יום רביעי, 11 באפריל 2018

"השיר של הקורבן" ו"באש": תרגום לשני שירים מאת ה. לייוויק



תרגומים אלה לשניים משיריו של המשורר היהודי ה. לייוויק (לוי הלפרן), "דאס ליד פון קרבּן" ו"אין פייער", נדפסו בגיליון 16 של 'הו!' שהופיע זה עתה. דברים אחדים על המשורר ועל השירים מופיעים בהמשך רשומה זו. זהו תרגום אמנותי משותף לאלה פלורסהיים ולי. אלה, ד"ר ליידיש, בחרה את השירים, תרגמה אותם תרגום מילולי לעברית ועמדה על דקויות פירושם ועל סגולותיהם הספרותיות. אני יצרתי על סמך זאת נוסח עברי אמנותי, על פי התבנית הפרוזודית של המקור.
 

ה. לייוויק
מיידיש: אלה פלורסהיים וצור ארליך

השיר של הקורבן

הַשִּׁיר שֶׁל הַקָּרְבָּן: הֲיֵשׁ דּוֹרֵשׁ לוֹ?
אוּלַי לֹא לוֹ וְלֹא לַאֲחֵרִים.
אִם רַק תּוּכַל הַשְׁלֵךְ שִׁירְךָ הָאֵשָׁה;
דְּבָרְךָ – אֶל מִשְׂרְפוֹת הָאֵמוּרִים.

אַךְ שָׁם – שָׁם נִשְׂרָפוֹת גַּם הַשְּׂפָתַיִם:
טְרֶבְּלִינְקָה וּמַייְדָנֶק נֶחְשָׂפוֹת.
שָׁם גַּם אַתָּה בִּמְנוּסָה פָטָאלִית
הָיִיתָ רָץ, שֶׁלֹּא לְהִסָּפוֹת.

רוֹצֶה נֵס? נְבוּאָה? אוֹת אֵלִיָּהוּ?
אַךְ מִי יַחְתֹּם לְךָ בַּהַמְחָאָה?
הֵן הַקָּרְבָּן עַל חֶבֶל הַתְּלִיָּה – הוּא
זָכָה לְהִתְגַּלּוּת יוֹתֵר מִמְּךָ.

וּמָה שֶׁהַקָּרְבָּן רָאָה בַּכֶּבֶשׁ
לֹא יְסַפְּרֶנּוּ הָאָדָם וָחָי.
אֲנַחְנוּ רַק בְּקֹשִׁי עַל הַקֶּבֶר
כּוֹתְבִים סִימָן קָלוּשׁ בְּעֵט בָּכָא.

וְאִם תָּבוֹא סְתָם לְהָאִיר פָּנֶיךָ,
לִלְטֹף אֶת אֵלֶּה שֶׁעָלוּ בָּאֲרֻבָּה,
מוּטָב תַּכֶּה עַל חֶטְאֲךָ לִפְנֵי-כֵן:
רָצִיתָ מָה שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ, לַקָּרְבָּן.



בָּאֵשׁ

הַחֹשֶׁךְ בַּלַּיְלָה הַזֶּה הוּא אֵשׁ.
רֹאשִׁי עַל כָּרִית מִתְלַקַּחַת בָּאֵשׁ.
בַּחֶדֶר נוֹשֵׁם וְנוֹשֵׁף אֲנִי אֵשׁ
דֶּרֶךְ פְּתָחִים וְחַלּוֹן רוֹשְׁפֵי אֵשׁ.
נִמְתַּחַת יָדִי וְחוֹרֶטֶת בָּאֵשׁ,
נִשְׁלַחַת לִכְתֹּב אֵשׁ בְּאֵשׁ עֲלֵי אֵשׁ.
אֲנִי מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים שֶׁל אֵשׁ,
אֲנִי מִתְפַּלֵּל: הַצִּילִי הָאֵשׁ!
וְקוֹלוֹת אָז אֶקְלֹט בּוֹעֲרִים מִן הָאֵשׁ:

