מאת צור ארליך. הופיע ב'דיוקן' של 'מקור ראשון' בו' בתמוז תשע"ד, 4.7.2014, עמ' 21-16.
יום רגיל בחייו של ארז צדוק מפגיש אותו עם פסגת
העושר ועם שפל העוני. עם חומר וכסף ועם רוח, דמיון וערכים. לפעמים בבת אחת.
בבוקר הוא ייצא מביתו המרווח באלקנה אל משרדו
באזור העסקים של רמת-גן, ועמו צידניות על גבי צידניות עמוסות קופסאות של ארוחות
שבת שאסף מחבריו ליישוב. עם חלקן ייכנס לבתי נזקקים בגוש דן, ואחרות ימסור לשליחים
שיובילון לנצרכים בערי הדרום.
או אז ייכנס למשרדו ויתחיל את יום העבודה עם
הלקוחות, כאלה שיש להם לפחות כמה מאות אלפי שקלים פנויים להשקעה, ובדרך כלל הרבה
יותר, או ייצא לפגישות עם מנהלי החברות שכספם של הלקוחות עשוי להיות מושקע
במניותיהן. אלא שבשנתיים האחרונות הוא כבר אינו בעל בית השקעות רגיל, אלא בית
השקעות המפעיל קרן יחידה במינה, קרן של תיקון עולם: כזו הבוררת בקפידה באילו חברות
להשקיע, על פי מידת ההוגנות שלהן כלפי הציבור, כלפי הלקוחות וכלפי העובדים.
בין לבין ישחרר לציבור התבטאות מנומקת כלשהי נגד
תופעות של שחיתות, חזירות או סתם ריכוזיות – בכלי התקשורת או בעמוד הפייסבוק
הלוחמני שלו 'מחסום ארז', או אפילו בפגישות עם אנשי מבקר המדינה ומשרד המשפטים
במסגרת מאבק שהוא מנהל השנה נגד הבונוסים הפראיים למנהלי הבנקים.
ואחרי העבודה, אם ימצא פנאי לשחרר את האצבע
מהדופק של שוק ההון ואת היד השנייה מהמקפיא ומאיסוף המנות, יחליק את שמונה אצבעותיו
על מקשי האותיות שבמקלדת ואת שתי בהונותיו על מקש הרווח – רווח הוא הרי המומחיות
שלו – וירקום פרק נוסף ברומאן נוסף. אולי מותחן, אולי עלילה משפחתית, תמיד משהו
שנושק איכשהו לשוק ההון, הריאה המנשימה של המדינה, ומוטת כנפיו בהיסטוריה היהודית,
בביטחון ומודיעין ובשאר עולמות.
