המנון שבוע החמ"ד - החינוך הממלכתי דתי

המילים שלי, הלחן של אודי דוידי, הסרטון של אולפני אתרוג. הקרנת בכורה היום בכנס החמ"ד בירושלים.

אִם תִּשְׂאוּ עֵינֵיכֶם אֶל עָבָר וְעָתִיד,

אִם תַּבִּיטוּ לָרוֹם אֶל הַתְּכֵלֶת,

אִם תִּרְצוּ אֶת חֲזוֹן הַצִּיּוֹנוּת הַדָּתִית –

הָרַגְלַיִם יוֹבִילוּ לַחֶמֶ"ד.

כָּאן תּוֹרָה וּמַדָּע מִצְטָרְפִים בְּחִבּוּר,

מְקֻדָּשׁ וְחָדָשׁ יוֹצְרִים צֶמֶד,

כָּאן יֵשׁ אֶרֶץ עִם עַם וְיָחִיד עִם צִבּוּר,

כָּאן דִּבּוּק חֲבֵרִים – כָּאן הַחֶמֶ"ד.

חֶמֶ"ד הוּא כְּמוֹ מִשְׁפָּחָה,  

עִם חֹם וְחִבּוּק וְעִם דֶּלֶת פְּתוּחָה.

חֶמֶ"ד - מִשְׁפָּחָה לְתָמִיד

מִשְׁפָּחָה שֶׁבּוֹחֶרֶת בְּךָ.

כָּאן חִנּוּךְ בְּחִיּוּךְ, כָּאן אַחְדוּת בְּמִגְוָן,

כָּאן נִגּוּן מְיֻחָד לְכָל יֶלֶד.

כָּאן צַמֶּרֶת וְשֹׁרֶשׁ, כָּחֹל וְלָבָן,

אֲהָבָה וְאַחְוָה – כָּאן הַחֶמֶ"ד.

כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, בְּנֵי כָּל גִּיל וְגוֹלָה,

מִתְקַבְּצִים כָּאן בְּחֵן וּבְחֶסֶד

וּבְיַחַד בּוֹנִים פֹּה בְּדוֹר גְּאֻלָּה

אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ חֶמֶד.

חֶמֶ"ד הוּא כְּמוֹ מִשְׁפָּחָה,  

עִם חֹם וְחִבּוּק וְעִם דֶּלֶת פְּתוּחָה.

חֶמֶ"ד - מִשְׁפָּחָה לְתָמִיד

מִשְׁפָּחָה שֶׁבּוֹחֶרֶת בְּךָ.

*

נוסח הפזמון החוזר לפני ההלחנה היה שונה מעט:

חֶמֶ"ד הוּא בַּיִת, הוּא כְּמוֹ מִשְׁפָּחָה,  

עִם חֹם וְחִבּוּק וְעִם דֶּלֶת פְּתוּחָה.

מִשְׁפָּחָה לְתָמִיד

שֶׁל מוֹרֶה וְתַלְמִיד,

מִשְׁפָּחָה שֶׁבּוֹחֶרֶת בְּךָ.

 

קץ לאין פגישה: אלי אליהו והברוש שעל כידון הירח

באתר מוסף 'שבת' של מקור ראשון מופיעה רשימתי על יצירתו השירית של אלי אליהו 'עיר ובהלות'. היא נדפסה במוסף זה בשעה טובה שלשום, כ"ב באדר תשע"ב, 16.3.2012 ("כוכבים בפנים", עמ' 22). אני ממליץ, כרגיל, לגלוש לאתר המוסף, ולהתבשם משאר המאמרים החדשים והישנים המופיעים שם. מאחר שאני מחבב את המאמר הזה במיוחד, אני מעלה אותו גם פה, בגרסה טיפ-טיפה מורחבת - "כי אם ייפולו האחד יקים את חברו, ואילו האחד שייפול ואין שני להקימו" (קהלת ד, י).

זירת התודעה: עם רון שלייפר על לוחמה פסיכולוגית ופוליטית

ד"ר רון שלייפר, מומחה בינלאומי לחקר הלוחמה הפסיכולוגית, סבור שזו הדרך לנצח - הן בזירת הקרב, הן בדעת הקהל. כך לדבריו הצליח הווייטקונג להשריש בארצות הברית ובדמוקרטיות לוחמות את הפחד מ"בוץ", כך הצליח חזבאללה לגרום לְישראלים לפעול לנסיגה מבלנון, וכך מצליחים הפלשתינים לכבוש את הקמפוסים. על מי תעמולה כזו אינה עובדת? על סטודנטים לפילוסופיה ותלמידי ישיבה

מאת צור ארליך

מופיע היום ב'דיוקן', מוסף 'מקור ראשון', בעמ' 13-8 בכותרת "עזבו הסברה. ל"פ".

