מדוע (והאומנם) רודנים נוטים להיות מטורפים

מאת צור ארליך. מופיע היום במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון', עמ' 19-16, בכותרת "שיגעון, גדלות"

תודעה כלואה: על 'חשד לשיטיון' למאיה ערד

מאיה ערד, חשד לשיטיון, עם עובד וחרגול 2011, 333 עמ'. 

סקירה: צור ארליך. הופיע במוסף 'שבת' של 'מקור ראשון' בג' בשבט תשע"ב, 27.1.2012, עמ' 19. 

הזקן, גרסת הזקן: עם דיוויד לנדאו על שמעון פרס על דוד בן-גוריון

למה בן-גוריון לא כבש את יהודה, מה קרה פתאום לפרס באוסלו, ולמה  עורך 'הארץ' לשעבר, שכתב עם השני ספר על הראשון, חושב טובות על יצחק שמיר ועל משה ארנס

שני מועמדים, שתי גדות, שתי מדינות, שני עמים, יום שלישי

הטור שלי במקור ראשון של היום:

שְׁתֵּי מָה

תַּגִּידוּ שֶׁאֲנִי מַפְרִיז –

אַךְ כֵּן, וּבְנִקּוּד:

בְּיוֹם שְׁלִישִׁי יֵשׁ פְּרַיימֵרִיז

עַל כֶּתֶר הַלִּכּוּד.

נָכוֹן, מוּזָר,

אִם לֹא בִּיזָאר,

אַךְ כָּךְ שָׁמַעְתִּי.

הַכֹּל מוּכָן

כְּבָר לַמִּבְחָן

הַלֹּא דְּרָמָטִי:

יֵשׁ קַלְפִּיּוֹת

לְתַלְפִּיוֹת

וְגַם פְּלָקָטִים,

מַעֲטָפוֹת

לְטוֹטָפוֹת

עִם הַמָּקָ"טִים,

יֵשׁ פְּעִילִים

בִּמְעִילִים,

חַיּוֹת שֶׁל שֶׁטַח,

וְאֵיכְשֶׁהוּ

יֵשׁ שֶׁזִּהוּ

גַּם רֶבַע מֶתַח.

אַךְ יֵשׁ דָּבָר, קַל כְּנוֹצָה,

שֶׁעוֹד חָסֵר לִי.

דָּבָר אֶחָד. אִם הוּא נִמְצָא

אֲנִי לֹא אֶרְלִיךְ:

הִרְגּוּנִי נָא הָרוֹג,

סַכְּלוּנִי וְעִקְדוּנִי

אִם רָץ שָׁם בַּבְּחִירוֹת

אֶחָד שֶׁהוּא לִכּוּדְנִיק;

אִם מִתְמוֹדֵד, וְלוּ בּוֹדֵד,

עַל הֶגֶה הַפִּקּוּד

שֶׁל הַלִכּוּד עוֹד מְצַדֵּד

בְּדֶגֶל הַלִּכּוּד.

אֶחָד רוֹאֶה בַּמִּפְלָגָה מוֹנִית

לְהַסָּעַת אָגֶ'נְדָּה אֱמוּנִית;

וְהַשֵּׁנִי וָתִיק בָּהּ וְחָבֵר

אֲבָל נוֹהֵג בָּהּ בְּהִלּוּךְ רֵוֵרְס.

אֶחָד פָּרַץ אֶל הַמִּשְׁתֶּה

בְּלִי קוֹד וּבְלִי סִיסְמָה.

שֵׁנִי זוֹכֵר סִיסְמָה עִם "שְׁתֵּי"

אֲבָל שָׁכַח שְׁתֵּי מָה. 

בימים אדומים: מדוע הרג לח"י את חברו הטוב של יאיר

רגע לפני הקמת המדינה חיסלה חוליה של לח"י את חברו הטוב של מייסד הארגון אברהם שטרן, קונסול פולין לשעבר ויטולד הולניצקי, בחשד שריגל למען הערבים. החרטה אכלה במנהיגי המחתרת שנים לאחר מכן. מחקר חדש פותר את התעלומה: לח"י שיחקה פה, מרצון או לא, לידי הקרמלין, בירושלים שהייתה מהזירות הראשונות של המלחמה הקרה

מאת צור ארליך. מופיע היום במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון', עמ' 21-16.

