תור הכסף: על 'העשירים' לחמוטל בר-יוסף

העשירים

חמוטל בר-יוסף

כרמל, תשע"ח, 420 עמ'

ביקורת: צור ארליך. התפרסמה במוסף 'שבת' של 'מקור ראשון' בכ"ה בטבת תשע"ח, 12.1.2018.

אָמַר זְהָבָם שֶׁל הַיְּהוּדִים: / לִהְיוֹת שׁוֹפֵט לִי מִי שָׂמְךָ? /  עַל בִּזְיוֹנִי כְּעַל כְּבוֹדִי / לֹא הֶעֱלֵיתִי מַסֵּכָה. / הָיֹה הָיִיתִי – אֵ-ל עֵדִי – / מִנִּפְלְאֵי בְּרוּאֵי עַמְּךָ.

כך כתב נתן אלתרמן בשירו 'זהבם של היהודים'. כי אכן, מי לא קם להיות שופטו של זהב היהודים ולהרשיעו – ולהרשיעם – בדין? הגויים שלטשו עיניים וליטשו גרזן, וגם יהודים רבים, סוציאליסטים במיוחד, ראו בהון היהודי קלון, בכספם של היהודים חרפה ובזהבם זוהמה. אלתרמן, איש תנועת העבודה, הבין שלצבירת ההון היה בגלות, כמו גם בתקומה, ערך הישרדותי מהמעלה הראשונה, שאין להתבייש בו וגם אין להסתירו, וכתב על כך בשיר הזה ובמקומות נוספים. בכסף, הסביר בשירו, נפדו שבויים. בכסף שוחדו גוזרי שמד. ובכסף, בתרומותיהם של העשירים יותר מבפרוטותיהם של ההמונים, גם נגאלה הארץ. "אֻמֵּת שָׂרִים נֶעֱבָדִים / אוֹתִי בָּרְאָה מִן הַבְּלִימָה", הוא כותב, עדיין בִּשמו של זהב-היהודים, בחתימת השיר; "אֲנִי, כַּסֵּפֶר וְכַדִּין, / עָרַכְתִּי לָהּ הַמִּלְחָמָה". רצה לומר: לצד ערכי הרוח והדעת, הצדק והדת, גם הזהב היה נשקו של העם המשועבד.

מחשבה זו הדריכה גם את חמוטל בר-יוסף, המשוררת וחוקרת הספרות הוותיקה, בכתיבת הרומן "העשירים" (אגב, עשרים עמודים אחרי 'זהבם של היהודים' באים בכרך 'עיר היונה' של אלתרמן שירים על אחת ושמה חמוטל. אבל זו כבר באמת מקריות גמורה). הרומן עב הכרס עוקב אחר שישה דורות של משפחה אחת, שושלת היימשטאט, לאורך כמאתיים שנה. ראשון ההיימשטאטים, מאיר, היה רוכל בפולין וברח לגרמניה בשל עלילת דם שהתרגשה לפתחו (לפתחו פשוטו כמשמעו, בדמות ילד נוצרי דקור). אך ממנו והלאה, לאורך שלשלת הדורות, הלכה המשפחה הבדיונית הזו והתעשרה בזכות נחישות בניה ובנותיה להתקדם בסולם החברתי, בזכות נכונותם ללכת אחר ההזדמנויות, בזכות תאוות לימוד וידע והתעניינות בכימיה בפרט, ובשל עוד שתי תכונות תאומות אשר נעשות ללייט-מוטיבים של הספר: שנאת בזבוז של משאבים, של כישורים ושל חומר, ונטייה לחבל תחבולות לניצול פסולת תעשייתית. מין משפחה של עוץ לי גוץ לי, העושה זהב מקש.

הבוגדת הפוליטית שלנו: על "אהבתה של ברניקי" מאת חבצלת פרבר

אהבתה של ברניקי

חבצלת פרבר-שפר, פרדס, 2014, 469 עמ'

צור ארליך

הופיע במוסף 'שבת' של 'מקור ראשון', בז' בניסן תשע"ה, 27 במארס 2015.

סיפורה האמיתי של המלכה בֶּרֶנִיקִי הוא מן המדהימים שמזמנת ההיסטוריה היהודית. בתו של המלך אגריפס הראשון, מלך-ואסאל שחידש את מלכות יהודה בחסות רומא; צאצאית, מכמה כיוונים בו-בזמן, של בית הורדוס ושל בית חשמונאי; אשתו ואלמנתו של דודהּ, הורדוס מלך כאלקיס שבלבנון; אחותו – וככל הנראה, חלק מהזמן, שותפתו הרשמית למלוכה – של אגריפס השני, אחרון המלכים החשמונאים, שלקראת המרד הגדול ובמהלכו מלך בחלקים מצפון הארץ ומעבר הירדן; שותפתו של אגריפס השני בניסיונות למנוע את המרד הגדול, ובלוחמה נגד המורדים בשורות הרומאים; ולמרבה התדהמה, בת זוגו החצי-רשמית של טיטוס, מחריב בית המקדש, שליוותה אותו בעצם ימי מלחמת היהודים עם הרומאים, ואפילו חיה זמן מה בארמונו ברומא – עד שדווקא עם מינויו לקיסר, כשעמד לשאתה לאישה, נאלץ לסלקה בלחצה של האצולה שונאת-היהודים. 

היהודי שבתוכנו: עם ניתאי שנאן על התסביך היהודי של ספרד

ספרד, פעם מעצמת על ולפתע האחות הקטנה והמפגרת במשפחת מדינות אירופה, ניגשה עם כניסתה המאוחרת אל המודרנה לערוך חשבון נפש ולהתבונן בראי. אבל בראי אתה רואה את עצמך בהיפוך. וספרד השוממה מיהודים ראתה בראי את היהודי

מגילה בשפת הגולה: על שירי המגילה של איציק מאנגר במהדורה עברית חדשה

החייטים היהודים יוצאים לקרב. איור מאת נעם נדב מתוך 'שירי המגילה'

סינדרום אוסלו / קנת לוין

ד"ר קנת לוין הוא היסטוריון ופסיכיאטר. זה בדיוק צמד תחומי הידע הדרושים לפענוח החידה -- מה גרם לאליטה הישראלית של שנות התשעים והאלפיים לאבד את רצון החיים שלה, ולהתמכר לאשליות שלום הרסניות תוך אובדן כל זיק של שיקול דעת רציונלי.

בספרו "סינדרום אוסלו" הוא מקשר את התופעה לתסמונת הילד המוכה - הילד המפנים את ההאשמות שמטיחים בו המבוגרים המתעללים בו ומאמין שאם הוא ישתנה, היחס כלפיו ישתנה אף הוא. לוין פורס תמונה היסטורית מקיפה, המראה את שורשיה של התסמונת בתולדות העם היהודי בגולה ואת התעוררותה המחודשת בהקשר של הסכסוך הערבי-ישראלי.

הספר הופיע באנגלית באמצע העשור. בשנת 2009 הכין לוין גרסה מעודכנת ומקוצרת שלו, המיועדת לקורא הישראלי. תרגומי לגרסה זו מופיע מהשבוע בהמשכים באתר מראה, אתר שגם תכניו האחרים מומלצים בחום.