טבת עד תמוז, ממגף ועד אוזן: שבעה שירי חודש חדשים

עוד שירים ממדורי 'שורות קצרות' בירחון בעברית קלה IVRIT מבית ג'רוזלם פוסט.

טבת תש"ף

מַגָּב וּמַגָּף

(רֵאשִׁית, הַבְהָרָה שֶׁאֶכְתֹּב בִּכְאֵב

וְאַשְׁקֶה בְּטִפּוֹת שֶׁל דֶּמַע:

הַמִּלּוֹן מְחַיֵּב לְהַגִּיד "מַגֵּב",

וְכָךְ גַּם הָאָקָדֶמְיָה.

אַךְ אֲנִי לֹא אַפְנֶה אֶל הָעָם אֶת הַגַּב

וְאַגִּיד כְּמוֹ כֻּלָּם "מַגָּב".)

כְּשֶׁמַּגִּיעַ הַגֶּשֶׁם בָּאוֹת הֲצָפוֹת.

מוּצָפִים הַכְּבִישִׁים, מוּצָפוֹת מַרְצָפוֹת,

וּמוּצַף הָרְחוֹב (כָּל דָּבָר שֶׁלֹּא עָף),

וְצָרִיךְ לְהוֹדוֹת שֶׁמּוּצָף גַּם הָאַף,

אַךְ כָּל עוֹד הַמִּפְלָס עַד שְׁלוֹשִׁים סֶנְטִימֶטֶר

יָכוֹל הָאָדָם שֶׁבָּרְחוֹב וּבַחֶדֶר

לִשְׁמֹר עַל הַיּוֹבֶשׁ מֵרֹאשׁ וְעַד כַּף

אִם יֵשׁ לִרְשׁוּתוֹ שְׁנֵי דְּבָרִים (בֵּין הַיֶּתֶר):

אִם יֵשׁ לוֹ מַגָּב

וְאִם יֵשׁ לוֹ מַגָּף.

הוּא יָכוֹל לְהַלֵּךְ בְּעִירוֹ הַיָּפָה אִם

יֵשׁ לוֹ מַגָּף, וְעָדִיף מַגָּפַיִם.

וְאִם אֶל חַדְרוֹ, מֵרִצְפָּה אוֹ מִגַּג,

הַגֶּשֶׁם חָדַר – טוֹב שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַגָּב.

וְאִם הוּא נוֹהֵג וְהַגֶּשֶׁם נִמְשָׁךְ,

פּוֹתְחִים אֶת דַּרְכּוֹ מַגָּבִים בַּשִּׁמְשָׁה.

שְׁנֵי מַגָּבִים – מַגָּבַיִם!

וְטוֹב גַּם שֶׁבֵּין הָאַף וְהַגַּב

יֵשׁ אֹזֶן חַדָּה שֶׁשּׁוֹמַעַת הֵיטֵב

וְלֹא מְבַלְבֶּלֶת מַגָּף עִם מַגָּב

(אִם אֵינֶנּוּ אוֹמְרִים מַגֵּב).

*

שבט תש"ף:

מַזָּל שֶׁל שְׁבָט

עיר אחוזת מדבר: קריאה סמיכה בשיר 'ליל שרב' לנתן אלתרמן

במסגרת מבצע פייסבוק 'כפית אלתרמן ביום' קראנו בתחילת קיץ תש"ף 2020 את השיר 'ליל שרב' מתוך 'כוכבים בחוץ' לנתן אלתרמן. מדי יום חול אני מתקדם מילים ספורות בשיר ומעיין בהן. והקוראים מוסיפים. לפניכם רצף הכפיות על השיר, עם מבחר תגובות מהסוג הפרשני.

*

הרי ישראל, המכרסמים נעשים מפרסמים, געגועי סתיו: עוד שלושה שירי חודש מהירחון IVRIT

עוד שלושה שירי-חודש מן הטור הקבוע שלי בירחון ללימוד עברית IVRIT מבית ג'רוזלם פוסט.

סיון תשע"ח
הרהורים על הרים

הָרִים, רַבּוֹתַי, הָרִים

יֵשׁ בָּאָרֶץ לְכָל הָאֹרֶךְ.

אֶפְשָׁר לְהַצְפִּין, אֶפְשָׁר לְהַדְרִים,

אַךְ תָּמִיד, כָּךְ אוֹ כָּךְ, יִהְיֶה צֹרֶךְ

מִסִבּוֹת מוּבָנוֹת אַךְ תְּלוּלוֹת

לַעֲלוֹת.

הַנּוֹסֵעַ צָפוֹנָה, כְּלוֹמַר מַצְפִּין,

וְעוֹד קְצָת צָפוֹנָה, וְעוֹד הָמוֹן,

מַגִּיעַ בַּסּוֹף לַשְּׁפִּיץ שֶׁל הַשְּׁפִּיץ:

לַחֶרְמוֹן.

בַּכִּוּוּן הֶהָפוּךְ, כְּלוֹמַר מִנֶּגֶד,

בַּשְׁפִּיץ הֶהָפוּךְ שֶׁנִּקְרָא הַנֶּגֶב,

יֵשׁ הָרִים לֹא רָעִים, אַךְ הֲכִי מְרַגֵּשׁ

הוּא הַר בְּהִפּוּךְ: מַכְתֵּשׁ.

