על כנפי השקר: עם נדב שרגאי על עלילת "אל-אקצא בסכנה"

כשהוויתור היהודי על הר הבית נעשה מובן מאליו, גם העלילה המוסלמית שההר בסכנה נעשתה מובנת מאליה. נדב שרגאי חושב שיש מה לעשות

מאת צור ארליך. מופיע היום במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון', עמ' 22-18.

במקום לחלק ילדים למגירות, הרולד גרינספון מחלק להם ספרים: על ספריית פיג'מה

מאת צור ארליך

הופיע במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון' בי"ט באייר תשע"ב, 11.5.2012, עמ' 20-16, בכותרת "בסימן קריאה"

מתוך 'סבא, נכד וחמור'. איור: אבי כץ

במקום לחלק ילדים למגירות, הרולד גרינספון מחלק להם ספרים. ולכן, בין אם אתם דתיים או מסורתיים, חילונים או אתיאיסטים, אם יש לכם ילד בגן ייתכן מאוד שהוא חוזר אחת לחודש עם תיק אל-בד כחול ובו ספר מספריית פיג'מה, מתנה שלא על מנת להחזיר: סיפור איכותי, איורים חדשים שקורצים גם להורים, הצעות לפעילות בגן ולפעילות בחיק המשפחה, ונצנוץ קטן או אפילו גדול מאוצר החוכמה היהודית. פעם זה 'יוסי ילד שלי מוצלח' של ע' הלל (הוא הלל עומר) ופעם סיפור על הלל הזקן בעיבוד דבורה עומר, ותמיד זה בדיוק בַּמקום. 60 אלף ילדי גן חובה בישראל עוברים יחד מדי חודש חוויה אמנותית-ספרותית-ישראלית-יהודית משותפת, כל גן על פי דרכו וכולם עם סיפור אחד; ובמקביל להם, עם ספרים אחרים, עוד 60 אלף ילדי גן טרום-חובה. מותר להתמוגג. מותר אפילו לעיתונאים.

האמת בַפָּנים: כן, חנה גולדברג עשתה את זה שוב

מאיר קייזר, מאת חנה גולדברג, מתוך התערוכה 'הסתר פנים'

הפרצופים בתערוכה החדשה של חנה גולדברג הם פרצופי האנשים שברו את חומת השתיקה סיבב ההיסטוריה המשפחתית שלה מימי השואה. בתערוכה הזאת, לשם שינוי, היא צריכה לחשוש לא מתגובות העולם הדתי, אלא מהתקפי לב שייגרמו לקרובים לה ביותר 

מאת צור ארליך. הופיע במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון' בי"ב באייר תשע"ב, 4.5.2012, עמ' 21-18. 

לגלריה הווירטואלית של חנה גולדברג לחצו כאן



"שמואל דוֹדי כתב לי דואל: 'עדיף שתסרגי כובעים לחיילים'. שמואל בעלי אמר לי: 'יש כאלה שנכנסים בדלת, יש כאלה שנכנסים בחלון, ויש אַת שתמיד מוצאת קיר חדש להיכנס בו'. מתן בני הגדול, כשבאמצע כל הבלגן היה לי יום הולדת, אמר לי: 'את מזדקנת בלי להתבגר'. מנהלת בית האמנים רותי אמרה לי: 'אני לא יודעת מה אעשה אחרי התערוכה הזאת. פתאום שוב יהיה שקט ויפסיקו להיכנס פה למשרד מבקרים ולבכות'. אנשים אומרים לי כל הזמן: 'איזה אומץ יש לך'. אבל זה לא אומץ. אולי זו פשוט טיפשות; את נכנסת עם הראש בקיר ומתפלאת שיש לך אָוּוָה".

