שיפוט מהיר 26: חזון הצמות היבשות

במהדורה 26 של מדורי 'שיפוט מהיר', במוסף 'שבת' של 'מקור ראשון' - על 'הבלתי נראים' לרוי יקובסן, 'הצמות על הגבעה' לאיתן דרור-פריאר, ו'בדיית פלשתין' לאילון ירדן. התפרסם בכ"ב באב תשע"ה, 7.8.2015.

טוביה החולב: עם טוביה טננבום על מה שאנשים חושבים באמת

טוביה טננבום בגרמניה. צילום: איזי טננבום

מאת צור ארליך. הופיע במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון' בכ' בתמוז תשע"ד, 18.7.2014, עמ' 32. השבוע הופיע הספר המתואר בכתבה כספרו הבא של טננבום, על המסע בישראל, ושמו בישראל "תפוס ת'יהודי".

דִיר בָּאלַכּ: עם רועים, עם שומרים, ובלי גנבים (ללילה אחד)

מאת צור ארליך. הופיע במוסף דיוקן של מקור ראשון ובמוסף סופשבוע של מעריב בי"ז באלול תשע"ג, 23.8.2013

נחום שוורץ בדיר שלו בעמונה (צילום: עבדכם הנאמן)

לספור כבשים זו כידוע דרך להירדם. לא אם אתה במשמרת בארגון המתנדבים 'השומר יו"ש'. כאן תפקידך לא להירדם, ואולי ספירת הכבשים המנמנמות שבדיר שאתה מופקד עליו תעזור לך להישאר ער. אם לא תירדם, יהיו פה גם מחר בבוקר כבשים לספירה. אם תירדם, זה בכלל לא בטוח. בכל מקרה, בזכותך בעל הדיר יוכל, לשם שינוי, לישון לילה אחד בשלווה. זה מגיע לו, אחרי ימים של רעייה בשטח, שמטרתה העיקרית היא שמירה על האדמות שסביב יישובים ומאחזים ועל הביטחון שם, אחרי לילות של מתח, ולפני עוד ימים ולילות כאלה.

"כל בוקר כשאני קם ורואה שהעדר בדיר אני חש פליאה קטנה", אומר נחום שוורץ. לפני עשר שנים הוא הקים דיר עזים בעמונה, ולצדו מחלבה. מכר גבינות. אחר כך עבר מעזים לכבשים ומחלב לבשר. אחרת היה טובע בהפסדים. לפני כשש שנים, בתשעה באב, "קמנו בבוקר והדיר ריק. נשארו טלאים בלבד. כל האמהות נגנבו. תשעים ראש בערך. כולל כבשים בהריון". מרדף בסיוע צה"ל לא צלח. בעזרת תרומה אנונימית של מישהו שהשאיר בדיר עשרים טליות, הוא החליט להתחיל מחדש. טלאים נולדו, כבשים נרכשו לאטם, ו"רק עכשיו, אחרי שש שנים, אני מתחיל ליישר קו, לחזור לסדר גודל נורמלי של דיר. זו משמעותה של גניבה".

בִּיוּם אויב: יחסי יהודים-ערבים במבחן במה

מאת צור ארליך

הופיע אתמול במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון', עמ' 32-28.
לביקורת קצרה לאחר הבכורה

כנראה נעצתי בהן עיני עגל כשהן העבירו זו לזו, לנגיסות סירוגין, פלפל אדום מוארך. או שֶמא גמבה. רוצה ביס? תאכל, זה אורגני, טבעי, הציעו לי בּוֹנָה ודנה בעוד הירק הדשן והחלול עובר מפה לפה ופניי מקבלות כנראה את צבעו. מה אפשר לעשות, לעיניים שלי יש חיים משלהן, וגם לפנים, בעיקר לנוכח מראות משונים. צבאות גופי אינם סרים למָרותי כפי שזה אצלם, אצל בונה ודנה וקַדַר, השלישייה שמילאה אותו ערב את חלל חדר החזרות של קבוצת Y-theater, תיאטרון לָמָה בתרגום חופשי, בפעלולים ובתעלולים ובצהלולים, החליפה הבעות פנים ושפות דיבור על פי פקודה, ניהלה קרבות תיאטרליים בדייקנות מחושבת, והניפה שחקן את רעהו בלי למצמץ ובלי להתאמץ כהָנף הענף את הפלפל.

