‏הצגת רשומות עם תוויות ידיעות אחרונות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ידיעות אחרונות. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 21 בספטמבר 2012

בפתחלנד, מימין: על המריר והמתוק של חיים חפר


בפתחלנד, מימין

בִּזְמַן עָבָר, בְּמָקוֹם אַחֵר, בַּמַּכֹּלֶת, הַרְחֵק מֵעֵינוֹ שֶׁל הַמּוֹכֵר, בְּיוֹם שִׁשִּׁי בַּצָּהֳרַיִם, אֲנִי עֲדַיִן זוֹכֵר, עִם מַעֲרִיב בַּסַּל, הָיִיתִי מֵצִיץ בַּמִּתְחָרֶה הַוּוּלְגָרִי, הַמֵּדִיף רֵיחַ שֶׁל דְּפוּס וְרֵיחַ שֶׁל אַרַק וְרֵיחַ סִיגָרִי: בַּגִּיל שֶׁמְּצִיצִים בּוֹ בָּעִתּוֹן רַק כְּדֵי לָדַעַת כַּמָּה-כַּמָּה, הָיִיתִי מֵצִיץ בִּידִיעוֹת לִרְאוֹת אֶת הַמָּקָאמָה. ●●● לִרְאוֹת בַּחֲטָף, עַל תֶּקֶן הוֹדָה וְעָזַב, מָה עוֹלֵל הַפַּעַם חֵפֶר בַּחֲרוּזָיו, אֵיזֶה עֹקֶץ וּדְבָשׁ וְחָלָב וְכָל מָה שֶׁזָּב, וּמָה בְּפִיו, אֱמֶת אוֹ צִ'יזְבָּט אוֹ כָּזָב, בְּקִצּוּר, מָהֶם אִמְרֵי הַשֶּׁפֶר שֶׁמַּרְעִיף וּמְחָרֵף לָנוּ חַיִּים חֵפֶר. לְמִי הוּא עָשָׂה בֵּית סֵפֶר, וְאֶת מִי שָׂם לְעָפָר וָאֵפֶר, עַל מִי זָרַק גִּיר וּלְמִי עָשָׂה גֵּרוּז בַּזָּ'אנֶר הַזֶּה, הַמָּקָאמָה, הֶחָרוּז אַךְ הַפָּרוּז; לְבָרֵר אֶת מִי חִסַּלְתָּ, יָא חַיִּים, וּלְמִי רָפָאתָ בַּטּוּר הֲכִי יְמָנִי בִּכְפוּלַת הַפַתַ"ח. ●●● וְאֵין לָדַעַת אִם הִבְחַנְתִּי אָז, בִּהְיוֹתִי בֻּבּוֹן, בְּמָה שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי דִּין הַדְּיוֹ וְחַשְׁרַת הַחֶשְׁבּוֹן, בַּדַּחַף הַגָּדוֹל שֶׁל חֵפֶר, הָאֵבֶל וְהָעֶלְבּוֹן, ְתִרְכֹּבֶת הַתֶּסֶס הַזֹּאת שֶׁהִרְכִּיבָה אֶת הַהַשְׁמָצָה הַטּוֹבָה שֶׁהוּא הָיָה בָּקִיא בָהּ: שְׁלוֹשָׁה עֲשׂוֹרִים שֶׁל תִּסְכּוּל עַל פֵּרוּק הַפַּלְמָ"ח וְעוֹד שְׁלוֹשָׁה עֲשׂוֹרִים עַל נְפִילַת הַמַּעֲרָךְ. ●●● מָתַי הֵבַנְתִּי שֶׁיּוֹתֵר מִשֶּׁזּוֹ שִׂנְאָתוֹ זוֹ קִינָתוֹ וְרִנָּתוֹ וְצִנָּתוֹ וְטִינָתוֹ שֶׁל אִישׁ, שֶׁל מַחֲנֶה, שֶׁחָשַׁב שֶׁהוּא זֶה מְדִינָתוֹ, שֶׁחָלַם וְלָחַם וְהָיָה הַמֶּלַח וְהַלֶּחֶם וְהַכַּת הַמּוֹלֶכֶת, וּפִתְאוֹם אֲחֵרִים עוֹשִׂים אֶת שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא לֹא, וְהוּא יָכוֹל כְּבָר לָלֶכֶת? ●●● – אוּלַי בְּאַחַת מֵאוֹתָן פְּעָמִים, נְדִירוֹת כִּסְקוּפּ בִּלְעָדִי, כְּשֶׁהַצַּנְחָנִים בָּכוּ, לְמָשָׁל, אוֹ כְּשֶׁהָאֶתְיוֹפִּים נָחֲתוּ, וּלְפֶתַע, דִּידִי עֵדִי, קָפַץ לוֹ הַשֵּׁד הַלְּאֻמִּי, לְחֵפֶר, וַאֲפִלּוּ הַשֵּׁד הַיְּהוּדִי. ●●● כֵּן, עַל אַף שֶׁהֻשְׁבַּע וְהֻחְבָּא וְקֻלַּל בְּאִינַעְל אַבּוּכּ הוּא קָפַץ לוֹ, מִפַּעַם לְפַעַם, הַשֵּׁד, הִשְׁתַּחְרֵר מֵהַבַּקְבּוּק, וְשָׁתָה לְחַיֵּי הָעָם הַזֶּה, וְנָתַן לוֹ חִבּוּק. וְזֶה הָיָה חֵפֶר הָאֲמִתִּי, חֵפֶר שֶׁל הַשֵּׁד, לֹא שֶׁל הַדִּבּוּק. ●●● וְהָעָם הַזֶּה שֶׁנָּשַׁךְ אֶת תָּשָׁ"ח, הָעָם שֶׁהִצִּיב לָהּ תְּנָאִים, הָעָם שֶׁסָּגַר אֶת עִתּוֹנָיו וְזָרַק אֶת הָעִתּוֹנָאִים, הָעָם שֶׁסָּגַד לְזַמָּרָיו וְהֵמִית אֶת הַפִּזְמוֹנָאִים, הָעָם שֶׁהָיָה לְחֵפֶר לְזָר, שֶׁהָיָה לוֹ לְזָרָא, נוֹתֵן לוֹ עַכְשָׁו חִבּוּק מְהֻסָּס בַּחֲזָרָה. ●●●