אֲנִי אַבָּא שֶׁלְּךָ – אָבִיךָ מֵאֵשׁ.
אֲנִי אִמָּא שֶׁלְּךָ – אִמְּךָ מֵהָאֵשׁ.
אָבִיךָ שֶׁמָּל אֶת בְּשָׂרְךָ בְּתוֹךְ אֵשׁ,
אִמְּךָ שֶׁהֵינִיקָה אוֹתְךָ עִם אֵשׁ.
הֲתִזְכֹּר עֲרִיסָה חֲבָלֶיהָ מֵאֵשׁ
אֵי-פַּעַם בַּשְּׁטִיבְּל בְּעֵת זְרִיחַת אֵשׁ;
הֲתִזְכֹּר אֵיךְ הִרְטִיטָה אִתְּךָ שָׁם בָּאֵשׁ,
חֲבָלֶיהָ תְּלוּיִים מִתִּקְרָה שֶׁבָּאֵשׁ;
הֲתִזְכֹּר אֵיךְ חָטַפְנוּ אוֹתְךָ מִן הָאֵשׁ,
וְנֶחְפַּזְנוּ הַחוּצָה אִתְּךָ דֶּרֶךְ אֵשׁ,
רָצִים מִפְּנֵי אֵשׁ, דֶּרֶךְ אֵשׁ, בְּתוֹךְ אֵשׁ?
הִנֵּה שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ מְעֻרְסְלֵי אֵשׁ
מִתְעַטְּפִים שׁוּב אִתְּךָ בִּפְקַעַת שֶׁל אֵשׁ
מְרִימִים אוֹתְךָ שׁוּב וְנוֹשְׂאִים בְּאֵשׁ
עִם אֵשׁ, דֶּרֶךְ אֵשׁ, אֶל אֵשׁ – – –

כָּךְ בַּלַּיְלָה עוֹלִים בִּי קוֹלוֹת מִן הָאֵשׁ
עַד שַׁחַַר נִצָּת וְעוֹלֶה יוֹם בָּאֵשׁ,
וְאֶת מָה שֶׁאַחַר כָּךְ תֵּדַע רַק הָאֵשׁ
הַחוֹרֶטֶת עִם אֵשׁ בְּתוֹךְ אֵשׁ עֲלֵי אֵשׁ.


ה. לייוויק הוא שמו הספרותי של לוי ("לֵייוויק") הלפרן. הלפרן נולד ב-1888 בעיירה בפלך מינסק. בנערותו, והוא תלמיד בישיבה, כתב שירים בעברית. משהצטרף לתנועה היהודית הסוציאליסטית בונד, ועודנו נער, החל לפרסם שירה ביידיש. ב-1906 נכלא בעוון פעילותו המהפכנית, ומן הכלא הוגלה למאסר עולם בסיביר. כעבור כמה שנים ברח מהמחנה, ודרך המזרח הרחוק הגיע לארצות הברית – שהייתה למקום מגוריו. אף כי השלטון הסובייטי שקם בינתיים חיזר אחריו הוא התנער מברית המועצות בשל יחסה ליהודים ולציונות. תפיסתו הקומוניסטית התגלגלה לאמונה בנצח ישראל ובתיקון עולם מהפכני בהשראה יהודית מיסטית; אמונה הניכרת בין היתר במחזהו הידוע 'הגולם', שהוצג בתרגום עברי ב'הבימה' ב-1925. לייוויק נודע כמשורר, סופר ומחזאי ביידיש והיה מעמודי התווך של הפעילות הספרותית והעיתונאית ביידיש ודמות מרכזית בחיי התרבות של יהדות אמריקה. עד פטירתו ב-1962 פרסם יותר משישים כרכי כתבים, ורבות מיצירותיו תורגמו לעברית. על שמו נקרא בית לייוויק, הבית לתרבות יידיש בתל-אביב.
שני שיריו של לייוויק המובאים כאן בתרגומנו הם מן השירים שכתב בשלהי מלחמת העולם השנייה ומיד אחריה. 'השיר של הקורבן' נכלל בספרו 'לא הייתי בטרבלינקה' (1945), והשיר 'באש' הוא כנראה מהמוקדמים שבשירים שנכללו בספרו 'עָלֶה על עץ תפוח' (1954). באות בהם לידי ביטוי עמדות כלפי השואה שלייוויק הרבה לבטא בימים ההם: תחושת חורבן אישי, משפחתי ולאומי – וגם לשוני וספרותי, באבוד קהל דוברי היידיש; הזדהות עמוקה עם הניצולים, והתנגדות לגישה שנשמעה כבר במוצאי המלחמה, שחשדה בהם שניצלו בדרכים לא כשרות; ותפיסת הנספים כקדושים שאין אנו מגיעים למעלתם.