כלומר, לא בדיוק חדר חזרות, אלא חדר פנוי מאחורי הקפטריה בבניין ימק"א בירושלים. ולא בדיוק שלישייה, כי יש גם רביעית, ושמה פידאא, שלא הגיעה באותו ערב מחיפה לחזרה. ולא בדיוק חזרה, אלא עוד חוליה בשרשרת ההתפתחות הבלתי נגמרת של ההצגה טייק אוואי, הנכתבת ומִשְׁתַּכְתֶּבֶת מתוך משא ומתן מדיני מתמיד בין הצדדים המשחקים – היהודיות, הערבי והדרוזית-שמגדירה-עצמה-פלשתינית. ולא בדיוק רביעייה, כי הארבעה שעולים לבמה הם זיקוק של תהליך תרגול-ויצירה ממושך של קבוצה בת 17 איש, חובבי משחק תושבי ירושלים והסביבה, בני כמה דתות ועמים ולשונות, שנפגשה לאורך שנתיים כדי ללבן, להשמיע, לשמוע ולהתווכח על ידי תרגילי תיאטרון.

'טייק אוואי', לא בדיוק הצגה במובן הקלאסי, היא התוצר המתהווה. העלילה מתרחשת בהר שהוא מזבלה שהיא גם שכונה ארעית. תושביה הם אנשים שלכל אחד מהם הייתה סיבה משלו לברוח ולהקים את ביתו דווקא בה. אשת עסקים מגיעה למקום ומחליטה ליזום בו פרויקט נדל"ני. היא מגייסת לצדה חלק מהתושבים, תוך שהיא מערערת את המרקם המקומי ומניעה את העלילה. "מתוך המפגשים והתרגילים", מספרת דנה גלסר, שחקנית כאן ואשת מָחול שאר הזמן, "לאט לאט התחלנו להתעסק בתכנים של זבל".

ביקור במוזיאון המורשת הפלסטינית בירושלים

ביקרתי השבוע במוזיאון המורשת הפלסטינית בירושלים. ליד מלון אמריקן קולוני, שני צעדים משורת המלונות הגדולים של קו התפר (עץ הזית, ליאונרדו, ואחד עם שם באנגלית שדומה לקובנט גארדן, כעונש על השם האנגלי שכחתי אותו). ומהעבר השני, שלושה צעדים מאוריינט האוס. יפה, חדש, מצוחצח, מעוצב. 
מהי המורשת הפלסטינית על פי המוזיאון למורשת פלסטינית? 
תלבושות כפריות ועירוניות; עבודות רקמה; תולדות התפירה הפלסטינית מהנול הפרימיטיבי עד למכונות תפירה תוצרת אירופה; כלים חקלאיים; כלים לעיבוד תוצרת חקלאית; חדר הנצחה מוחשך לדיר-יאסין ולשאר 418 הכפרים החרבים, לגרסתם; שחזור חדרה של גב' הנד חוסייני; תצוגת תכשיטנות עם הסברים על כך שהתכשיטנות הפלסטינית "אקלקטית" כי היוצרים באו מכל מיני ארצות במזרח התיכון וסביב לו. 
אפס תרבות, אפס פולקלור, אפס יצירה, אפס היסטוריה, אפס ארכיאולוגיה (נס שלא גייסו כהרגלם למורשת פלסטין את הארכיאולוגיה הכנענית), אפס מורשת, אפס עם. 
אני ממליץ לשר גדעון סער, בשיא הרצינות, לשלוח לשם קבוצות של תלמידים ישראלים. שיראו אחת ולתמיד מהי המורשת של העם הפיקטיבי ביותר בעולם.

מפתח על צווארו: עם אליעז כהן עליו ועל כל העולם

מאת צור ארליך. הופיע אתמול במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון', עמ' 28-22. 