בֵּין לְבֵין: יְהוּדָה, עִם טְרַפֵּז הֶרוֹדְיוֹן,

וְהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם, כְּגוֹן הַר צִיּוֹן,

וְהַר בַּעַל חָצוֹר הַגָּבוֹהַּ – אֲבָל

לֹא נַעֲלִיב אֶת הַר עֵיבָל

שֶׁעָלָיו עַל קְלָלוֹת וּבְרָכוֹת מַכְרִיזִים

בְּשִׁתּוּף עִם שְׁכֵנוֹ הַר גְּרִיזִים.

מִכָּאן וְצָפוֹנָה עוֹבֵר הַמַּסְלוּל

דֶּרֶךְ הָעֵמֶק – וְשׁוּב הַר תָּלוּל:

אוֹ הַכַּרְמֶל אוֹ הָרֵי הַגָּלִיל;  

אַתֶּם בַּעֲלִיָּה בַּעֲלִיל.

הַר וְעוֹד הַר וְעוֹד הַר –

הֲרֵי זֶה לֹא יְתֹאַר!



תמוז-אב תשע"ח

כִּרְסוּם בַּפִּרְסוּם

פַּעַם הַמְכַרְסְמִים

רָצוּ לִהְיוֹת מְפֻרְסָמִים.

לָכֵן שָׁכְרוּ מִשְׂרַד פִּרְסוּם

שֶׁיְּפָאֵר אֶת הַכִּרְסוּם.

אָמַר לָהֶם הַפִּרְסוּמַאי: 

רְאוּ, מוֹרַי וּמְכַרְסְמַי,

שָׂפָם זֶה טוֹב וְגַם שִׁנַּיִם,

וּבְוַדַּאי טוֹבִים הַשְּׁנַיִם,

אַךְ אַף אֶחָד אֵינוֹ לָהוּט

אַחַר הַמְּצִיאוּת,

וְאִם תִּהְיוּ אַתֶּם, בְּלִי טְרִיק,

אַתֶּם בְּדִיּוּק, בְּלִי פְּלוּס אוֹ מִינוּס,

הַפִּרְסוֹמוֹת יִהְיוּ לָרִיק

כִּי הַצּוֹפִים לֹא יַאֲמִינוּ.

עַל כֵּן הֵם הִשְׁתַּנּוּ: אַרְנֶבֶת

הַמְּחַבֶּבֶת קַשׁ וְנֶבֶט

אָכְלָה לִפְנֵי הַמַּצְלֵמָה

פָּרָה שְׁלֵמָה.

חֻלְדָּה רָקְדָה. נַבְרָן נָבַח.

עַכְבָּר עִרְבֵּב אֶת שְׁמוֹ: רַעֲבָךְ.

סְנָאִי נָתַן חָלָב. אוֹגֵר

לָקַח בֵּיצָה, הִתְחִיל דּוֹגֵר.

שָׁלַף אֶת מְחָטָיו קִפּוֹד

לִתְפּוֹר חֻלְצוֹת, לִסְרוֹג כִּפּוֹת.

אַךְ אָז תִּקֵּן אוֹתוֹ תִּיקָן:

אַתָּה לֹא מְכַרְסֵם, עַד כָּאן!

אַתָּה מֵאוֹכְלֵי-הַחֲרָקִים!

וְהַקִּפּוֹד הִסְכִּים.

אלול תשע"ח

מחכים לסתיו

בַּחֹרֶף הַשֶּׁמֶשׁ מוֹר.

בַּקַּיִץ – הַשֵּׁם יִשְׁמוֹר!

וּבַסְּתָיו הָעוֹמֵד בַּדֶּלֶת

הַשֶּׁמֶשׁ מָה? מִתְפַּתֶּלֶת:

הִיא קְצָת כָּכָה וּקְצָת גַּם כָּכָה,

כְּאִלּוּ בְּבֵית מִרְקַחַת

הִיא קָנְתָה מִיָּד רִאשׁוֹנָה

סַם מַמְרִיץ וְכַדּוּר שֵׁינָה.

הוֹ, הַסְּתָיו: קְצָת קָרִיר קְצָת חַם,

קְצָת אוֹבָּמָה קְצָת דּוֹנַלְד טְרַאמְפּ,

קְצָת כָּבֵד קְצָת מִשְׁקַל נוֹצָה,

וּבְדֶרֶךְ כְּלָל – מְמֻצָּע.

מְסַפְּרִים שֶׁרָאוּ חָצָב,

שֶׁכִּמְעַט נִגְמְרוּ חִצָּיו

שֶׁל הַקַּיִץ הָאִישׁ-תַּנּוּר,

שֶׁדְּבָרִים תֵּכֶף יִשְׁתַּנּוּ;

מְסַפְּרִים, וְזוֹ נֶחָמָה – 

אַךְ עֲדַיִן עוֹנָה חַמָּה.

מְסַפְּרִים – אַךְ זֶה רַק סִפּוּר.

הַמַּצָּב עוֹד טָעוּן שִׁפּוּר.

הוֹ, הַסְּתָיו, הוּא מַתְאִים לִי פֹּה.

הֶעָלִים כְּבָר מֵתִים לִפּוֹל.

רַק הַסְּתָיו, רַק הַסְּתָיו נָעִים –

שֶׁיָּבוֹא כְּבָר, לְלֹא תְּנָאִים!