יום רביעי, 4 באפריל 2018

איזה רוחב חדש: קריאה יומית ב'הרוח עם כל אחיותיה' לנתן אלתרמן




מאחרי פורים עד תחילת פסח תשע"ח, תחילת מארס עד תחילת אפריל 2018, הוקדש מבצע הפייסבוק 'כפית אלתרמן ביום' לשיר השלישי ב'כוכבים בחוץ' לנתן אלתרמן - 'הרוח עם כל אחיותיה'. קראנו אותו כסדרו, יום אחר יום, תוך עיון קשוב בכל שורה. להלן הכפיות היומיות. מבחר קטן מהתגובות הפרשניות משובץ בגופן שונה.

יום שני, 26 במרץ 2018

גלויה מודאגת על מצבנו: על 'המורה לעברית' למאיה ערד

תוצאת תמונה עבור המורה לעברית מאיה ערד
המורה לעברית
מאיה ערד
חרגול ומודן, 2018, 243 עמ'
סקירה: צור ארליך. הופיעה במוסף 'שבת' של 'מקור ראשון' בז' בניסן תשע"ח, 23.3.2017

האומץ של מאיה ערד לכתוב נובלה שהנָבָל בה הוא אקדמאי ישראלי הפעיל בתנועת החרם האנטי-ישראלי בקמפוס אמריקני מזכיר מעשה ספרותי דומה מן העת האחרונה: את האומץ של איילת גונדר-גושן לפרסם רומן שתחילתו בתלונה שקרית על אונס שלא היה.

במילייה התרבותי והחברתי של כל אחת מהן, בחוגים המעצבים את טעם הקהל כלפי ספריהן, בחוקים הלא כתובים של הכדאי והכדאי-פחות ברפובליקה הספרותית שלנו, המעשים הללו הם הימור מסוכן. לכאורה הם גם אינם לתועלת השקפותיהן הפרטיות של הכותבות. גונדר-גושן עצמה הקפידה למסור בראיון לעיתון זה גרסה מחמירה במיוחד של מיתוס היעדר תלונות השווא (אחוז אחד בלבד), וערד נטועה בשמאל העמוק. ובכל זאת הן נענו לקריאתה של האינטואיציה הספרותית ויצאו מהקופסה האידיאולוגית והשבטית.

כמובן, אין מדובר בהתגייסות של סופרות לסיטרא אחרא שלהן. יש איזונים ובלמים. העלילה של גונדר-גושן מסתעפת לכיוונים שלמצופפות-השורות קל יותר להכיל. וערד, המגוללת את הסיפור מנקודת מבטה של מורה ותיקה לעברית הנחרדת ממעשיו של האינטלקטואל הרדיקלי, מטפטפת גם אירוניה קלה המרמזת לתפיסת-המציאות המוגבלת של המורה הזו. ועדיין, האמפתיה של ערד נתונה אך ורק לצד הפרו-ישראלי, למורה אילנה גולדסטין. הטיעונים המשכנעים, ובכלל זה טיעונים מדיניים עובדתיים, מושמים בפיה. ההתנהלות ההוגנת מיוחסת לה. הנה כי כן, מאיה ערד שולחת לנו מאוניברסיטת סטנפורד גלויה מודאגת על מצבנו.