התחלתי מאפס

על הפיתוי לעשות מזה מיתוס פרטי גוברת רק הידיעה שהרעיון הזה אווילי. אבל בכל זאת, באופן מקרי וחסר משמעות, נולדתי ברגע חשוך במיוחד בתולדות מדינת ישראל. לא בדיוק הרגע שאדם נורמלי, ציוני נלהב כמוני לא כל שכן, יערוג עליו במוספי עצמאות. וכשאני אומר רגע כוונתי לרגע. השעה הייתה חצות הלילה, 00:00, חצות על הדקה, כל כך חצות שלא היה ברור מה התאריך הלועזי. לכן יצאתי כל כך לא החלטי, או כל כך חשוך, עוד לא החלטתי. מה שברור, התחלתי מאפס. 

היהודי שבתוכנו: עם ניתאי שנאן על התסביך היהודי של ספרד

ספרד, פעם מעצמת על ולפתע האחות הקטנה והמפגרת במשפחת מדינות אירופה, ניגשה עם כניסתה המאוחרת אל המודרנה לערוך חשבון נפש ולהתבונן בראי. אבל בראי אתה רואה את עצמך בהיפוך. וספרד השוממה מיהודים ראתה בראי את היהודי

הפסח העשרים ושבעה

שׁוּם לַחַץ לֹא עוֹזֵר. לֹא לַחַץ וְלֹא פְּרֶשֶׁר.

לֹא הִתְכַּלּוּת גּוּפוֹ, לֹא הִתְעַלּוּת רוּחוֹ.

זֶה כְּבָר הַרְבֵּה מֵעֵבֶר לִשְׁרִירוּת וָרֶשַׁע.

הַרְבֵּה יוֹתֵר נָמוּךְ. נָמוּךְ מִירִיחוֹ.

לֹא כַּעַס. לֹא נָקָם. לֹא טְרָאוּמָה מִמַּפֹּלֶת.

וְלֹא שֶׁהַמִּמְשָׁל קַפְּדָן וּמְרֻבָּע.

אָזְלוּ הַהֶסְבֵּרִים לַהִתְעַמְּרוּת בְּפּוֹלַרְד.

נוֹתַר אֶחָד:

הָאִישׁ בֶּן עֲרֻבָּה.

הָאִישׁ, פָּנָיו כִּקְלָף, מֻחְזָק כִּקְלַף מִקּוּחַ.

עַל קִיר הַסְּטֵייט דִּיפַּרְטְמֶנְט הוּא עָנוּד כִּפְרָס נוֹצֵץ.

אָמֶרִיקָה מִקִּיר לְקִיר גָּמְרָה אֶת הַוִּכּוּחַ;

כֻּלָּהּ צוֹעֶקֶת: שַׁחְרְרוּ. רַק הַמִּמְשָׁל חוֹצֵץ.

עִם קְלָף צָמוּד אֶל קִיר הַלֵּב, זָחוּחַ וּפָקוּחַ,

הוּא בָּז: הֵם צוֹעֲקִים? אָז תְּנוּ לָהֶם מוֹצֵץ.

צור ארליך

פורסם בעיתון מקור ראשון בכ' בניסן תשע"ב, 12.4.12

"ההבטחה" בסינמטק תל-אביב. לא לשכוח את שקיות ההקאה

שנה לאחר הקרנת הסדרה האנטישמית "ההבטחה" בערוץ 4 הבריטי, היא מוקרנת בשבועות אלה בסינמטק תל-אביב, בהמשכים. אפילו 'הארץ' מסתייג מהתמונה המעוותת המוצגת שם. התייחסות לסדרה פתחה את הכתבה על האנטישמיות בבריטניה שפרסמתי במקור ראשון לפני שנה. כאן תוכלו לקרוא אותה במלואה. הנה שוב הפסקאות הנוגעות בדבר.

משחק מלחמה, איראן-ישראל: הכתבה המלאה

רגע ההכרעה מתקרב, ומתקפה ישראלית באיראן נראית ממשית מאי פעם. אבל מה הלאה? האם ייפלו טילים בתל-אביב, או רק קסאמים בפריפריה? האם אובמה יסכים לענות לשיחת טלפון מישראל? וכמה זמן תוכל דעת הקהל בארץ לעמוד מול תמונות של טייסים שבויים? פרויקט מיוחד של מקור ראשון, בהשתתפות מיטב המומחים והפרשנים, מנסה לענות על השאלות שיכריעו את גורלה של ישראל 

לקוראיי מן העתיד: הכתבה שלפניכם נכתבה ונתפרסמה כתרחיש עתידי דמיוני, חצי שנה לפני התאריכים הנקובים בה.

