יום שלישי, 21 במרץ 2017

כיס-לב, כמו חיות, התחדשות, אדרת של אדר: עוד ארבעה שירי חודש

ארבעה שירי חודש חדשים שירי כסלו, טבת, שבט ואדר תשע"ז, שפרסמתי במדורי 'שורות קצרות' בירחון לומדי העברית IVRIT מבית ג'רוזלם פוסט.



כִּיס-לֵב

בְּחוֹדֶשׁ כִּסְלֵו פּוֹרֵחַ נַרְקִיס.
בִּשְׁמוֹ שֶׁל הַחוֹדֶשׁ יֵשׁ לֵב וְגַם כִּיס.
בַּכִּיס שָׂם אָדָם מַטְבְּעוֹת שֶׁל זָהָב,
בַּלֵּב הוּא אוֹהֵב וְאָהַב וְיֹאהַב.

הַלֵּב וְהַכִּיס, הַכִּיס וְהַלֵּב – 
אַהֲבָה וְזָהָב, אַךְ זֶה גַּם מִתְחַלֵּף:
יֵשׁ מִי שֶׁלִּבּוֹ הַנָּדִיב לֵב זָהָב
וּמִי שֶׁבַּכֶּסֶף בַּכִּיס מְאוֹהָב.

הַכִּיס וְהַלֵּב מְבִינִים זֶה אֶת זֶה:
אִם פָּתוּחַ הַלֵּב הַשּׁוֹכֵן בֶּחָזֶה,
אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר, וְזֶה דֵּי בָּטוּחַ,
שֶׁגַּם, בִּשְׁעַת צוֹרֶךְ, הַכִּיס פָּתוּחַ.

הַלֵּב הוּא רָחָב וְהַכִּיס הִנּוֹ צַר,
וְלָכֵן אִם אָדָם מְחַפֵּשׂ אוֹצָר
בַּכִּיס לִפְעָמִים הוּא אֵינֶנּוּ מוֹצֵא
אַךְ בַּלֵּב – בְּהֶחְלֵט, אִם הוּא רַק רוֹצֶה.

וְיֵשׁ כִּיס אַחֵר, בְּלִי אַרְנָק, שֶׁנִּמְצָא
מַמָּשׁ מוּל הַלֵּב, בִּשְׂמֹאל הַחֻלְצָה.
עַד לֹא מִזְּמַן כֻּלָּם שָׂמוּ בּוֹ עֵט:
מוֹרֶה וְתַלְמִיד, פּוֹעֵל וּפוֹאֵט.

אִם הַלֵּב הִתְרַגֵּשׁ וּפָעַם בְּכוֹחַ,
אִם הָלַם בּוֹ כְּאֵב אוֹ עָלָה בּוֹ נִיחוֹחַ,
הָיָה הָאָדָם אֶת הָעֵט שׁוֹלֵף
מִכִּיס לְבָבוֹ וְכוֹתֵב אֶת הַלֵּב.




כְּמוֹ חַיָּה

חָזָק כְּמוֹ שׁוֹר.
עַקְשָׁן כְּמוֹ חֲמוֹר.
אוֹכֵל כְּמוֹ חֲזִיר
אוֹ אוֹכֵל כְּמוֹ צִפּוֹר.

צַיְתָּן כְּמוֹ כֶּבֶשׂ.
שַׁחְצָן כְּמוֹ טַוָּס.
רָעֵב כְּמוֹ כֶּלֶב –
כְּמוֹ כֶּלֶב מוּבָס.

יָפֶה כְּמוֹ צְבִי
קוֹרֵא כְּמוֹ שֶׂכְוִי
קוֹפֵץ כְּמוֹ צְפַרְדֵּעַ
וְעַז כַּלָּבִיא.

חָפְשִׁי כְּמוֹ פַּרְפַּר
חָרוּץ כְּמוֹ דְּבוֹרָה
שָׁמֵן כְּמוֹ פַּר
לוֹעֵס כְּמוֹ פָּרָה.

בּוֹכֶה כְּמוֹ תַּנִּין
צוֹחֵק כְּמוֹ צָבוֹע
עוֹלֶה כְּמוֹ גִּ'ירָפָה
לָרַף הַ-
גָּבוֹהַּ.

