10 רוצחים בכירים במיוחד מבין 1,400 המחבלים המיועדים לשחרור: מתכנניהם של מעשי הטבח במלון פארק, קפה הלל, קפה מומנט ועוד ועוד. 10 נוספים שנויים במחלוקת כי ישראל מסרבת לשחררם אל תוך יהודה ושומרון כדרישת חמאס. המסע התקשורתי בזכות העסקה נמשך במלוא עוזו, ועתה כולל גם את גינוי ראש הממשלה אולמרט על שלא נכנע. מעריב בעריכת דורון גלעזר ורותי יובל ממשיך להנפיק עמודים ראשונים תעמולתיים צבועים שחור, תוך שימוש נרחב בגופן המבוסס על כתב ידו של שליט, המכונה 'פונט הצילו', משום שתחילה השתמשו בו לעיצוב מילה זו בקמפיין. גם ידיעות אחרונות בעריכת שילה דה-בר מתגייס כולו למסע התעמולה, וכמוהו רוב אמצעי התקשורת הנפוצים. בבוקר כתיבת השיר פתחה המגישה קרן נויבך את תוכנית הבוקר 'סדר יום' בדברי לעג על "מאה האסירים שמהווים איום האסטרטגי" ובגללם משאירים את גלעד בשבי. שני הבתים האחרונים בשיר מתייחסים לשתי אמירות רווחות" שהשכל אולי אומר לא אבל הרגש כן, ושאי שחרורו של שליט בכל מחיר הוא הפרה של חוזה שבין המדינה לחייליה הקרביים.

פרויקט מיוחד ועוד אחד – פרויקט של ידיעות אחרונות: צינוק פוטוגני המבקש לדמות את מקום מאסרו של גלעד שליט. מפורסמים וכותבים בכירים מוכנסים אליו לשעה, חלקם כותבים חוויות, בדרך כלל בסגנון רגשני וברוח 'לשלם כל מחיר בשביל הילד', מסע שעיתון זה ואחרים מגויסים אליו בכל עוז.

תגובה 1:

Avira אמר/ה...

שיחרור שליט ומסקנות טרכטנברג

שיחרורו של החייל גלעד שליט תמורת אלף מחבלים שביניהם ארכי מרצחים משחרים לטרף מבליט, עם כל הנימוקים המדיניים כבדי המשקל להחלטה, גם את זרועה הכוחנית של הממשלה.

שיחרור המחבלים תובע מאזרחי המדינה הגברת כוננות וערנות ביטחונית אישית בכל מקום ולטווח זמן בלתי מוגבל.

בעבר, בכל מדינה דיקטאטורית בנוסח רפובליקות הבננות של אמריקה הדרומית, כאשר המשא ומתן של המשטר עם עם תובעי הצדק החברתי נכשל, הפעילה המממשלה את הצבא והמישטרה ודיכאה בכוח את המרד.

גם במדינת ישראל עשויים כעת אלה הנמצאים בלב המערכה החברתית לחשוב כי מכיוון שדרישותיהם לצדק חברתי לא התקבלו במלואם הפעילה הממשלה את מנגנון הכוח שברשותה, וזאת בדרך עקיפה באמצעות עיסקת שליט, כדי לדכא אותם.

לאחר העיסקה האפשרות לפיגוע מחבלים במקומות ציבוריים היא רבה הרבה יותר, ופעילי המחאה החברתית יירתעו מאירגון הפגנות, הקמת מאהלים, ומכל חשיפה פומבית אחרת, מחשש שייפגעו או שיסיחו את דעת הציבור מעירנות לביטחון האישי.