צור ארליך
מופיע היום במקור ראשון, בעמוד האחורי של מעטפת החדשות (חלק ב). 

יום שישי, 12 באוגוסט 2011

צהוב בחוץ: עם ירמי עמיר על עיתונות, תרבות, הטיה וחופש ביטוי


מאת צור ארליך
הופיע במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון' בכ"ח בתמוז תשע"א, 29.7.2011.

"אני אוהב שעיתונאים מבטאים את דעותיהם. אשמח גם לדעת למי הם מצביעים. יש בזה גילוי נאות ושקיפות. אני אאמין להם יותר. כדאי להשתחרר אחת ולתמיד מהפרדיגמה המפגרת של 'עיתונאי אובייקטיבי'. אין עיתונאי אובייקטיבי. יש עיתונאי הוגן, שמאפשר חופש ביטוי לכל הצדדים. גם כשאתה מדווח על אירוע אתה לא לגמרי אובייקטיבי. ומעליך יש עורך, שנותן כותרת לא תמיד אובייקטיבית. וזה בסדר גמור. על אחת כמה וכמה כשאתה מראיין או כותב מאמר. מותר לך לומר מה דעתך ולאתגר את המרואיין שלך. עיתון הוא מוצר חי. תוסס. מעניין. חשוב. מרגיז. מעורר. עיתון אובייקטיבי זה עיתון מת".

