שיר הפסח הסמוי של אלתרמן: קריאה יומית ב"מראות אביב גאות"

במסגרת מבצע פייסבוק 'כפית אלתרמן ביום' קראנו מדי יום לאורך המחצית השנייה של תמוז תש"ף, יולי 2020, בשירו של נתן אלתרמן "מראות אביב" מתוך חטיבה ג של ספרו 'כוכבים בחוץ'. לפניכם השיר כולו, בכפיות-עיון בליווי מבחר מהתגובות הפרשניות של הגולשים.

שני אדרים וניסן: עוד שלושה שירי-חודש מעיתון IVRIT

 מקבץ חדש של שירי המדור שלי "שורות קצרות" בירחון ללומדי עברית "IVRIT" מבית ג'רוזלם פוסט. על חודש העיבור, על חודש האיפור, ולרגל ניסן, אחת ולתמיד, הפרכת מיתוס האביב הקצר (ונכונים הדברים גם על הסתיו). 

 

אדר א':

הָעֻבָּר

הַשָּׁנָה הִיא מְעֻבֶּרֶת.

אֲדָר רִאשׁוֹן הוּא הָעֻבָּר.

לִקְרַאת פּוּרִים הִיא מִתְאַפֶּרֶת...

חַכִּי! יֵשׁ קֹדֶם עוֹד אֲדָר!

רוֹצִים פּוּרִים? עוֹד תְּקַבְּלוּ, אַךְ

תּוּכְלוּ לָנוּחַ ולִישׁוֹן

עַד שֶׁיָּבוֹא, כִּי דַּף הַלּוּחַ

חָלָק בְּכָל אֲדָר-רִאשׁוֹן:

אֵין בּוֹ לֹא חַג וְלֹא יוֹם אֵבֶל,

מוֹעֵד אוֹ תַּעֲנִית צִבּוּר.

פָּשׁוּט עֻבַּר קָשׁוּר בְּחֶבֶל

הַטַּבּוּר.

שָׁנָה עִם חֹדֶשׁ כְּתוֹסֶפֶת –

דָּבָר כָּזֶה נָדִיר לִרְאוֹת.

כִּמְעַט כְּמוֹ יָד אֲשֶׁר חוֹשֶׂפֶת

שָׁעוֹן עִם שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת!

זֶה כְּמוֹ שְׁמוֹנָה צְבָעִים בַּקֶּשֶׁת.

כְּמוֹ שֵׁן-בִּינָה בְּתוֹךְ מַסְרֵק.

שָׁנָה טוֹבָה – אַתְּ מִתְבַּקֶּשֶׁת

לָתֵת מַשְׂכֹּרֶת שְׁלוֹשׁ-עֶשְׂרֵה!

אֲדָר רִאשׁוֹן, עֻבָּר קֵרֵחַ,

רַק בִּזְכוּתְךָ זֶה מְסֻדָּר:

בֵּין שְׁנַת חַמָּה לִשְׁנַת יָרֵחַ

הֶסְכֵּם שָׁלוֹם עַל שֵׁם אֲדָר. 

אדר ב':

לְמָה יִתְחַפְּשׂוּ הַיְלָדִים

פַּעַם הָיָה פֹּה בְּפוּרִים הֶסְדֵּר:

הַקְּטַנּוֹת הִתְחַפְּשׂוּ לְמַלְכַּת אֶסְתֵּר,

(וְיַלְדָּה שֶׁלֹּא שָׂמְחָה בְּחֶלְקָהּ

הָיְתָה נַהֲפוֹךְ-הוּא: אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה);

הַקְּטַנִּים הַבָּנִים הָיוּ לֵיצָנִים

בְּבִגְדֵי צִבְעוֹנִים וְאִפּוּר בַּפָּנִים.

כְּשֶׁהַבַּת הַקְּטַנָּה גָדְלָה וְהָלְכָה

הִיא וִתְּרָה עַל מַלְכָּה וְהָיְתָה נְסִיכָה;

כְּשֶׁהַבֵּן נַעֲשָׂה גָּדוֹל קְצָת יוֹתֵר

הוּא הָיָה בְּהֶכְרַח אוֹ חַיָּל אוֹ שׁוֹטֵר.

בְּכִתָּה ב', אוּלַי כִּתָּה ג',

הַבָּנוֹת הִתְלַבְּשׁוּ בְּסִגְנוֹן יַפָּנִי

וְהַבָּנִים הָיוּ מְדַלְּגִים אֶל

מִלְחֶמֶת הַקָּאוּבּוֹי וְהָאִינְדִיאָנִי.

כְּשֶׁגָּדְלוּ הַבָּנוֹת הֵן הִצְמִיחוּ כְּנָפַיִם

וְהָיוּ אוֹ פַּרְפַּר אוֹ פֵיָה,

וְכָל בֵּן נַעֲנָה לְצַו הָאָפְנָה אִם

הִתְחַפֵּשׂ לְפִּירָאט עִם רְטִיָּה.

קַל הָיָה לְכֻלָּם לִתְפֹּס אֶת

עֶקְרוֹנוֹת בְּחִירַת הַתַּחְפֹּשֶׂת.

הָיָה מְהַמֵּם – וּמְשַׁעֲמֵם.

אֲבָל גַּם בְּיָמֵינוּ קַל לְהַדְהִים

לְנַחֵשׁ לְמַה יִתְחַפְּשׂוּ יְלָדֵינוּ:

צוֹפִים בְּסִרְטֵי עֲרוּצֵי הַיְלָדִים –

וְיוֹדְעִים, וְדַיֵּינוּ.

 ניסן:

אָבִיב אָרוֹךְ

אוֹמְרִים לָנוּ שֶׁהָאָבִיב קָצָר פֹּה.

אוֹמְרִים שֶׁכָּל הַזְּמַן אוֹ חַם אוֹ קַר פֹּה.

שֶׁבֵּין קֹר קֶרַח לְחַמְסִין חַמְסָן

מֵצִיץ אָבִיב לְרֶגַע בְּנִיסָן.

אוֹמְרִים. אַךְ כַּנִּרְאֶה הֵם שָׁכְחוּ קְצָת.

הֵם כַּנִּרְאֶה כְּלָל לֹא יוֹצְאִים הַחוּצָה.

יוֹשְׁבִים וְלֹא זָזִים וְלֹא נָעִים

וְלֹא יוֹדְעִים מָה טוֹב וּמָה נָעִים.

בַּהַתְחָלָה שָׁקֵד שָׁקֵט כַּשֶּׁלֶג

מַכְרִיז עַל הָאָבִיב בְּלֹבֶן שֶׁלֶט.

נָכוֹן, זוֹ עוֹד פְּרִיחָה חָרְפִּית, אֲבָל

אַחֲרֵי שְׁבוּעַיִם בָּא הַקַּרְנָבָל:

עֵצִים לֵצִים לוֹבְשִׁים צִבְעֵי תַּחְפֹּשֶׂת.

אוֹרְחִים פּוֹרְחִים מוֹרְחִים עַצְמָם בַּבֹּשֶׂם.

הָעֲשָׂבִים – גַּם הֵם. וְהָאֲוִיר

בֵּין קֹר לְחֹם בְּדֶרֶךְ כְּלָל סָבִיר.

כֵּן, הָאָבִיב בְּרוּחַ וּסְחַרְחֹרֶת

הוֹלֵךְ-סוֹבֵב כְּשֶׁעוֹד חוֹשְׁבִים שֶׁחֹרֶף.

הוּא מִתְנַדְנֵד בָּאָרֶץ כְּשִׁכּוֹר

בֵּין אוֹר לְאֹבֶךְ, בֵּין חַמָּה לְקֹר.

וּבִבְקָרִים קָרִים הוּא עוֹד בַּשֶּׁטַח

גַּם כְּשֶׁכֻּלָּם אוֹמְרִים "כְּבָר קַיִץ. בֶּטַח".

אֲדָר, נִיסָן, אִיָּר וְגַם סִיוָן –

כֻּלָּם אָבִיב אָרוֹךְ וּמְגֻוָּן.

רגע לפני מארס: על מארס ומרץ ושני האדרים

בשנה מעוברת אחרת אבל פורחת כמו זו שלנו פרסמתי בטור שלי ב'מקור ראשון' את שירי זה:

צור ארליך
עוד אדר

מַרְס סוֹמֵר שֵׂעָר שֶׁל עֵשֶׂב.

מַרְס רוֹמֵשׂ, רוֹמֵז: לִחְיוֹת!

מַרְס רוֹמֵס מֻרְסוֹת שֶׁל עֶצֶב,

מַאֲדִים כַּלָּנִיּוֹת.

מַרְס סוֹעֵר: אָבִיב בַּפֶּתַח.

בִּגְוָנִים לֹא מְקַמֵּץ.

אַךְ הָאֲנָשִׁים בַּשֶּׁטַח

מְסָרְסִים, צוֹרְמִים לִי: מֶרְץ!

מֶרְץ. צְלִיל שֶׁל שְׂרִיטַת צִפֹּרֶן.

לֹא הָדָר וְלֹא סְמָדַר.

לֹא פַּרְפַּר, וַדַּאי לֹא פּוּרִים.

טוֹב שֶׁיֵּשׁ פָּשׁוּט אֲדָר.

טוֹב שֶׁיֵּשׁ אֲפִלּוּ שְׁנַיִם

הַשָּׁנָה. בְּשׂוּמִים כָּל כָּךְ.

אִם זוֹרְקִים מֵהַשָּׁמַיִם

מַתָּנָה כָּזֹאת – נִקַּח.

הופיע ב'מקור ראשון בי' באדר ב' תשס"ג, 14.3.2003   

אורח פורח: טור אביבי שפרסמתי בפסח

 הופיע במוסף 'יומן' של 'מקור ראשון', במסגרת הטור השירי-אקטואלי השבועי שלי, בי"ח בניסן תש"ע, 2.4.2010.

אורח פורח

רקפת בניסן

עַכְשָׁיו אַתֶּם בָּאִים.
בְּכַחַל וּבְאֹדֶם,
בְּבֹשֶׂם יוֹם נָעִים,
בְּהֶדְפְּסֵי חֻלְצָה.
אַךְ פֹּה, בֵּין הַסְּלָעִים,
אֲנִי הָיִיתִי קֹדֶם.
בַּקֹּר וּבְלִי תְּנָאִים:
רַקֶּפֶת חֲלוּצָה.


עַכְשָׁיו, כְּשֶׁכְּבָר נִיסָן,
מוּלְכֶם אֲנִי חִוֶּרֶת.
רֹאשִׁי אֵינוֹ נִשָּׂא,
דַּלִּים הָאַבְקָנִים.
מִי שֶׁרִאשׁוֹן נִסָּה
לִפְרֹחַ בִּסְגֹל-וֶרֶד
אוֹמְרִים לוֹ: אֵין כְּנִיסָה,
כָּאן לֹא שִׂמְחַת זְקֵנִים.


שיטת ההצלחה


שִׁטָּה סְלִילָנִית אוֹ שִׁטָּה מַלְבִּינָה,
שִׁטָּה מַכְחִילָה אוֹ שִׁטָּה מְקֻבֶּצֶת,
שִׁטַּת הַסּוֹכֵךְ אוֹ שִׁטָּה בַּגִּנָּה,
שִׁטָּה אֲחִידָה אוֹ שִׁטָּה מְשֻׁבֶּצֶת –


כָּל הַשִּׁטּוֹת, לְפָחוֹת הָרֹב,
גִּלּוּ כְּבָר שִׁיטָה אֵיךְ לִמְכֹּר הֲכִי טוֹב:
צָהֹב, צָהֹב, צָהֹב.

 וילה מתקלפת


הוּא גָּר בְּסַבְיוֹן.
תִּרְאוּ אוֹתוֹ. שׁוּפוּ.
אַךְ בְּעוֹד חֲצִי יוֹם
הוּא יִהְיֶה סַבָּא פוּ-פוּ.


אדומה שלי


כַּלָּנִית אוֹ נוּרִית אוֹ פֶּרֶג?
רְצוֹנִי לְזַמֵּר לָךְ שְׁבָחִים.
כַּלָּנִית אוֹ נוּרִית אוֹ פֶּרֶג?
אַךְ אֲנִי מִתְקַשֶּׁה לְהַבְחִין.


כְּמוֹ שְׁתֵּיהֶן אַתְּ בְּדִיּוּק מְאֻפֶּרֶת.
כְּמוֹ שְׁתֵּיהֶן אַתְּ עָשִׂית גַּבּוֹת.
כְּמוֹ שְׁתֵּיהֶן אַתְּ בְּדִיּוּק מְסֻפֶּרֶת.
אוֹתוֹ חַיִל, בָּנוֹת רַבּוֹת.


כְּמוֹ שְׁתֵּיהֶן אַתְּ בְּדִיּוּק מְחֻפֶּרֶת.
וְלִבִּי הֲלֹא לָךְ רַק עָרַג.
כַּלָּנִית אוֹ נוּרִית אוֹ פֶּרֶג?
אַתְּ רַק מְתַקֶּנֶת: פָּרָג.


אלרגיה


אַךְ הוּא מַשְׁמִיעַ אַפְּצִ'י. וּבְאַנְגְּלִית: קֶר-צ'וּ.
אוֹבָּמָה מִתְעַטֵּשׁ – כֻּלָּם שֶׁיִּתְעַטְּשׁוּ.
הָאָרֶץ הַפּוֹרַחַת בְּעֹנֶג מְרִיחָה
אֲבָל אָדוֹן אוֹבָּמָה אֶלֶרְגִּי לִפְרִיחָה.