פה ארץ ישראל גם חדשה גם ישנה

המנון למעלה-מכמש, יישוב מגוריי. כתבתיו בשנה שעברה לרגל מלאת שלושים שנה להקמת היישוב. הלחן טרם נבחר. הבתים (להבדיל מהפזמון החוזר) עוסקים במעגלי הטבע, הנוף והמורשת שסביב היישוב - ולמען מי שפחות בקיא הוספתי הסברים קצרים בשולי השיר.

מכמש כל השנה

מילים: צור ארליך

בְּכָל תִּשְׁרֵי כְּשֶׁהָאֲוִיר עוֹשֶׂה אוֹתִי חָדָשׁ

אֲנִי מוֹצֵא עִם יוֹנָתָן אֶת יַעֲרַת הַדְּבָשׁ.

בְּכָל חֶשְׁוָן פֹּה הַשְּׁקִיעוֹת בְּצֶבַע אֲפַרְסֵק

וְאֶת הַזַּיִת שֶׁנָּטַעְתִּי שׁוּב אֲנִי מוֹסֵק.

כְּשֶׁבָּא כִּסְלֵו אֲנִי בְּתוֹךְ בִּירָה חַשְׁמוֹנָאִית

וּבְטֵבֵת הַחֹרֶף לֹא לוֹהֵט אֲבָל לָהִיט.

בְּמַעֲלֵה מִכְמָשׂ

שִׂמְחָה כָּל הַשָּׁנָה,

פֹּה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גַּם חֲדָשָׁה גַּם יְשָׁנָה.

אֲבָל הֲכִי טוֹבִים

טוֹבִים פֹּה בְּעֵינַי

הֲכִי הֲכִי טוֹבִים פֹּה הֵם שְׁכֵנַי.

בִּשְׁבָט פּוֹרֵחַ הַשָּׁקֵד וּמְבַשֵׂם בְּלוֹרִית

וְהַגְּבָעוֹת שֶׁלִּי זוֹרְחוֹת מֵעַמּוּדֵי עִירִית.

כַּלָּנִיּוֹת מִדֵּי אֲדָר פּוֹרְסוֹת תַּחְתַּי מַרְבָד

אַךְ אֶת הָרֵיחַ הַשִּׁכּוֹר נוֹתֶנֶת הַמַּרְוָה.

צָהֹב לִי בְּנִיסָן כִּי בַּשִּׁטָּה אָחַז טֵרוּף

וּבְאִיָּר עָנָן שֶׁל פַּרְפְּרֵי לַבְנִין הַכְּרוּב.

בְּמַעֲלֵה מִכְמָשׂ

שִׂמְחָה כָּל הַשָּׁנָה,

פֹּה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גַּם חֲדָשָׁה גַּם יְשָׁנָה.

אֲבָל הֲכִי טוֹבִים

טוֹבִים פֹּה בְּעֵינַי

הֲכִי הֲכִי טוֹבִים פֹּה הֵם שְׁכֵנַי.

סִיוָן מַבְשִׁיל אֶת הַחִטָּה, וְזוֹהִי כְּבָר מָסֹרֶת

שֶׁלַּמִּקְדָּשׁ אֲנִי שׁוֹלֵחַ אַלְפָא אַלְפָא סֹלֶת.

תַּמּוּז יָבֵשׁ וְחַם לִי וְלָכֵן בְּמַצָּבִי

מַזָּל שֶׁיֵּשׁ לִי בַּשָּׂדוֹת שׁוּעָל וְצָב וּצְבִי.

בְּאָב צוֹפִים בִּי יַם הַמֶּלַח וִירוּשָׁלַיִם

וּבֶאֱלוּל הַחֲסִידוֹת פּוֹלְחוֹת אֶת הַשָּׁמַיִם.

בְּמַעֲלֵה מִכְמָשׂ

שִׂמְחָה כָּל הַשָּׁנָה,

פֹּה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גַּם חֲדָשָׁה גַּם יְשָׁנָה.

אֲבָל הֲכִי טוֹבִים

טוֹבִים פֹּה בְּעֵינַי

הֲכִי הֲכִי טוֹבִים פֹּה הֵם שְׁכֵנַי.