הכתבה התפרסמה במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון' בכ' בניסן תשע"ב, 12.4.2012, עמודים 13-4, בכותרת "היום שאחרי והיום שאחריו". לקובץ פד"ף של הכתבה המעוצבת כפי שנדפסה הקליקו כאן.

משחק המלחמה, המדמה את התגלגלות האירועים לאחר תקיפה ישראלית באיראן, התקיים בבית מקור ראשון בג' בניסן תשע"ב, 26.3.2012. תרחיש הפתיחה נקבע בידי מערכת העיתון. הכתבה שלהלן היא עיבוד עלילתי של הדברים שנאמרו במשחק המלחמה. 

המשתתפים והתפקידים שגילמו:

פרופ' אפרים ענבר, ראש מכון בגין-סאדאת באוניברסיטת בר-אילן – ראש ממשלת ישראל

אלוף (מיל') איתן בן-אליהו, מפקד חיל האוויר לשעבר – חבר בכיר בפורום השמינייה

ישראל מימון, מזכיר הממשלה בעבר – חבר בפורום השמינייה ואחראי על העורף

שלושתם ייצגו את הדרג המדיני בישראל. יתר המשתתפים:

ד"ר אלדד פרדו, איראנולוג, האוניברסיטה העברית – המשטר באיראן

ד"ר מרדכי קידר, מזרחן, אוניברסיטת בר-אילן – הפלשתינים, חזבאללה ומדינות ערב

עפר שלח, עיתונאי, מעריב וערוץ 10 – נשיא ארצות הברית

עמית סגל, עיתונאי, ערוץ 2 ומקור ראשון – התקשורת בארץ ובעולם

אמנון לורד, עיתונאי, מקור ראשון – מַנחה המשחק

עיבד וכתב: צור ארליך 

הקצים כלו ב-15 באוקטובר 2012, כ"ט בתשרי תשע"ג. הקצים כלו, משמע כל הקצים כולם. ביום שני זה, יום שטוף זיו של אחרי החגים, ישראל הגיעה לנקודה שבה אם לא תפעל, פצצת האטום האיראנית היא עובדה מוגמרת, וישראל בדרך לא להיות עובדה, וכן להיות מוגמרת. קו הקץ, צומת ההכרעה, נקודת האל-חזור, סוף העולם – כל הקלישאות נכונות.

שלושה מקורות אמינים של המוסד באיראן, שאינם מכירים זה את זה, הודיעו ביומיים האחרונים באופן חד-משמעי: הרפובליקה האסלאמית מתחילה בהעברת ציוד צבאי אסטרטגי - מכשור להעשרת אורניום, מתקנים לייצור נשק גרעיני ואמצעי שיגור - לאתרים ממוגנים באזור קוֹם. עמוק באדמה, מחוץ להישג ידה האווירית הארוכה של ישראל. ב-15 באוקטובר הגיע אימות רביעי, מהמקור הבכיר ביותר שהיה לישראל במדינת עימות מרכזית מאז אשרף מרואן. קוֹק פרסי, כינו אותו בחיבה הקברניטים הבודדים של מערכת הביטחון שידעו על קיומו.

משחק מלחמה: ישראל תוקפת את מתקני הגרעין האיראניים

משחק המלחמה התקיים במערכת מקור ראשון, ודימה בעזרת מומחים ועיתונאים בכירים את האירועים אחרי מתקפה ישראלית באיראן בסתיו הקרוב.
בתכנון ובהפקה של המשחק, ובהכנת הקדימון שלפניכם, טרחו רבים וטובים. תפקידי היה לערוך את החומר ולעבדו לכדי כתבה עלילתית. הכתבה תופיע מחרתיים, בגיליון ערב שביעי של פסח של מקור ראשון. בלי לקרוא אותה לא תדעו מה קרה בסוף!

תוספת, 15.4: לכתבה המלאה לחצו כאן.

