‏הצגת רשומות עם תוויות בטהובן. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בטהובן. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 30 באוקטובר 2016

תשע הסימפוניות של בטהובן: מחזור שירים


מחזור השירים שלפניכם הופיע בגיליון ז (ספטמבר 2016, אלול תשע"ו) של כתב העת 'דחק' בעריכת יהודה ויזן. כותרתו בגרסה הסופית היא "תשע הסימפוניות" וכותרת המשנה "על פי בטהובן". חיברתיו בחודשים כסלו עד ניסן תשע"ו, על פי רעיון שעלה בדעתי כעשרים שנה קודם לכן, ולפיו 36 (ליתר דיוק 37) פרקי תשע הסימפוניות של בטהובן פורסים מגוון גדול של רגשות, והם בעצם מין אנציקלופדיה של הלכי נפש. אמנם, לא כל הרגשות האפשריים, כי אם מבחר על גבי מנעד רחב ההולם רובו ככולו את מתכונת ה"ניצחון דרך מאבק" של הרוח הרומנטית הבטהובנית.

כל בית בכל שיר עומד כנגד הפרק המקביל בסימפוניה המקבילה לו. לפעמים הבית הוא מימוש מילולי של מוטיב מוזיקלי בולט בפרק; במקרים אלה, מופיעים תווים לצד הבית (מעשה ידי מאיר יניגר). במקרים אחרים, ניגונו של הבית או ניגונו של השיר נענה למקצב דומיננטי בפרק או בסימפוניה, או פשוט מנסה להלום את רוחה.

אשר לתכנים, גם כאן היחס בין כל בית/שיר לפרק/סימפוניה התואמים משתנה: זה יכול להיות שיקוף של 'תוכן' הסימפוניה, אסוציאציה הנובעת ממנו, שיחה שלי עם היצירה ויוצרה ממרחק הזמן והמקום והתרבות, מימוש מילולי לא סמנטי של הלך הנפש, ועוד.

מחזור השירים גם מעמיד מהלך כולל של רצף הסימפוניות, והשירים מתייחסים למקומה של הסימפוניה בין שכנותיה או מקשרים ביניהן.

מן התגובות עד כה, וגם על פי הרגשתי, השיר המרכזי ביצירה הוא "הסימפוניה הרביעית" - במקרה או שלא במקרה השיר המנסה לנסח מניפסט של הרוח הרומנטית-בטהובנית, על פי סימפוניה זו הנחבאת לה נצורה בין הגדולות והמפורסמות - השלישית והחמישית.

התייחסות ספציפית לכל סימפוניה, שלי ושל מגיבים, וגם קישוריות לסרטונים של ביצועי הסימפוניות עם ציונים מדויקים של זמני המוטיבים המופיעים כאן בתווים - אפשר למצוא בפייסבוק, בגלילה של הדף שלי לשלהי ספטמבר 2016, או, פשוט בעזרת ההאשטג #תשע_הסימפוניות.



יום שני, 27 בספטמבר 2010

תפילת פרא: עם עודד זהבי על השופר

המלחין פרופ' עודד זהבי יצא לחפש את סוד ההישרדות של המוזיקה הכי יהודית והכי לא מוזיקלית: תקיעת השופר. הוא חקר את השופר בעיניים של מוזיקאי, ומצא לתדהמתו כלי שאינו מציית לשום חוק אקוסטי, שקורא תגר על התרבות האנושית, ושמשאיר את המאמינים להתמודד עם שאלה ללא מענה. "אין לי אלא להגדיר את זה כפרוע", הוא אומר

מאת צור ארליך
הופיע במוסף 'דיוקן' של העיתון 'מקור ראשון' בערב ראש השנה תשע"א, 8.9.10

מתחת לחלון הגדול של הסלון הקטן נמתח רחוב ארלוזורוב. זה שהולך בקול רעש גדול מהרכבת אל ים תל-אביב. סאון מנועים. טיסת אופנועים. צופרים עצבניים. שירת הסירנה. זאת מוזיקת הרקע של עודד זהבי. כאן יושב אל הפסנתר המלחין, המעבד ומייסד החוג למוזיקה באוניברסיטת חיפה, וכותב את היצירות שלו. "אני אוהב את הרעש הזה", הוא צוהל במענה לתהייה המתבקשת. "הוא עוזר לי להתרכז". עכשיו מובן מה לו, למלחין המעודן, ולקול השופר. מה מלהיב אותו כל כך בצליל המחוספס, הטורדני בהגדרתו. בשנה האחרונה חקר פרופ' זהבי את המוזיקולוגיה של השופר. בקרב יבוא התוצר: מאמר ארוך או ספר קצר. בינתיים מברכים אצלו בבית בעיקר "לשמוע קול צופר".