קצת הסברים, על פי החודשים:

תשרי - במכמש התקיימה המערכה הכבדה בין ישראל ופלשתים בימי שאול המלך, וכאן גם מצא יונתן בן שאול בתום הקרב את יערת הדבש. לחצו כאן לקריאת הסיפור המקראי. בתשרי מתחדשת השנה, האוויר מתרענן, והדבש נאכל. 

חשוון - השקיעות הסתוויות, המעוננות, בדרום מערב - מעל ירושלים - צבעוניות במיוחד. במעלה-מכמש נשתלו זיתים רבים ופירותיהם מבשילים בעונה זו.

כסלו - יונתן החשמונאי, אחיו של יהודה המכבי ומנהיג יהודה העצמאית שלאחר המרד, קבע במכמש את בירתו עד שהתאפשר לו לשבת בירושלים.

טבת - מעלה מכמש יושבת בספר-המדבר, על גבול המזרע והישימון. 2 מעלות צלזיוס יותר מירושלים, וכשני-שלישים משקעים.

שבט - פריחתן הלבנה של השקדייה ושל העירית.

אדר - היישוב, ובעיקר כמה מהגבעות שבשוליו, מתמלאים בפריחתן האדומה של הכלניות ולאחר מכן גם בריח המתוק של פריחתה הצנועה של המרווה.

ניסן - השיטה המכחילה הצומחת פה פרא פורחת בכדוריה הצהובים הצעקניים.

אייר - לבנין הכרוב הוא פרפר לבן, עם שחור וכתום בשולי כנפיו, ובאביב המאוחר הוא מתנייע באוויר היישוב בלהקות ענק.

סיוון - משדות האזור נקצרה בימי בית שני התבואה המשובחת למנחות במקדש. על מכמש (מכמס בכתיב המשנאי) נאמר במשנה שהיא "אלפא לסולת" (מנחות ח, יא).

תמוז - האקלים פה יבש והטמפרטורה גבוהה מעט מזו שבירושלים. בשדות שסביב היישוב נראים לעתים קרובות, כל השנה אך בקיץ במיוחד, שועלים, צבאים, צבים וגם שפנים.

אב - ים המלח וירושלים הם חלק מהנוף הנשקף מפה.

אלול - אנו נמצאים ממש על ציר הנדידה של החסידות, העפות בעונה זו דרומה לאפריקה. ואת השמיים פולחות בעונה זו גם התפילות, הסליחות והתקוות. 

מדוע (והאומנם) רודנים נוטים להיות מטורפים

מאת צור ארליך. מופיע היום במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון', עמ' 19-16, בכותרת "שיגעון, גדלות"

תודעה כלואה: על 'חשד לשיטיון' למאיה ערד

מאיה ערד, חשד לשיטיון, עם עובד וחרגול 2011, 333 עמ'. 

סקירה: צור ארליך. הופיע במוסף 'שבת' של 'מקור ראשון' בג' בשבט תשע"ב, 27.1.2012, עמ' 19. 

הזקן, גרסת הזקן: עם דיוויד לנדאו על שמעון פרס על דוד בן-גוריון

למה בן-גוריון לא כבש את יהודה, מה קרה פתאום לפרס באוסלו, ולמה  עורך 'הארץ' לשעבר, שכתב עם השני ספר על הראשון, חושב טובות על יצחק שמיר ועל משה ארנס

שני מועמדים, שתי גדות, שתי מדינות, שני עמים, יום שלישי

הטור שלי במקור ראשון של היום:

שְׁתֵּי מָה

תַּגִּידוּ שֶׁאֲנִי מַפְרִיז –

אַךְ כֵּן, וּבְנִקּוּד:

בְּיוֹם שְׁלִישִׁי יֵשׁ פְּרַיימֵרִיז

עַל כֶּתֶר הַלִּכּוּד.

נָכוֹן, מוּזָר,

אִם לֹא בִּיזָאר,

אַךְ כָּךְ שָׁמַעְתִּי.

הַכֹּל מוּכָן

כְּבָר לַמִּבְחָן

הַלֹּא דְּרָמָטִי:

יֵשׁ קַלְפִּיּוֹת

לְתַלְפִּיוֹת

וְגַם פְּלָקָטִים,

מַעֲטָפוֹת

לְטוֹטָפוֹת

עִם הַמָּקָ"טִים,

יֵשׁ פְּעִילִים

בִּמְעִילִים,

חַיּוֹת שֶׁל שֶׁטַח,

וְאֵיכְשֶׁהוּ

יֵשׁ שֶׁזִּהוּ

גַּם רֶבַע מֶתַח.

אַךְ יֵשׁ דָּבָר, קַל כְּנוֹצָה,

שֶׁעוֹד חָסֵר לִי.

