טבת עד תמוז, ממגף ועד אוזן: שבעה שירי חודש חדשים

עוד שירים ממדורי 'שורות קצרות' בירחון בעברית קלה IVRIT מבית ג'רוזלם פוסט.

טבת תש"ף

מַגָּב וּמַגָּף

(רֵאשִׁית, הַבְהָרָה שֶׁאֶכְתֹּב בִּכְאֵב

וְאַשְׁקֶה בְּטִפּוֹת שֶׁל דֶּמַע:

הַמִּלּוֹן מְחַיֵּב לְהַגִּיד "מַגֵּב",

וְכָךְ גַּם הָאָקָדֶמְיָה.

אַךְ אֲנִי לֹא אַפְנֶה אֶל הָעָם אֶת הַגַּב

וְאַגִּיד כְּמוֹ כֻּלָּם "מַגָּב".)

כְּשֶׁמַּגִּיעַ הַגֶּשֶׁם בָּאוֹת הֲצָפוֹת.

מוּצָפִים הַכְּבִישִׁים, מוּצָפוֹת מַרְצָפוֹת,

וּמוּצַף הָרְחוֹב (כָּל דָּבָר שֶׁלֹּא עָף),

וְצָרִיךְ לְהוֹדוֹת שֶׁמּוּצָף גַּם הָאַף,

אַךְ כָּל עוֹד הַמִּפְלָס עַד שְׁלוֹשִׁים סֶנְטִימֶטֶר

יָכוֹל הָאָדָם שֶׁבָּרְחוֹב וּבַחֶדֶר

לִשְׁמֹר עַל הַיּוֹבֶשׁ מֵרֹאשׁ וְעַד כַּף

אִם יֵשׁ לִרְשׁוּתוֹ שְׁנֵי דְּבָרִים (בֵּין הַיֶּתֶר):

אִם יֵשׁ לוֹ מַגָּב

וְאִם יֵשׁ לוֹ מַגָּף.

הוּא יָכוֹל לְהַלֵּךְ בְּעִירוֹ הַיָּפָה אִם

יֵשׁ לוֹ מַגָּף, וְעָדִיף מַגָּפַיִם.

וְאִם אֶל חַדְרוֹ, מֵרִצְפָּה אוֹ מִגַּג,

הַגֶּשֶׁם חָדַר – טוֹב שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַגָּב.

וְאִם הוּא נוֹהֵג וְהַגֶּשֶׁם נִמְשָׁךְ,

פּוֹתְחִים אֶת דַּרְכּוֹ מַגָּבִים בַּשִּׁמְשָׁה.

שְׁנֵי מַגָּבִים – מַגָּבַיִם!

וְטוֹב גַּם שֶׁבֵּין הָאַף וְהַגַּב

יֵשׁ אֹזֶן חַדָּה שֶׁשּׁוֹמַעַת הֵיטֵב

וְלֹא מְבַלְבֶּלֶת מַגָּף עִם מַגָּב

(אִם אֵינֶנּוּ אוֹמְרִים מַגֵּב).

*

שבט תש"ף:

מַזָּל שֶׁל שְׁבָט

געגועי סופה: קריאה מתבוססת ב'סער על הסף' לנתן אלתרמן

בטבת-שבט תש"ף, ינואר-פברואר 2020, קראנו מדי יום, במסגרת מבצע פייסבוק 'כפית אלתרמן ביום', את שירו של נתן אלתרמן 'סער על הסף', מתוך ספרו 'כוכבים בחוץ'. מדי יום - קטע קטנטן ודיון בו. לפניכם רצף הכפיות היומיות, על השיר כולו, עם מבחר מהתגובות הפרשניות של הקוראים. ולסיום שיר סיכום לשיר ולפרק ב (וגם ל'מסה על הביקורת' בתרגומי שהופיעה לאחרונה) מאת רפאל ביטון.