הופיע: 'חוב' מאת מרגרט אטווד, עם תרגומי שירה שלי

בהוצאת 'כנרת' הופיע ספרה של מרגרט אטווד 'חוב' (Payback), בתרגומה של ברוריה בן-ברוך. הנה תיאורה התמציתי של עמיתתי יעל פרוינד-אברהם במדורה במגזין 'מוצש': "האֵם הגדולה של הספרות הקנדית הקדישה מסה שלמה (ליתר דיוק: עיבוד כתוב של אטווד לסדרת הרצאות שנשאה. צ"א) למושג ה'חוב' ועקבה אחר המשמעויות שלו מהעת העתיקה עד הקריסה הפיננסית הגלובלית בשנים האחרונות. רק אטווד מסוגלת לעשות מזה רב-מכר". 

היה לי העונג לתרגם למען המהדורה העברית שני קטעי שירים המובאים בספר - בית הפתיחה המכתמי ל'תמצית האדם' של ויליאם בלייק, וכמה בתים מתוך 'הנערה המוחרבת' של תומס הרדי. הנה הם, תרגום ומקור.

משהו על צהוב, על צבעים ועל צביעות

הנה הטור השירי שלי מ'מקור ראשון' של יום ו' האחרון - י"ח בטבת תשע"ב, 13.1.2012. 

קצת גלשנו

עַל טוֹסְט בָּרִיא וְכוֹס טְרִיָּה

קָרָאתִי שֶׁבְּאוֹסְטְרִיָה

חֹק שֶׁנֶּחְקַק בְּדַת וָדִין

אוֹסֵר בְּדִיחוֹת עַל בְּנוֹת בְּלוֹנְדִין.

אוֹסֵר אוֹסֵר. בְּמַאֲסָר.

לֹא אַשְׁמָתִי שֶׁכָּךְ נִמְסַר.

מהווסט סייד לווסט בנק: סיפורים מספרו החדש של הרב שלמה ריסקין

'ציוני דרך: זיכרונות וסיפורים בדרך לציון' הוא ספר סיפוריו-זיכרונותיו של הרב שלמה ריסקין, שהופיע זה עתה בהוצאת 'ידיעות ספרים' בתרגומי.

הרב ריסקין יודע לספר סיפור, ויודע גם לחיות. מסלול חייו עבר בנקודות חיכוך וניגוד מרכזיות בחיינו היהודיים; ומכל חיכוך ומכל התנגשות, מכל פגישה ומכל התפוצצות, הוא אסף לקחים של צמיחה ושל תיקון. הוא גדל בבית חילוני אדוק, אך בהשפעת סבתו והנסיבות למד מילדותו במוסדות ישיבתיים. הוא היה תלמידו הקרוב של הרב סולובייצ'יק, הקים בלב מנהטן קהילה אורתודוכסית-מודרנית שהחזירה רבים וטובים ליהדותם, נסע בשליחות מסוכנת אל הגחלת הלוחשת של יהדות ברית המועצות בשיא ימי הדיכוי, עלה ארצה כדי להימנות עם מקימי העיר אפרת, רקם קשרים בין-דתיים ראשונים עם נוצרים אוהבי ישראל ואף עם מוסלמים, הקים רשת של מוסדות חינוך תורניים-מודרניים, והיה, במחיר של התנגשויות רבות עם הממסד הרבני והעולם החרדי, ממניחי היסוד למהפכת לימוד התורה בקרב נשים דתיות והכשרת הטוענות הרבניות.

הנה שניים מתוך מאה הסיפורים. שום בחירה של שני סיפורים מתוך המאה לא תהיה מייצגת, כי המגוון גדול. אבל בכל זאת.

צאו השובבים: פנטזיה לשני יומנים אישיים

מאת צור ארליך. הופיע ב'גבורות למאזניים: קובץ ספרותי מיוחד במלאת 80 שנה לביטאון אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל', כרך ב', טבת תשע"ב, ינואר 2012, עמ' 146-145. 