דָּבָר אֶחָד. אִם הוּא נִמְצָא

אֲנִי לֹא אֶרְלִיךְ:

הִרְגּוּנִי נָא הָרוֹג,

סַכְּלוּנִי וְעִקְדוּנִי

אִם רָץ שָׁם בַּבְּחִירוֹת

אֶחָד שֶׁהוּא לִכּוּדְנִיק;

אִם מִתְמוֹדֵד, וְלוּ בּוֹדֵד,

עַל הֶגֶה הַפִּקּוּד

שֶׁל הַלִכּוּד עוֹד מְצַדֵּד

בְּדֶגֶל הַלִּכּוּד.

אֶחָד רוֹאֶה בַּמִּפְלָגָה מוֹנִית

לְהַסָּעַת אָגֶ'נְדָּה אֱמוּנִית;

וְהַשֵּׁנִי וָתִיק בָּהּ וְחָבֵר

אֲבָל נוֹהֵג בָּהּ בְּהִלּוּךְ רֵוֵרְס.

אֶחָד פָּרַץ אֶל הַמִּשְׁתֶּה

בְּלִי קוֹד וּבְלִי סִיסְמָה.

שֵׁנִי זוֹכֵר סִיסְמָה עִם "שְׁתֵּי"

אֲבָל שָׁכַח שְׁתֵּי מָה. 

בימים אדומים: מדוע הרג לח"י את חברו הטוב של יאיר

רגע לפני הקמת המדינה חיסלה חוליה של לח"י את חברו הטוב של מייסד הארגון אברהם שטרן, קונסול פולין לשעבר ויטולד הולניצקי, בחשד שריגל למען הערבים. החרטה אכלה במנהיגי המחתרת שנים לאחר מכן. מחקר חדש פותר את התעלומה: לח"י שיחקה פה, מרצון או לא, לידי הקרמלין, בירושלים שהייתה מהזירות הראשונות של המלחמה הקרה

מאת צור ארליך. מופיע היום במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון', עמ' 21-16.

הופיע: 'חוב' מאת מרגרט אטווד, עם תרגומי שירה שלי

בהוצאת 'כנרת' הופיע ספרה של מרגרט אטווד 'חוב' (Payback), בתרגומה של ברוריה בן-ברוך. הנה תיאורה התמציתי של עמיתתי יעל פרוינד-אברהם במדורה במגזין 'מוצש': "האֵם הגדולה של הספרות הקנדית הקדישה מסה שלמה (ליתר דיוק: עיבוד כתוב של אטווד לסדרת הרצאות שנשאה. צ"א) למושג ה'חוב' ועקבה אחר המשמעויות שלו מהעת העתיקה עד הקריסה הפיננסית הגלובלית בשנים האחרונות. רק אטווד מסוגלת לעשות מזה רב-מכר". 

היה לי העונג לתרגם למען המהדורה העברית שני קטעי שירים המובאים בספר - בית הפתיחה המכתמי ל'תמצית האדם' של ויליאם בלייק, וכמה בתים מתוך 'הנערה המוחרבת' של תומס הרדי. הנה הם, תרגום ומקור.

משהו על צהוב, על צבעים ועל צביעות

הנה הטור השירי שלי מ'מקור ראשון' של יום ו' האחרון - י"ח בטבת תשע"ב, 13.1.2012. 

קצת גלשנו

עַל טוֹסְט בָּרִיא וְכוֹס טְרִיָּה

קָרָאתִי שֶׁבְּאוֹסְטְרִיָה

חֹק שֶׁנֶּחְקַק בְּדַת וָדִין

אוֹסֵר בְּדִיחוֹת עַל בְּנוֹת בְּלוֹנְדִין.

אוֹסֵר אוֹסֵר. בְּמַאֲסָר.

לֹא אַשְׁמָתִי שֶׁכָּךְ נִמְסַר.

מהווסט סייד לווסט בנק: סיפורים מספרו החדש של הרב שלמה ריסקין

'ציוני דרך: זיכרונות וסיפורים בדרך לציון' הוא ספר סיפוריו-זיכרונותיו של הרב שלמה ריסקין, שהופיע זה עתה בהוצאת 'ידיעות ספרים' בתרגומי.