הצניעות כפורנוגרפיה: על 'נערות למופת' מאת שהרה בלאו

שהרה בלאו מגייסת כלים קלילים, כלים כבדים וגם כלים בלתי קונוונציונליים כדי להוכיח שהתעסקות יתר בצניעות הבת היא תועבה. גם השוֹאה בעסק

נערות למופת, מאת שהרה בלאו, זמורה ביתן, 2012, 253 עמ'

סקירה מאת צור ארליך. הופיעה בגיליון פסח של מוסף 'שבת' של 'מקור ראשון', י"ד בניסן תשע"ב, 6.4.2012, עמ' 31, בכותרת "צניעות עד מוות".

על חוט שָני אחד, אדום מדם, מסומֶק ומזוועה, שוזרת עלילת 'נערות למופת' את גילויי תסביך הסגידה-סלידה של היהדות הדתית כלפי המיניות הנשית – ומוקיעה אותו, במשתמע, כפורנוגרפיה.

כבר לא כחגבים: הטורים של חומת מגן

לרגל מלאת עשור לטבח ליל הסדר ולמבצע חומת מגן, הנה רצף טורים שלי מהתקופה.

המנון שבוע החמ"ד - החינוך הממלכתי דתי

המילים שלי, הלחן של אודי דוידי, הסרטון של אולפני אתרוג. הקרנת בכורה היום בכנס החמ"ד בירושלים.

אִם תִּשְׂאוּ עֵינֵיכֶם אֶל עָבָר וְעָתִיד,

אִם תַּבִּיטוּ לָרוֹם אֶל הַתְּכֵלֶת,

אִם תִּרְצוּ אֶת חֲזוֹן הַצִּיּוֹנוּת הַדָּתִית –

הָרַגְלַיִם יוֹבִילוּ לַחֶמֶ"ד.

כָּאן תּוֹרָה וּמַדָּע מִצְטָרְפִים בְּחִבּוּר,

מְקֻדָּשׁ וְחָדָשׁ יוֹצְרִים צֶמֶד,

כָּאן יֵשׁ אֶרֶץ עִם עַם וְיָחִיד עִם צִבּוּר,

כָּאן דִּבּוּק חֲבֵרִים – כָּאן הַחֶמֶ"ד.

חֶמֶ"ד הוּא כְּמוֹ מִשְׁפָּחָה,  

עִם חֹם וְחִבּוּק וְעִם דֶּלֶת פְּתוּחָה.

חֶמֶ"ד - מִשְׁפָּחָה לְתָמִיד

מִשְׁפָּחָה שֶׁבּוֹחֶרֶת בְּךָ.

כָּאן חִנּוּךְ בְּחִיּוּךְ, כָּאן אַחְדוּת בְּמִגְוָן,

כָּאן נִגּוּן מְיֻחָד לְכָל יֶלֶד.

כָּאן צַמֶּרֶת וְשֹׁרֶשׁ, כָּחֹל וְלָבָן,

אֲהָבָה וְאַחְוָה – כָּאן הַחֶמֶ"ד.

כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, בְּנֵי כָּל גִּיל וְגוֹלָה,

מִתְקַבְּצִים כָּאן בְּחֵן וּבְחֶסֶד

וּבְיַחַד בּוֹנִים פֹּה בְּדוֹר גְּאֻלָּה

אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ חֶמֶד.

חֶמֶ"ד הוּא כְּמוֹ מִשְׁפָּחָה,  

עִם חֹם וְחִבּוּק וְעִם דֶּלֶת פְּתוּחָה.

חֶמֶ"ד - מִשְׁפָּחָה לְתָמִיד

מִשְׁפָּחָה שֶׁבּוֹחֶרֶת בְּךָ.

*

נוסח הפזמון החוזר לפני ההלחנה היה שונה מעט:

חֶמֶ"ד הוּא בַּיִת, הוּא כְּמוֹ מִשְׁפָּחָה,  

עִם חֹם וְחִבּוּק וְעִם דֶּלֶת פְּתוּחָה.