יום שני, 26 בפברואר 2018

שרידי הבּינה: שורה אחר שורה ב"על קביים אלייך שיריי מדדים"

במסגרת מבצע הפייסבוק #כפית_אלתרמן_ביום קראנו את השיר "על קביים" מתוך 'כוכבים בחוץ'. התחלנו ב-7 בפברואר 2018, כ"ב בשבט תשע"ח, וגמרנו ב-22 בפברואר, ז' באדר. הנה הכפיות היומיות, ובגופן אחר מבחר מן התגובות והדיונים.





יום שבת, 10 בפברואר 2018

המנון להתייסרות הגוף וסיפור אוריה: תרגומים לשני שירים מאת קיפלינג


שני התרגומים שלפניכם התפרסמו בגיליון ט של כתב העת דחק (חורף תשע"ח 2018).


רודיארד קיפלינג (מאנגלית: צור ארליך)
המנון להתייסרות הגוף

Hymn to Physical Pain

אֵם שִׁכְחוֹת, אֵם אֲיֻמָּה –
אַתְּ, שֶׁבּוֹאֵךְ קוֹטֵעַ

אֶת יִסּוּרֵי הַנְּשָׁמָה,
אֶת זֵכֶר חַטֹּאתֶיהָ,

בְּתַחְבּוּלוֹת אַתְּ מַשְׁכִּיחָה
אֶת נֶצַח הַתּוֹלַעַת
וַחֲמָתֵךְ כְּמוֹ מוֹחָה
מֵאֵשׁ הַתֹּפֶת לַהַט.

עֵינֵי הַלֵּיל – שֶׁלָּךְ, אִמֵּנוּ.
אֵין לָהֶן שְׁמוּרוֹת
וְהֵן צוֹפוֹת אֶל תּוֹךְ דִּמְעֵנוּ
אֶלֶף אַשְׁמוּרוֹת.

שֶׁלָּךְ סְמִיכוּת עֶבְיוֹן הַחֹשֶׁךְ
הַמַּכְאִיב אַף דָשׁ,
שֶׁלָּךְ חַיָּיו וְחִיּוּכוֹ שֶׁל
בֹּקֶר יוֹם חָדָשׁ.

שֶׁלָּךְ תְּחִנַּת שַׁחְרִית נִמְהֶרֶת
"מִי יִתֵּן שְׁקִיעָה!" – 
וּ"מִי יִתֵּן זְרִיחָה" עִם עֶרֶב,
שׁוּב בְּקוֹל שַׁוְעָה.

כְּשֶׁרַחֲמַיִךְ נִכְלָאִים
וְאַתְּ עוֹמֶדֶת נוֹחַ
הָאֵשׁ חוֹזֶרֶת לְהַלְהִיט
וְהַתּוֹלָע לִקְדֹּחַ.

עַל כֵּן נוֹחִילָה לָךְ מִבּוֹר
בְּמִזְמוֹרֵי "מַה טֹּבוּ",
כִּי בְּשׁוּבֵךְ יֵקַל לִגְבֹּר
עַל חִבּוּטֵי הַתֹּפֶת.


* * *

רודיארד קיפלינג (מאנגלית: צור ארליך)

סיפור אוריה

The Story of Uriah

 שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת; אֶחָד עָשִׁיר וְאֶחָד רָאשׁ. (שמואל ב' יב, א)

הבלדה על מזרח ומערב מאת רודיארד קיפלינג: תרגום



הבלדה על מזרח ומערב
רודיארד קיפלינג
מאנגלית: צור ארליך. הופיע בגיליון ט של כתב העת דחק - חורף תשע"ח, 2018

הוֹ, מִזְרָח הוּא מִזְרָח, וּמַעֲרָב הוּא מַעֲרָב, וְזֶה אֶל זֶה לֹא יִקְרַב
עַד יָדוּן אֱלֹהִים שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו.
אַךְ מִזְרָח וּמַעֲרָב, גְּבוּל וָגֶזַע וּגְזָר – כָּל אֵלֶּה כְּצִיץ נוֹבֵל
עֵת עוֹמְדִים זֶה מוּל זֶה שְׁנֵי גְּבָרִים גִּבּוֹרִים מִשְּׁתֵּי כַּנְפוֹת תֵּבֵל!