הרב ריסקין יודע לספר סיפור, ויודע גם לחיות. מסלול חייו עבר בנקודות חיכוך וניגוד מרכזיות בחיינו היהודיים; ומכל חיכוך ומכל התנגשות, מכל פגישה ומכל התפוצצות, הוא אסף לקחים של צמיחה ושל תיקון. הוא גדל בבית חילוני אדוק, אך בהשפעת סבתו והנסיבות למד מילדותו במוסדות ישיבתיים. הוא היה תלמידו הקרוב של הרב סולובייצ'יק, הקים בלב מנהטן קהילה אורתודוכסית-מודרנית שהחזירה רבים וטובים ליהדותם, נסע בשליחות מסוכנת אל הגחלת הלוחשת של יהדות ברית המועצות בשיא ימי הדיכוי, עלה ארצה כדי להימנות עם מקימי העיר אפרת, רקם קשרים בין-דתיים ראשונים עם נוצרים אוהבי ישראל ואף עם מוסלמים, הקים רשת של מוסדות חינוך תורניים-מודרניים, והיה, במחיר של התנגשויות רבות עם הממסד הרבני והעולם החרדי, ממניחי היסוד למהפכת לימוד התורה בקרב נשים דתיות והכשרת הטוענות הרבניות.

הנה שניים מתוך מאה הסיפורים. שום בחירה של שני סיפורים מתוך המאה לא תהיה מייצגת, כי המגוון גדול. אבל בכל זאת.

צאו השובבים: פנטזיה לשני יומנים אישיים

מאת צור ארליך. הופיע ב'גבורות למאזניים: קובץ ספרותי מיוחד במלאת 80 שנה לביטאון אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל', כרך ב', טבת תשע"ב, ינואר 2012, עמ' 146-145. 

תֵּל-אָבִיבָה! הָאַרְכִיבָה!

לֵךְ לְךָ לַחוֹל, לְלֵחַ

הָאֲוִיר וְאֶל הַיֹּבֶשׁ

שֶׁל אִצְטְבָּאוֹת צָרוֹת!

מַחְשָׁבָה כָּזֹאת הִרְחִיבָה

פִּיהָּ בְּצִוּוּי שׁוֹלֵחַ,

וְיָצָאתִי אֶל הָעֹבֶשׁ –

וּמָצָאתִי אוֹצָרוֹת:

צְרוֹר שִׁירִים כְּתוּבִים בַּסֵּתֶר

בְּנִימָה אָ-קוֹלֶגְיָאלִית,

בְּלִי אַחְוָה וּבְלִי שָׁלוֹם כִּי

פֹּה יֵשׁ מִלְחֲמוֹת סִפְרוּת

בֵּין הַטּוֹעֲנִים לַכֶּתֶר –

סַבָּא חַיִּים נַחְמָן בְּיָאלִיק

וּסְגָנוֹ שֶׁל שְׁטַיינְמַן, שְׁלוֹנְסְקִי.

לְהַלָּן יָבוֹא פֵּרוּט.

העברית על המפה: כיצד מוחזרים למקומות בארץ שמותיהם העבריים הקדומים

מאת צור ארליך. הופיע במוסף 'דיוקן' של העיתון 'מקור ראשון' בכ"ז בכסלו תשע"ב, 23.12.2011 בכותרת "הם קראו לפלשתינה ישראל".

"בשם ממשלת ישראל אני שמח להביע לכם הוקרה והכרה על המפעל התרבותי וההיסטורי אשר עשיתם בקביעת שמות עבריים לכל שטחי הנגב, הריו, גבעותיו, עמקיו, גיאיותיו, נחליו, מעבריו, מעייניו, שלוחותיו, בארותיו ומכתשיו". כך כתב דוד בן-גוריון ב-1950 לחברי ועדת מומחים מיוחדת שהוטל עליה  לתת שמות עבריים למקומות בנגב – ולראשונה בתולדות הציונות, לְשַיֵּם לא רק יישובים חדשים אלא גם פריטי נוף. אבל העיקר חיכה לחברי הוועדה הגאים במשפט הבא באיגרתו של ראש הממשלה: "גליתם חרפת הנכר והלעז מעל מחציתה של מדינת ישראל, והשלמתם הפעולה שהחל בה צבא הגנה לישראל: שחרור הנגב משלטון זר". איך אומר פרופ' גרוסמן מהסרט 'הערת שוליים'? אלו הפרופורציות.

תוכנית עשרה צעדים לגאולה: עשרת הדיברות על פי דוד חזוני

באיחור של רבע שעה אקדמית, או קצת יותר, הופיעה אתמול במוסף 'שבת' של מקור ראשון סקירתי על ספרו המומלץ של דוד חזוני. הנה היא. כדאי לעבור משם לקריאת שאר החומרים המוצעים באתר מוסף 'שבת'.