התפרסם ב'השילוח' 2, כסלו תשע"ז, דצמבר 2016
זהות השמות בין 'השילוח' שאתם אוחזים בידכם לבין
'הַשִּׁלֹּחַ', כתב העת הציוני הוותיק שפעל בהפסקות בין תרנ"ז לתרפ"ז,
איננה מקרה אך גם איננה עיקר: היא מעין תוספת-יוקר. הדרך שהוליכה את אחד העם
לבחירת שמו של "המכתב העתי" בעריכתו היא אותה דרך שהובילה גם אותנו:
כמוהו כן אנו חשבנו על מעיין-נובע, מעיין-המתגבר שופע ומתחדש ומרווה. כמוהו גם אנו
חשבנו על המעיין שבעיר דוד דווקא, ראשית צמיחת ריבונותנו וגרעינה של ציון שממנה
תצא תורה. כמוהו כן אנו חשבנו על מי הַשִּׁלֹּחַ ההולכים לאט, על דברי טעם הנאמרים
בנחת ובהרחבה, כי, כדברי אחד העם ב"תעודת הַשִּׁלֹּחַ" שבגיליון הראשון,
"רק מכתב-עתי חודשי, שאין השעה דוחקתו, מסוגל לחדור מעט מעט למסתרי חיינו,
לקבוץ על יד את 'מפתחותיהם' המפוזרים בזמן ובמקום, לברר כל חיזיון וכל שאלה מכל
צדדיהם השונים, ולקרבנו ככה יותר ויותר אל התכלית הנרצה: לדעת את עצמנו, להבין את
חיינו ולכונן עתידותינו בתבונה". ובכל זאת, אחרי כל זה – 'השילוח' גם מצדיע
בשמו לבמה הפובליציסטית העברית והציונית הנחשבת ביותר בימים עברו.