מִשְׁפָּחָה לְתָמִיד

שֶׁל מוֹרֶה וְתַלְמִיד,

מִשְׁפָּחָה שֶׁבּוֹחֶרֶת בְּךָ.

 

קץ לאין פגישה: אלי אליהו והברוש שעל כידון הירח

באתר מוסף 'שבת' של מקור ראשון מופיעה רשימתי על יצירתו השירית של אלי אליהו 'עיר ובהלות'. היא נדפסה במוסף זה בשעה טובה שלשום, כ"ב באדר תשע"ב, 16.3.2012 ("כוכבים בפנים", עמ' 22). אני ממליץ, כרגיל, לגלוש לאתר המוסף, ולהתבשם משאר המאמרים החדשים והישנים המופיעים שם. מאחר שאני מחבב את המאמר הזה במיוחד, אני מעלה אותו גם פה, בגרסה טיפ-טיפה מורחבת - "כי אם ייפולו האחד יקים את חברו, ואילו האחד שייפול ואין שני להקימו" (קהלת ד, י).

זירת התודעה: עם רון שלייפר על לוחמה פסיכולוגית ופוליטית

ד"ר רון שלייפר, מומחה בינלאומי לחקר הלוחמה הפסיכולוגית, סבור שזו הדרך לנצח - הן בזירת הקרב, הן בדעת הקהל. כך לדבריו הצליח הווייטקונג להשריש בארצות הברית ובדמוקרטיות לוחמות את הפחד מ"בוץ", כך הצליח חזבאללה לגרום לְישראלים לפעול לנסיגה מבלנון, וכך מצליחים הפלשתינים לכבוש את הקמפוסים. על מי תעמולה כזו אינה עובדת? על סטודנטים לפילוסופיה ותלמידי ישיבה

מאת צור ארליך

מופיע היום ב'דיוקן', מוסף 'מקור ראשון', בעמ' 13-8 בכותרת "עזבו הסברה. ל"פ".

פה ארץ ישראל גם חדשה גם ישנה

המנון למעלה-מכמש, יישוב מגוריי. כתבתיו בשנה שעברה לרגל מלאת שלושים שנה להקמת היישוב. הלחן טרם נבחר. הבתים (להבדיל מהפזמון החוזר) עוסקים במעגלי הטבע, הנוף והמורשת שסביב היישוב - ולמען מי שפחות בקיא הוספתי הסברים קצרים בשולי השיר.

מכמש כל השנה

מילים: צור ארליך

בְּכָל תִּשְׁרֵי כְּשֶׁהָאֲוִיר עוֹשֶׂה אוֹתִי חָדָשׁ

אֲנִי מוֹצֵא עִם יוֹנָתָן אֶת יַעֲרַת הַדְּבָשׁ.

בְּכָל חֶשְׁוָן פֹּה הַשְּׁקִיעוֹת בְּצֶבַע אֲפַרְסֵק

וְאֶת הַזַּיִת שֶׁנָּטַעְתִּי שׁוּב אֲנִי מוֹסֵק.

כְּשֶׁבָּא כִּסְלֵו אֲנִי בְּתוֹךְ בִּירָה חַשְׁמוֹנָאִית

וּבְטֵבֵת הַחֹרֶף לֹא לוֹהֵט אֲבָל לָהִיט.

בְּמַעֲלֵה מִכְמָשׂ

שִׂמְחָה כָּל הַשָּׁנָה,

פֹּה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גַּם חֲדָשָׁה גַּם יְשָׁנָה.

אֲבָל הֲכִי טוֹבִים

טוֹבִים פֹּה בְּעֵינַי

הֲכִי הֲכִי טוֹבִים פֹּה הֵם שְׁכֵנַי.

בִּשְׁבָט פּוֹרֵחַ הַשָּׁקֵד וּמְבַשֵׂם בְּלוֹרִית

וְהַגְּבָעוֹת שֶׁלִּי זוֹרְחוֹת מֵעַמּוּדֵי עִירִית.

