שירת התכלת: תרגומים לקטעי שירה מאת בראונינג, פריגטס, פופ וסקוויר

רבים מהמחברים שאני מתרגם את ספרי העיון שלהם מאנגלית נוטים לשבץ בהם קטעי שירה, ולזכות אותי בהזדמנות ובאתגר לתרגמם.  כאמור ברשומה הקודמת, זה עתה הופיע ספרו הנפלא באמת של ד"ר ברוך סטרמן על התכלת, 'לטעום מהשמיים' (ידיעות ספרים, בתרגומי). הספר מצטיין בין היתר ברוחב מבט וברוחב דעת, ועל כן אין תמה שמשובצים בו קטעי שירה אחדים. הללו מעבים את הממד הפיוטי של סיפור התכלת, שהוא פיוטי משהו ממילא. הנה קטעי השירה שתרגמתי לצורך הספר.

משהו כחול, מאוד כחול

ארבעים שנה התהלכתי בעולם הזה בלי לקיים מצוות ציצית כהלכתה, אף שאני יהודי דתי מבטן ומלידה. הבוקר, יום הולדתי הארבעים (בעצם, הנה עבר חצות, וכבר צריך לכל הדעות לומר "אתמול"), התעטפתי לראשונה בטלית עם פתיל תכלת, כפי שהתורה מצווה. קיבלתי אותה במתנה מברוך סטרמן, ממייסדי עמותת פתיל תכלת, לרגל יום ההולדת העגול, ובעיקר לכבוד הופעת המהדורה העברית של ספרו "לטעום מהשמַים: מדוע חיפשו היהודים את צבע התכלת" (בהוצאת ידיעות ספרים). הספר הופיע באנגלית בשנה שעברה, בכותר The Rarest Blue, ולי היה העונג לתרגם אותו לעברית. הוא הושק השבוע במסגרת כינוס לרגל מאה שנה למחקרו פורץ הדרך של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג על זיהוי התכלת המקראית. 

הספר הוא תיאור חי, עסיסי, ססגוני וסוחף של סיפור גילויה המחודש של התכלת. זה סיפור רב תפניות, המפגיש אותנו עם היבטים מפתיעים של ארכיאולוגיה והיסטוריה, כימיה ופיזיקה, זואולוגיה ובוטניקה, אמנות ופסיכולוגיה, וכמובן הלכה ומדרש.

דומה שהחידוש המרכזי בספר, מעבר לחוט התכול השוזר בו עולם ומלואו בכתיבה פופולרית ואינטליגנטית, הוא בהיבט הכימי. אך לשם כך הרשו לי הקדמה היסטורית.