בוקר בחייו של משורר ופעיל חברתי-מוסרי-ספרותי. קיבוץ כפר-עציון. מסביב גפני גוש עציון, תאנֵי יהודה. הכי ארץ ישראל שיש. נוף מהסוג שכדי להמחישו לישראלים נוהגים היום לכתוב עליו, למרבה הביזיון, שהוא כמו טוסקנה. אם היינו בימי התנ"ך, בכל יישוב פה היה נביא. אז היום בכל יישוב בגוש יש משורר או שניים מ'משיב הרוח'. הפוגה במכת החום בת החודשיים, ובגוש עציון קל וחומר. והיום מגיע ההוא מ'מקור ראשון'. הלך הבוקר. הלכו הצהריים. דיברנו הרבה, אליעז כהן ואני. פה יופיע קצת. אבל רעשי הרקע שהונצחו במכשיר ההקלטה במהלך הראיון, ההפרעות וההסחות, הם כתבת פרופיל תמציתית בפני עצמה.

ובכן. הכלבה פְּרינצ'י, קיצור של פרינצ'יפסה, דומה לצבי ולשועל, שמגרגרת מדי פעם את שלה וגוררת אותנו לסיבוב. "היא תוצר של תנועת השלום המתנחלית-פלשתינית עוד לפני שקָמה. בת לכלבַּת מתנחלים מגבעת-הדגן ולכלב רועים פלשתיני. לפני שמונה שנים קיימנו בגבעה ישיבה של מערכת 'משיב הרוח', עם צלחת עוגיות, וכל האחים של פרינצ'י באו לעוגיות, חוץ ממנה שבאה לצוּמי, לליטוף. אמרתי, זאת שלי. מאז היא אצלנו". ובסיבוב עם הכלבה, באמצע דיבור ברומו של עולם, קפיצה של המראיין לגובה, לרומו של ענף תאנה קיבוצי, לארות מן הטעים ההררי הזה בעונה הנכונה. ללמדנו שכולנו פה קטני קומה, מראיין ומרואיין והנובח. והלאה משם פגישה על השביל עם חברת קיבוץ ותיקה ששואלת את המשורר, המכהן כיושב ראש קבוע של אספת החברים בקיבוץ, מתי תהיה אספה ויוחלט לשחרר לנו את הפנסיה מקופת הקיבוץ. ללמדנו שכוחות ההפרטה כבר כאן, בפנים, על אפו ועל חמתו של היו"ר המתולתל. וקודם, שכן שעוצר ליד הדשא של הדירה הזמנית של כהן, ומספר שנכנס לקפה אצל מחמוד בנח'לין הסמוכה, בעקבות פציעתם של בני משפחה מהכפר הערבי הזה בבקבוק תבערה בכביש לא רחוק מהקיבוץ. כהן מקנא. עד עכשיו, הוא מודה, במסגרת תנועות ארץ-שלום וירושלום, היה בכפרים הרחוקים יותר, אבל אצל השכנים הקרובים לא יצא לו. וכל הזמן טלפונים מחברים שרוצים להגיע לביקור אצל הפצועים בבית החולים, כהן כבר היה שם, ומכאלה שביקרו היום ומעדכנים על מצב התבערה והכווייה והילד השרוף המפרכס. ללמדנו.

על כנפי השקר: עם נדב שרגאי על עלילת "אל-אקצא בסכנה"

כשהוויתור היהודי על הר הבית נעשה מובן מאליו, גם העלילה המוסלמית שההר בסכנה נעשתה מובנת מאליה. נדב שרגאי חושב שיש מה לעשות

מאת צור ארליך. מופיע היום במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון', עמ' 22-18.

זירת התודעה: עם רון שלייפר על לוחמה פסיכולוגית ופוליטית

ד"ר רון שלייפר, מומחה בינלאומי לחקר הלוחמה הפסיכולוגית, סבור שזו הדרך לנצח - הן בזירת הקרב, הן בדעת הקהל. כך לדבריו הצליח הווייטקונג להשריש בארצות הברית ובדמוקרטיות לוחמות את הפחד מ"בוץ", כך הצליח חזבאללה לגרום לְישראלים לפעול לנסיגה מבלנון, וכך מצליחים הפלשתינים לכבוש את הקמפוסים. על מי תעמולה כזו אינה עובדת? על סטודנטים לפילוסופיה ותלמידי ישיבה

מאת צור ארליך

מופיע היום ב'דיוקן', מוסף 'מקור ראשון', בעמ' 13-8 בכותרת "עזבו הסברה. ל"פ".