התקשורת חלשה, השלטון חזק. ירמי עמיר
כך אומר ירמי עמיר, ואני מתכוון לציית לו כאן. ובכן, אודה: אינני אוהב את ידיעות אחרונות. כוונתי לָעיתון בלבד. על כל העיתונים יש לי ביקורת, אבל על ידיעות יש לי בטן. בגלל המונופול. בגלל היהירות. בגלל שיכרון הכוח. בגלל המשחק ברגשות הקורא. בגלל ביזוי המרואיינים. בגלל הצעקנות הצהובה והדיו האדומה. בגלל התעמולה השמאלנית העטופה עור כבש פטריוטי. בגלל הבועתיות הצפון-תל-אביבית המוסווית בגסות סחבקית. בגלל ההסתה היומיומית, המערכתית, הגזענית, נגד המתנחלים. בגלל המסר המתמיד שזאת המדינה של העיתון.
ירמי עמיר עשה דרך ארוכה בעיתון הזה שאינני אוהב. הוא כתב שנים רבות במוספי סוף השבוע שלו, היה סגן עורך (ועורך בפועל) של '7 לילות', בחר מרואיינים בְּעיתון שהמרואיינים בו הם קורבנות, ניסח כותרות בעיתון שהכותרות בו הן סיסמאות, בחר תמונות בעיתון שהתמונות בו הן המסר. אין לדעת, אולי עמיר שימש שם דווקא גורם ממתן – אבל בכל מקרה, הוא היה שם, בלב המאפליה. עכשיו, חמש שנים אחרי שעזב את ידיעות כדי להיות עורך התרבות של 'גלובס', ושנתיים אחרי שעזב גם את גלובס כדי לקחת פסק זמן מהמרוץ המקצועי ולהיות מאמן אישי (קואוצ'ר), הוא מפרסם ספר של חשבון נפש מקצועי. מכה על חזהו ועל חזות של עמיתים. ספר של סיפורים ופיליטונים סביב המקצוע. ובהינתן כל האמור לעיל, זה משמח. סיכה בבלון של מקדש הכוח התקשורתי בישראל – ולא סתם, אלא סיכה מבפנים.

יום חמישי, 30 בדצמבר 2010

סוף עשור: איך סוכמו עשורים בעיתונות הישראלית, ולמה העשור נגמר רק עכשיו

הכול כידוע טעות. העשור השני של המאה ה-21 יתחיל בעוד שנה, ב-1.1.11. זה פשוט: שנת 2010 היא השנה ה-2010 לספירה, כלומר רק כשהיא תיגמר ימלאו לספירה 2010. באותו אופן, המילניום התחיל בעצם רק שנה אחרי באג 2000 שלא היה: ב-1.1.2001. זה הכלל: עשור לא נגמר עד שספרת האחדות לא הופכת מ-0 ל-1. מדוע פשטה הטעות והעולם חוגג חילופי עשורים ומאות שנה מוקדם מדי? אולי מפני שלכל עשור קוראים על שם ספרת העשרות שלו – שנות השישים, שנות השמונים וכדומה – וקצת קשה לתפוס, למשל, ששנת 80' אינה שייכת לשנות השמונים.

אז שיהיה כך. מה זה משנה? במילא כל הספירה הנוצרית היא טעות. היא מבוססת על כך שישו נולד בשנת 1, אבל כיום ידוע שישו נולד לכל המאוחר בשנת 4 לפני הספירה, שנת מותו של המלך הורדוס. שלא לדבר על הטעות המוסרית והתרבותית שבשימוש שלנו בספירה הזו, המיוסדת על המאורע המכונן של דת אחרת – שימוש שאפשר לתרצו בצורך בתיארוך בינלאומי מוסכם. חגיגות תחילת העשור הן אפוא טעות על גבי טעות על גבי טעות, ואולי טוב שכך: זה מדגיש את השרירותיות שיש בעצם חלוקתה של ההיסטוריה לעשורים. זה מזכיר לנו שחילופי העשור הם לא יותר מאבני מיל מקריות שהעיתון קצר הנשימה יכול לנוח עליהן ולהרגיש לרגע קצת ספר היסטוריה, קצת כדור בדולח, ובעיקר איש העולם הגדול.