עָרוּם כְּמוֹ שׁוּעָל
תָּמִים כְּשֵׂיָה – 
בְּקִצּוּר, אַל תִּשְׁאַל:
מִתְנַהֵג כְּמוֹ חַיָּה.


הִתְחַדְּשׁוּת

בְּחֹדֶשׁ חֶשְׁוָן
הָרוּחַ נָשְׁבָה
יְבֵשָׁה, מְנֻגֶּבֶת מֵחֹרֶף,
וְעָלֶיהָ עָפוֹת
לַהֲבוֹת הַשְּׂרֵפוֹת
שֶׁצָּבְעוּ בְּשָׁחוֹר אֶת הַחֹרֶשׁ.

אַךְ בְּחֹדֶשׁ כִּסְלֵו
הַגֶּשֶׁם זִלְעֵף
("זַלְעֲפוֹת" הֵן גְּשָׁמִים חֲזָקִים)
וְהַחֹרֶשׁ נִשְׁטַף
וְהַשֹּׁרֶשׁ שָׁתָה
אֶת הַמַּיִם הָהֵם הַזַּכִּים.

וּבְחֹדֶשׁ טֵבֵת
בַּמְּעִיל הַכָּבֵד,
בַּמְּעִיל הַשָּׁחוֹר שֶׁל הָעֶצֶב,
הִתְכַּסְּתָה אֲדָמָה
וּבַסֵּתֶר רָקְמָה
בְּחוּטִים יְרוּקִים בֶּגֶד עֵשֶׂב.

אָז נִכְנַס חֹדֶשׁ שְׁבָט
וְהָעֵשֶׂב נָבַט
וּבְדִיּוּק בְּיוֹם אֶמְצַע הַחֹדֶשׁ,
חֲמִשָּׁה עָשָׂר, ט"וּ,
הִתְפָּרְצוּ וְנָבְטוּ
לְחַיִּים חֲדָשִׁים עֲצֵי חֹרֶשׁ.

וּבְחֹדֶשׁ אֲדָר,
שֶׁנִּמְצָא כְּבָר בַּדֶּרֶךְ,
הַיַּעַר יִהְיֶה מְכֻסֶּה בְּאַדֶּרֶת.


אַדֶּרֶת שֶׁל אֲדָר

בַּאֲדָר מִתְכַּסִּים בְּאַדֶּרֶת.
מָה זוֹ אַדֶּרֶת? מְעִיל.
כִּי הָרוּחַ לַסְּוֶודֶר חוֹדֶרֶת
וּמְעִיל בְּהֶחְלֵט מוֹעִיל.

בַּאֲדָר מִתְעַטְּפִים בְּאַדֶּרֶת.
מָה זוֹ אַדֶּרֶת? גְּלִימָה.
בִּגְלִימָה יְרֻקָּה נֶהְדֶּרֶת
מִתְקַשֶּׁטֶת הָאֲדָמָה.

בַּאֲדָר מְשַׁנִּים אַדֶּרֶת,
כְּלוֹמַר מַחְלִיפִים עֲטִיפָה,
וְתִלְבֹּושֶׁת יוֹמְיוֹם מְסֻדֶּרֶת
מְמִירִים בְּתַחְפֹּושֶׂת יָפָה.

כִּי אֲדָר וְאִתּוֹ אַדֶּרֶת,
שְׁנַיִם יַחַד כְּזוּג נָשׂוּי,
מְבַצְּעִים מְשִׂימָה מֻגְדֶּרֶת:
הֵם שָׂמִים עַל הַכֹּל כִּסּוּי.

עַל הַבּוֹץ שֶׁבְּצַד הַדֶּרֶךְ,
עַל הַגַּב שֶׁצָּרִיךְ לְחַמֵּם,
עַל הַנֶּפֶשׁ שֶׁעוֹד קוֹדֶרֶת,
עַל הַבֶּגֶד הַמְּשַׁעֲמֵם,

עַל הָאָרֶץ הַמְּשַׁדֶּרֶת
אִתּוּתִים שֶׁל אָבִיב לָרָאדָאר – 
עַל הַכֹּל מְכַסָּה אַדֶּרֶת
הָאוֹמֶרֶת: נִכְנַס אֲדָר.



אין תגובות: