שני אדרים וניסן: עוד שלושה שירי-חודש מעיתון IVRIT

 מקבץ חדש של שירי המדור שלי "שורות קצרות" בירחון ללומדי עברית "IVRIT" מבית ג'רוזלם פוסט. על חודש העיבור, על חודש האיפור, ולרגל ניסן, אחת ולתמיד, הפרכת מיתוס האביב הקצר (ונכונים הדברים גם על הסתיו). 

 

אדר א':

הָעֻבָּר

הַשָּׁנָה הִיא מְעֻבֶּרֶת.

אֲדָר רִאשׁוֹן הוּא הָעֻבָּר.

לִקְרַאת פּוּרִים הִיא מִתְאַפֶּרֶת...

חַכִּי! יֵשׁ קֹדֶם עוֹד אֲדָר!

רוֹצִים פּוּרִים? עוֹד תְּקַבְּלוּ, אַךְ

תּוּכְלוּ לָנוּחַ ולִישׁוֹן

עַד שֶׁיָּבוֹא, כִּי דַּף הַלּוּחַ

חָלָק בְּכָל אֲדָר-רִאשׁוֹן:

אֵין בּוֹ לֹא חַג וְלֹא יוֹם אֵבֶל,

מוֹעֵד אוֹ תַּעֲנִית צִבּוּר.

פָּשׁוּט עֻבַּר קָשׁוּר בְּחֶבֶל

הַטַּבּוּר.

שָׁנָה עִם חֹדֶשׁ כְּתוֹסֶפֶת –

דָּבָר כָּזֶה נָדִיר לִרְאוֹת.

כִּמְעַט כְּמוֹ יָד אֲשֶׁר חוֹשֶׂפֶת

שָׁעוֹן עִם שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת!

זֶה כְּמוֹ שְׁמוֹנָה צְבָעִים בַּקֶּשֶׁת.

כְּמוֹ שֵׁן-בִּינָה בְּתוֹךְ מַסְרֵק.

שָׁנָה טוֹבָה – אַתְּ מִתְבַּקֶּשֶׁת

לָתֵת מַשְׂכֹּרֶת שְׁלוֹשׁ-עֶשְׂרֵה!

אֲדָר רִאשׁוֹן, עֻבָּר קֵרֵחַ,

רַק בִּזְכוּתְךָ זֶה מְסֻדָּר:

בֵּין שְׁנַת חַמָּה לִשְׁנַת יָרֵחַ

הֶסְכֵּם שָׁלוֹם עַל שֵׁם אֲדָר. 

אדר ב':

לְמָה יִתְחַפְּשׂוּ הַיְלָדִים

פַּעַם הָיָה פֹּה בְּפוּרִים הֶסְדֵּר:

הַקְּטַנּוֹת הִתְחַפְּשׂוּ לְמַלְכַּת אֶסְתֵּר,

(וְיַלְדָּה שֶׁלֹּא שָׂמְחָה בְּחֶלְקָהּ

הָיְתָה נַהֲפוֹךְ-הוּא: אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה);

הַקְּטַנִּים הַבָּנִים הָיוּ לֵיצָנִים

בְּבִגְדֵי צִבְעוֹנִים וְאִפּוּר בַּפָּנִים.

כְּשֶׁהַבַּת הַקְּטַנָּה גָדְלָה וְהָלְכָה

הִיא וִתְּרָה עַל מַלְכָּה וְהָיְתָה נְסִיכָה;

כְּשֶׁהַבֵּן נַעֲשָׂה גָּדוֹל קְצָת יוֹתֵר

הוּא הָיָה בְּהֶכְרַח אוֹ חַיָּל אוֹ שׁוֹטֵר.

בְּכִתָּה ב', אוּלַי כִּתָּה ג',

הַבָּנוֹת הִתְלַבְּשׁוּ בְּסִגְנוֹן יַפָּנִי

וְהַבָּנִים הָיוּ מְדַלְּגִים אֶל

מִלְחֶמֶת הַקָּאוּבּוֹי וְהָאִינְדִיאָנִי.

כְּשֶׁגָּדְלוּ הַבָּנוֹת הֵן הִצְמִיחוּ כְּנָפַיִם

וְהָיוּ אוֹ פַּרְפַּר אוֹ פֵיָה,

וְכָל בֵּן נַעֲנָה לְצַו הָאָפְנָה אִם

הִתְחַפֵּשׂ לְפִּירָאט עִם רְטִיָּה.

קַל הָיָה לְכֻלָּם לִתְפֹּס אֶת

עֶקְרוֹנוֹת בְּחִירַת הַתַּחְפֹּשֶׂת.

הָיָה מְהַמֵּם – וּמְשַׁעֲמֵם.

אֲבָל גַּם בְּיָמֵינוּ קַל לְהַדְהִים

לְנַחֵשׁ לְמַה יִתְחַפְּשׂוּ יְלָדֵינוּ:

צוֹפִים בְּסִרְטֵי עֲרוּצֵי הַיְלָדִים –

וְיוֹדְעִים, וְדַיֵּינוּ.

 ניסן:

אָבִיב אָרוֹךְ

אוֹמְרִים לָנוּ שֶׁהָאָבִיב קָצָר פֹּה.

אוֹמְרִים שֶׁכָּל הַזְּמַן אוֹ חַם אוֹ קַר פֹּה.

שֶׁבֵּין קֹר קֶרַח לְחַמְסִין חַמְסָן

מֵצִיץ אָבִיב לְרֶגַע בְּנִיסָן.

אוֹמְרִים. אַךְ כַּנִּרְאֶה הֵם שָׁכְחוּ קְצָת.

הֵם כַּנִּרְאֶה כְּלָל לֹא יוֹצְאִים הַחוּצָה.

יוֹשְׁבִים וְלֹא זָזִים וְלֹא נָעִים

וְלֹא יוֹדְעִים מָה טוֹב וּמָה נָעִים.

בַּהַתְחָלָה שָׁקֵד שָׁקֵט כַּשֶּׁלֶג

מַכְרִיז עַל הָאָבִיב בְּלֹבֶן שֶׁלֶט.

נָכוֹן, זוֹ עוֹד פְּרִיחָה חָרְפִּית, אֲבָל

אַחֲרֵי שְׁבוּעַיִם בָּא הַקַּרְנָבָל:

עֵצִים לֵצִים לוֹבְשִׁים צִבְעֵי תַּחְפֹּשֶׂת.

אוֹרְחִים פּוֹרְחִים מוֹרְחִים עַצְמָם בַּבֹּשֶׂם.

הָעֲשָׂבִים – גַּם הֵם. וְהָאֲוִיר

בֵּין קֹר לְחֹם בְּדֶרֶךְ כְּלָל סָבִיר.

כֵּן, הָאָבִיב בְּרוּחַ וּסְחַרְחֹרֶת

הוֹלֵךְ-סוֹבֵב כְּשֶׁעוֹד חוֹשְׁבִים שֶׁחֹרֶף.

הוּא מִתְנַדְנֵד בָּאָרֶץ כְּשִׁכּוֹר

בֵּין אוֹר לְאֹבֶךְ, בֵּין חַמָּה לְקֹר.

וּבִבְקָרִים קָרִים הוּא עוֹד בַּשֶּׁטַח

גַּם כְּשֶׁכֻּלָּם אוֹמְרִים "כְּבָר קַיִץ. בֶּטַח".

אֲדָר, נִיסָן, אִיָּר וְגַם סִיוָן –

כֻּלָּם אָבִיב אָרוֹךְ וּמְגֻוָּן.