תֵּל-אָבִיבָה! הָאַרְכִיבָה!

לֵךְ לְךָ לַחוֹל, לְלֵחַ

הָאֲוִיר וְאֶל הַיֹּבֶשׁ

שֶׁל אִצְטְבָּאוֹת צָרוֹת!

מַחְשָׁבָה כָּזֹאת הִרְחִיבָה

פִּיהָּ בְּצִוּוּי שׁוֹלֵחַ,

וְיָצָאתִי אֶל הָעֹבֶשׁ –

וּמָצָאתִי אוֹצָרוֹת:

צְרוֹר שִׁירִים כְּתוּבִים בַּסֵּתֶר

בְּנִימָה אָ-קוֹלֶגְיָאלִית,

בְּלִי אַחְוָה וּבְלִי שָׁלוֹם כִּי

פֹּה יֵשׁ מִלְחֲמוֹת סִפְרוּת

בֵּין הַטּוֹעֲנִים לַכֶּתֶר –

סַבָּא חַיִּים נַחְמָן בְּיָאלִיק

וּסְגָנוֹ שֶׁל שְׁטַיינְמַן, שְׁלוֹנְסְקִי.

לְהַלָּן יָבוֹא פֵּרוּט.

העברית על המפה: כיצד מוחזרים למקומות בארץ שמותיהם העבריים הקדומים

מאת צור ארליך. הופיע במוסף 'דיוקן' של העיתון 'מקור ראשון' בכ"ז בכסלו תשע"ב, 23.12.2011 בכותרת "הם קראו לפלשתינה ישראל".

"בשם ממשלת ישראל אני שמח להביע לכם הוקרה והכרה על המפעל התרבותי וההיסטורי אשר עשיתם בקביעת שמות עבריים לכל שטחי הנגב, הריו, גבעותיו, עמקיו, גיאיותיו, נחליו, מעבריו, מעייניו, שלוחותיו, בארותיו ומכתשיו". כך כתב דוד בן-גוריון ב-1950 לחברי ועדת מומחים מיוחדת שהוטל עליה  לתת שמות עבריים למקומות בנגב – ולראשונה בתולדות הציונות, לְשַיֵּם לא רק יישובים חדשים אלא גם פריטי נוף. אבל העיקר חיכה לחברי הוועדה הגאים במשפט הבא באיגרתו של ראש הממשלה: "גליתם חרפת הנכר והלעז מעל מחציתה של מדינת ישראל, והשלמתם הפעולה שהחל בה צבא הגנה לישראל: שחרור הנגב משלטון זר". איך אומר פרופ' גרוסמן מהסרט 'הערת שוליים'? אלו הפרופורציות.

תוכנית עשרה צעדים לגאולה: עשרת הדיברות על פי דוד חזוני

באיחור של רבע שעה אקדמית, או קצת יותר, הופיעה אתמול במוסף 'שבת' של מקור ראשון סקירתי על ספרו המומלץ של דוד חזוני. הנה היא. כדאי לעבור משם לקריאת שאר החומרים המוצעים באתר מוסף 'שבת'. 

הוא והיא ואוי: עם אורית וגרשון לייזרסון על כליזמר, תיאטרון, גופניות ונבואה

אצל אורית וגרשון לייזרסון, זוג בתחילת דרכו המשותפת, יש בין הסיר והמכסה הרבה דברים: כליזמר מזרח-אירופי ותיאטרון טיפולי, הכנה לנבואה ולימודי גופניות, עממיות ואִגרוף ותבלינים ברוסית וביידיש – והכול איכשהו מתחבר לתבשיל אחד, ממש כמו החמין שבזכותו הכירו. אתם עוד תשמעו עליהם

מאת צור ארליך. הופיע במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון' בכ"ח בחשוון תשע"ב, 25 בנובמבר 2011. 