אנא יאהודי: על יאהודי1, מעצמת ההסברה וההידברות בערבית של רוני

כל הערבים שונאים את ישראל? אם תיכנסו לאתר 'יאהודי' ולקבוצות הפייסבוק בערבית שמתפעל בעמל רב ישראלי המכנה עצמו 'אהרן רוני', תגלו שרבים מעבר לקווים מחבבים אותנו, כמו למשל ג'עפר הסעודי הטוען שהוא ציוני. איך יוצרים את ההזדהות הזו? "חושפים אותם להיסטוריה היהודית. זה מה שמפעים אותם. לא העובדה שיש פה חופש ומצעדי גאווה"

מאת רן פרחי וצור ארליך

הופיע במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון' בכ"א בחשוון תשע"א, 29.10.2010, עמ' 16-20

כאילו כלום: לאן נעלמה מלחמת ראש השנה

1,190 נרצחים, 7,500 פצועים, 106 פיגועי התאבדות, 5 שנים של פחד לצאת מהבית, חומת הפרדה אחת. היום לפני עשר שנים פרצה מלחמת הטרור של הרשות הפלשתינית שזעזעה את חיינו עד היסוד – ובשיח הישראלי אין לה כמעט זכר, ואפילו לא שם מוסכם. איך ולמה נמחקה מהתודעה הטראומה הלאומית הקשה בתולדות ישראל

מאת צור ארליך. הופיע במוסף 'דיוקן' של העיתון 'מקור ראשון' ערב ראש השנה תשע"א, 8.9.10

מלחמה על האוטו: ענבל עמרם וטרור גניבת הרכב

פסק הדין של בית המשפט היום העלה שוב לכותרות את רצח ענבל עמרם לפני ארבע שנים בידי הערבי שבא לגנוב את רכב המשפחה שלה. החצים מופנים היום כלפי המשטרה ואטיות תגובתה, אבל כדאי לזכור שהיה פה גם איזה מישהו שרצח. והמהדרין יזכרו שהמישהו הזה שרצח היה חלק מתופעה רחבה, טרור גניבת הרכב. תופעה שיזמה תחילה הרשות הפלשתינית, עד שיצאה משליטתה ונעשתה אמצעי טרור של כל דכפין. לאחר שהרצח פוענח, חודש לאחר שהתבצע, פרסמתי את הטור שלהלן (מקור ראשון, ט' בניסן תשס"ו, 7 באפריל 2006).

מלחמה על האוטו


עִנְבָּל שֶׁנִּרְצְחָה. שֶׁמּוֹרַשְׁתָּהּ רַבָּה הִיא:
שֶׁלֹּא לְהִשָּׁבֵר. לִהְיוֹת עוֹד נְכוֹנִים
לַמִּלְחָמָה הַזֹּאת, שֶׁבָּאָה עַד הַבַּיִת.
זֹאת מִלְחָמָה עַל בַּיִת. עַל הַמְּכוֹנִית.

עוֹד טְרוֹם הַמִּתְאַבֵּד הָיָה גַּנַּב הָרֶכֶב.
מִיּוֹם קוּם הָרָשׁוּת זֶה נֶשֶׁק מְקֻבָּל.
וּמַטְרָתוֹ טֶרוֹר. זֶה לֹא מַסָּע שֶׁל רֶכֶשׁ.
אִם אֵין אָנוּ מוּלוֹ, כִּי אָז מוּלוֹ עִנְבָּל.

לוֹמַר שֶׁהִיא קָרְבָּן שֶׁל אוֹסְלוֹ? נוּ, יָדוּעַ.
לוֹמַר הִלָּחֲמוּ בָּהֶם? עִנְבָּל אָמְרָה.
הִיא קָמָה עֲלֵיהֶם. וְהִיא נָפְלָה. וְדוּ"חַ
שֶׁל מִשְׁטָרָה יִסְגֹּר אֶת תִּיק עִנְבָּל עַמְרָם.

שכרו של מי שמציית לאמריקנים

דרישות שלום


1995, אוסלו ב.