השמיים יבואו הרחובה: חודש פלוס עם "יין של סתיו"

מד' באלול תשע"ט עד ז' בתשרי תש"ף, 4 בספטמבר עד 6 באוקטובר 2019, קראנו במסגרת מבצע פייסבוק 'כפית אלתרמן ביום' את שירו של נתן אלתרמן 'יין של סתיו', מתוך פרק ב של ספרו 'כוכבים בחוץ'. לפניכם הקריאה היומית שלי (צור ארליך) עם תגובות פרשניות נבחרות של קוראים.

מסע סתיו: חודשיים של קריאה צמודה ב"סתיו עתיק" לנתן אלתרמן

מאמצע חשוון עד אמצע טבת תשע"ט קראנו במסגרת מבצע הפייסבוק "כפית אלתרמן ביום" את השיר 'סתיו עתיק'. לפניכם רצף הכפיות (קטעי השיר עם דברי עיון שלי) עם מבחר מן התגובות הפרשניות של המשתתפים. תחילה תצלום השיר הארוך כולו, מתוך המהדורה הראשונה של 'כוכבים בחוץ' (צילם יהודה מרצבך). 

קריאה יומית ב"נשבעתי, עיניי"

‏

 לאורך ימי החנוכה ומעט גם אחריהם קראנו במסגרת מבצע הפייסבוק "כפית אלתרמן ביום" את השיר הפותח במילים "נשבעתי, עייני" מתוך 'כוכבים בחוץ' לנתן אלתרמן. הנה רצף הכפיות היומיות. צירפתי תגובות נבחרות ונתתי להן גופן שונה.

25 דצמבר 2016‏ ב-‏09:44‏

נִשְׁבַּעְתִּי, עֵינַי, כִּי נָשׁוּב וְנִרְאֶנָּה,

כִּי נוֹסִיף לְקוֹלָהּ לִתְמֹהַּ.

יֶשְׁנָן יָפוֹת יוֹתֵר מִמֶּנָּה,

אַךְ אֵין יָפָה כָּמוֹהָ.

נתחיל בקריאה יומית בשיר אחר מ'כוכבים בחוץ'. הפעם שיר ללא כותרת משלהי הספר: לכבוד החג ומזג האוויר, שיר חורפי ואוהב-חיים, שתי תופעות שכיחות בכוכבים בחוץ.

מי זאת 'היא'? זה מתברר בהמשך השיר בהדרגה, עד שנאמר בשורות האחרונות במפורש: העיר בשעת סערה. אך העיר מדומה בעקיפין לאהובה אנושית הממלאת את האוהב במרץ ובהתחדשות ובתאוות חיים. זהו תפקידם העיקרי של הרוח והסער, של "הסתיו" שהוא בעצם החורף התל-אביבי, בשירים רבים מאוד בספר.

הוא משביע את עיניו שהוא-והן ישובו לראות אותה; גם הכרת התודה לעיניים אינה מקרה יחיד בספר הזה שכולו בראש ובראשונה מראות. "אני לרדוף אתכם עד אין מתום נשבע - חיי שלי, ראשי, עיניים יקרות!" הוא מכריז בשיר אחר בפרק. וממשיך, "לכל איילות עינינו שבח והלל. מה רבו המראות אשר ידעו לפקוח!".

גם את קולה של העיר בסערתה הוא נשבע לשוב ולשמוע בפעם הבאה שזה יקרה, בבחינת "יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה" (שיר השירים ב, יד). יש כאן חרוז סמוי: אנחנו מצפים ל'לשמוע' אבל מקבלים 'לתמוה': זו לא סתם שמיעה, זו שמיעה תמהה, משתאה.

וכאן בא המכתם הנפלא, והמצוטט מאוד, שבצמד השורות השני. שנכון לכל אהובה אמתית. ושבשבילו שווה תמיד לקום בבוקר.

מחשוון עד שבט: עוד ארבעה שירי חודש מעיתון IVRIT

ארבעה שירי-חודש נוספים סוגרים את השנה השלישית של הטור שלי, "שורות קצרות", בעיתון לומדי-העברית "IVRIT" מבית ג'רוזלם פוסט. 