מזרכי זה אכי אכי: על מצבן של החי"ת, העי"ן והה"א

עברו הימים שהמזרחים בארץ הרכינו ראש בפני התרבות האשכנזית. היום, אם כבר, המצב הפוך. אז למה הישראלים לא חוזרים לדבר עברית מזרחית יפה עם עי"ן ועם חי"ת? ואיך זה שגם הה"א מצטרפת במהירות למחלקת הצלילים האבודים? כתבה בגרון ניחר

מאת צור ארליך

הופיע במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון' בכ"א בחשוון תשע"ב, 18.11.2011

מני, מה עושים עם סולברג? / מני, קוסקוס זה מסולֶת?

מי שהתייפייף ודרש "שופט עליון מזרחי", במקום לומר פשוט ולעניין שדרוש שופט עליון בעל זיקה חיובית לערכים לאומיים ומסורתיים, קיבל בתשובה את הבדיחה הצינית של כבוד הנשיאה דורית בייניש - להציע שמני מזוז ימלא את התקן המזרחי. את הטור השירי השבועי שלי במקור ראשון הקדשתי בשבוע שעבר (כ"ח בחשוון תשע"ב, 25.11.2011), בחלקו הראשון, לדיאלוג דמיוני בין בייניש למזוז המגלה שהוא מזרחי. הנה הטור, באתר 'ניוז1'.

אלוף נעוריי: עם יצחק נוי על הכול חוץ מנוסטלגיה

מאת צור ארליך. הופיע במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון', במסגרת פרויקט 'אלוף נעוריי', בכ"ג בתשרי תשע"ב, 21.10.2011, בכותרת 'מאזין ברדיו'. 

לאיש הקטן שבתוך המַקלֵט תוכנית יש לבת ולבן. לאיש הקטן הזה יש קול גדול. בקול הזה ארוג כל מה שצריך כדי להיות הקול האבהי של ילדותנו. קול סמכותי ויודע-כול אבל רך וחשוף וקשוב, קול בס שכולו אוזן, קול המתנגן אליך במין דברנות מתהססת המוצפת עד גדותיה הזדהות נרגשת של הדובר עם הנאמר. 

באתי לשמוע את הקול. לא שהקול הגדול חדל להישמע. יצחק נוי מוסיף לשדר בקול ישראל תוכניות בענייני חוץ ובענייני מדע ותוכנית שבועית של סקירת כתבי עת ותוכניות מיוחדות של דיונים לציון כך וכך שנים לאירועים היסטוריים. עד צאתו לגמלאות, לפני כשנתיים, הגיש במעורבות רגשית סוחפת, ופרו-ישראלית באופן נדיר במקומותינו, את 'השעה הבינלאומית'. אבל לשמוע אותו בשידור פרטי, מדבר רק אליך ואתה יכול לעצור ולשאול שאלות, זה בכל זאת משהו אחר. שיבה מאוחרת לחדר הילדים; בערך כמו לקבוע פגישה אישית, הפעם כמבוגר, עם סטיב אוסטין, ולחלוק איתו תובנות. לי בבית היה רדיו, לא טלוויזיה. יצחק נוי, לא סטיב אוסטין.

"אני לא אוהב ללכת בחושך", הלין אחי הגדול כשהיה קטן. "אז תשלח מכתב לרדיו", הצעתי לו, והייתי עוד יותר קטן כך שלא ידעתי למה צוחקים. הרי ילדים שמפחדים בחושך או שמציקים להם כי הם ג'ינג'ים שולחים גלויות לרדיו ויצחק נוי מרגיע אותם ואותנו ("כשאני הולך בחושך אני שורק. נסו את זה". "דוד המלך היה ג'ינג'י, אפילו יצחק רבין היה ג'ינג'י"), ואחר כך משוחח על החדשות ועל מצבנו, על הנזק שבסדרה "דאלאס-שמאלאס" ועל "הארץ הקטנטונת שאפילו את השם הקצר שלה אין מקום לכתוב בתוכה במפה", ואז מעביר אותנו לפרק הבא בתסכית, לעתים קרובות בהשתתפותו כשחקן-קול או כמחבר. יצחק נוי היה התגלמות "הרדיו", ומכאן שגם התגלמות העולם הגדול והעולם של הגדולים. אלוף נעוריי כבר אמרתי?