חַטְאֹת הַנְּעוּרִים שֶׁלְּךָ בִּשְׁעוֹת הַחֹפֶשׁ
אֲשֶׁר אַתָּה נוֹטֵל מֵעִם תְּשׁוּקַת נַפְשִׁי
הוֹלְמוֹת אוֹתְךָ, יַפְיוּף; חֲטֹף אֵפוֹא מְלוֹא חֹפֶן
אֶת פְּרִי הַפִּתּוּיִים שֶׁיָּפְיְךָ מַבְשִׁיל.
אַתָּה נָעִים, רֵעִי – נָעִים לֹא רַק לְגֶבֶר.
אַתָּה עָדִין, דּוֹדִי – עַל כֵּן אַתָּה נִצּוֹד.
כָּל נַעַר בֶּן אִשָּׁה, כְּמוֹתְךָ, מוּל אֵשׁ עוֹגֶבֶת
שֶׁל אֵשֶׁת אֲהָבִים יִכְבֹּשׁ אוֹתָהּ עַד קְצוֹת.
אַךְ בַּגֵּאוּת הַזֹּאת רַק הִשָּׁאֵר בְּשֵׁפֶל
בְּכֶרֶם רֵעֲךָ – כַּרְמִי שֶׁלִּי, חָבֵר!
חָרִישׁ בְּעֶגְלָתִי-שֶׁלִּי הוּא בֶּגֶד-כֶּפֶל,
כִּי בּוֹ הֲרֵי הַיֵּצֶר שְׁתֵּי בְּרִיתוֹת שׁוֹבֵר:
פִּתּוּי יְפִי פָּנֶיךָ גַּם יָפֵר בְּרִיתָהּ
וְגַם יַכְזִיב בְּרִיתִי אִתְּךָ עַד סַף כְּרִיתָה.
תרגומי זה מופיע בגיליון 11 של 'השילוח' (תשרי תשע"ט, ספטמבר 2018) במסגרת המאמר "פגיעתה הרעה של הלגיטימציה: מאת יואב שורק.