חשוון תשע"ו:

בִּטּוּיִים לְכָל מִסְפָּר

אָדָם רָגִיל, אַחַד הָעָם,

הָלַךְ לוֹ יוֹם אֶחָד לַיָּם,

וְאַף אֶחָד לֹא בָּא אִתּוֹ,

רַק הָאַחַת שֶׁלּוֹ, אִשְׁתּוֹ –

וּפֶה אֶחָד, גַּם הִיא גַּם הוּא,

סִכְּמוּ שֶׁתֵּכֶף יִגְמְעוּ

מִיַּיִן טוֹב אֲשֶׁר נִסְחַט

מֵעֲנָבִים אֶחָד-אֶחָד.

וְאָז לְסֶרֶט לֹא שָׂרוּט

הָלְכוּ חַת-שְׁתַּיִם: בִּמְהִירוּת.

זֶה זוּג מֻצְלָח. טוֹבִים הַשְּׁנַיִם.

דּוֹמִים כִּשְׁתֵּי טִפּוֹת שֶׁל מַיִם.

אַךְ בְּמַבָּט שֵׁנִי נַזְכִּיר

שֶׁהָעִנְיָן הוּא דּוּ-עֶרְכִּי

וּשְׁנֵי צְדָדִים יֵשׁ לַמַּטְבֵּעַ,

גַּם לְגַבָּיו גַּם לְגַבֶּיהָ,

וְאִי אֶפְשָׁר, גַּם לֹא בַּסְּתָיו,

לִתְפֹּס מַקֵּל בִּשְׁנֵי קְצוֹתָיו –

וּבְנֵי הַזּוּג רָבִים שָׁעוֹת:

"שְׁנֵי יְהוּדִים שָׁלוֹשׁ דֵּעוֹת".

אֲבָל הַחוּט הַמְּשֻׁלָּשׁ

לֹא יִנָּתֵק, הוּא לֹא חַלָּשׁ.

הָיָה פֹּה רִיב, דִּמְעוֹת שָׁלִישׁ,

אֲבָל נֻכָּה מִמֶּנּוּ שְׁלִישׁ

וּכְשֶׁצִּלְצוּל שְׁלִישִׁי נִשְׁלַם

הֵם כְּבָר הָיוּ בְּתוֹךְ אוּלַם

הָאוֹפֶּרָה בִּגְרוּשׁ אוֹ לִירָה:

לָהּ שְׁלִישׁ גַּן עֵדֶן, לוֹ שְׁלִישׁ בִּירָה.

לְמָחֳרָת... שֶׁלֹּא נֵדַע:

שָׁלוֹשׁ אַרְבַּע לַעֲבוֹדָה!

לַעֲבוֹדָה חָזְרוּ עַל אַרְבַּע

(רָצוּ לַחְזוֹר, רָצוּ מְאוֹד)

וְנִשְׁאֲרוּ עַד מְאֻחָר בָּהּ

(עָזְבוּ רַק אַרְבַּע אִמָּהוֹת).

וּכְשֶׁהַסּוֹף הַמְּאֻשָּׁר בָּא,

בְּגִ'יפּ חָדָשׁ אַרְבַּע עַל אַרְבַּע

יָשְׁבוּ בְּיַחַד שׁוּב הַשְּׁנַיִם

וְשׂוֹחֲחוּ בְּאַרְבַּע עֵינַיִם

וְהִתְאַמְּצוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ

בְּנִיב עִם הַמִּסְפָּר חָמֵשׁ.

כסלו תשע"ו:

תּוֹר

איך להיות ישראלי: שירה קלה בעברית קלה, שלושת החודשים הראשונים

בחודשים האחרונים אני מפרסם טור-שירי קבוע נוסף, של שירה קלה בעברית קלה, בירחון ללומדי העברית IVRIT מבית ג'רוזלם פוסט. השירים מנסים גם ללמד משהו על עברית או על החיים בישראל. הנה שלושת הראשונים.