אַרְצוֹת הַבְּרִית שׁוֹלַחַת שְׁתֵּי דְּרִישׁוֹת:
לְיִשְׂרָאֵל – לֹא לְהִתְנַחֲלֻיּוֹת חֲדָשׁוֹת;
וְלָרָשׁוּת הַפָּלֶשְׂתִּינִית, גִּיסָתָהּ –
דְּרִישָׁה לְהַפְסָקַת הַהֲסָתָה.


1998, הר חומה.

אַרְצוֹת הַבְּרִית שׁוּב מַכְתִּיבָה דְּרִישׁוֹת.
לְיִשְׂרָאֵל – לֹא לִשְׁכוּנוֹת חֲדָשׁוֹת;
וְלָרָשׁוּת – אֶת מָה שֶׁלֹּא עָשְׂתָה,
כְּלוֹמַר שֶׁתֶּחֱדַּל מֵהֲסָתָה.


2000, קמפ-דיוויד.

אַרְצוֹת הַבְּרִית, זְקוּפָה כְּדוֹן-קִישׁוֹט,
מוֹסֶרֶת לַצְּדָדִים אֶת הַדְּרִישׁוֹת:
שֶׁיִּשְׂרָאֵל תַּכִּיר בִּתְבוּסָתָהּ;
שֶׁהָרָשׁוּת תֶּחְדָּל מֵהֲסָתָה.


2003, מפת הדרכים.

אַרְצוֹת הַבְּרִית פֵּרְטָה מְפֹרָשׁוֹת
בִּפְנֵי שְׁנֵי הַנִּצִּים אֶת הַדְּרִישׁוֹת:
מִיִּשְׂרָאֵל – שִׁחְרוּר רוֹצְחִים בִּסְטַייל.
מֵהָרָשׁוּת – סִיּוּם הַהֲסָתָה.


2005, קונדי שרת החוץ.

אַרְצוֹת הַבְּרִית הֶחְלִיטָה לְהַקְשׁוֹת:
שָׁרוֹן נִדְרָשׁ לְגֶ'סְטוֹת חֲדָשׁוֹת.
וְהָרָשׁוּת הַפַּעַם, מִן הַסְּתָם,
נִדְרֶשֶׁת לַחֲדֹל מֵהֲסָתָה.


2007, אנפוליס.

וְשׁוּב יֵשׁ לְאַרְצוֹת הַבְּרִית דְּרִישׁוֹת
שֶׁכֵּן הִיא לֹא תּוּכַל לְהַחֲשׁוֹת
עַד יִשְׂרָאֵל תָּקִים אֶת חֲמָאסְטָן
וְהָרָשׁוּת תֶּחְדָּל מֵהֲסָתָה.


2009, אובמה מושבע.

אַרְצוֹת הַבְּרִית שׁוֹלֶפֶת אֶת הַשּׁוֹט
וּמִתְקַדֶּמֶת שׁוּב עִם הַדְּרִישׁוֹת:
שׁוּם בַּיִת בַּשְּׁטָחִים עַד בּוֹא הַסְּתָו;
וְהָרָשׁוּת תֶּחְדָּל מֵהֲסָתָה.


2010, אובמה עצבני.

אַרְצוֹת הַבְּרִית, סוּרְפְּרַייז, שׁוּב עִם דְּרִישׁוֹת:
עַל יִשְׂרָאֵל לָרֶדֶת מֵהַשֹּׁד
וְלֹא לִבְנוֹת מִזְרָחָה לַסָּטָף;
עַל הָרָשׁוּת לַחְדֹּל מֵהֲסָתָה.


■

כְּדַאי, עַל שׁוּם כָּל זֹאת, לָעִיר שֶׁל מַעְלָה
לִלְמֹד קְצָת מֵחָכְמַת הָעִיר רַמְאַללָה.
לִלְמֹד שֶׁכָּאן כָּל הַקִּיּוּם כֻּלּוֹ
עוֹמֵד עַל צֶמֶד אוֹתִיּוֹת: עַל לֹא.

 צור ארליך

הופיע בעיתון מקור ראשון בהופיע בא' בסיוון תש"ע, 14.5.2010