כַּלָּנִיּוֹת מִדֵּי אֲדָר פּוֹרְסוֹת תַּחְתַּי מַרְבָד

אַךְ אֶת הָרֵיחַ הַשִּׁכּוֹר נוֹתֶנֶת הַמַּרְוָה.

צָהֹב לִי בְּנִיסָן כִּי בַּשִּׁטָּה אָחַז טֵרוּף

וּבְאִיָּר עָנָן שֶׁל פַּרְפְּרֵי לַבְנִין הַכְּרוּב.

בְּמַעֲלֵה מִכְמָשׂ

שִׂמְחָה כָּל הַשָּׁנָה,

פֹּה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גַּם חֲדָשָׁה גַּם יְשָׁנָה.

אֲבָל הֲכִי טוֹבִים

טוֹבִים פֹּה בְּעֵינַי

הֲכִי הֲכִי טוֹבִים פֹּה הֵם שְׁכֵנַי.

סִיוָן מַבְשִׁיל אֶת הַחִטָּה, וְזוֹהִי כְּבָר מָסֹרֶת

שֶׁלַּמִּקְדָּשׁ אֲנִי שׁוֹלֵחַ אַלְפָא אַלְפָא סֹלֶת.

תַּמּוּז יָבֵשׁ וְחַם לִי וְלָכֵן בְּמַצָּבִי

מַזָּל שֶׁיֵּשׁ לִי בַּשָּׂדוֹת שׁוּעָל וְצָב וּצְבִי.

בְּאָב צוֹפִים בִּי יַם הַמֶּלַח וִירוּשָׁלַיִם

וּבֶאֱלוּל הַחֲסִידוֹת פּוֹלְחוֹת אֶת הַשָּׁמַיִם.

בְּמַעֲלֵה מִכְמָשׂ

שִׂמְחָה כָּל הַשָּׁנָה,

פֹּה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גַּם חֲדָשָׁה גַּם יְשָׁנָה.

אֲבָל הֲכִי טוֹבִים

טוֹבִים פֹּה בְּעֵינַי

הֲכִי הֲכִי טוֹבִים פֹּה הֵם שְׁכֵנַי.

קצת הסברים, על פי החודשים:

תשרי - במכמש התקיימה המערכה הכבדה בין ישראל ופלשתים בימי שאול המלך, וכאן גם מצא יונתן בן שאול בתום הקרב את יערת הדבש. לחצו כאן לקריאת הסיפור המקראי. בתשרי מתחדשת השנה, האוויר מתרענן, והדבש נאכל. 

חשוון - השקיעות הסתוויות, המעוננות, בדרום מערב - מעל ירושלים - צבעוניות במיוחד. במעלה-מכמש נשתלו זיתים רבים ופירותיהם מבשילים בעונה זו.

כסלו - יונתן החשמונאי, אחיו של יהודה המכבי ומנהיג יהודה העצמאית שלאחר המרד, קבע במכמש את בירתו עד שהתאפשר לו לשבת בירושלים.

טבת - מעלה מכמש יושבת בספר-המדבר, על גבול המזרע והישימון. 2 מעלות צלזיוס יותר מירושלים, וכשני-שלישים משקעים.

שבט - פריחתן הלבנה של השקדייה ושל העירית.

אדר - היישוב, ובעיקר כמה מהגבעות שבשוליו, מתמלאים בפריחתן האדומה של הכלניות ולאחר מכן גם בריח המתוק של פריחתה הצנועה של המרווה.

ניסן - השיטה המכחילה הצומחת פה פרא פורחת בכדוריה הצהובים הצעקניים.

אייר - לבנין הכרוב הוא פרפר לבן, עם שחור וכתום בשולי כנפיו, ובאביב המאוחר הוא מתנייע באוויר היישוב בלהקות ענק.

סיוון - משדות האזור נקצרה בימי בית שני התבואה המשובחת למנחות במקדש. על מכמש (מכמס בכתיב המשנאי) נאמר במשנה שהיא "אלפא לסולת" (מנחות ח, יא).

תמוז - האקלים פה יבש והטמפרטורה גבוהה מעט מזו שבירושלים. בשדות שסביב היישוב נראים לעתים קרובות, כל השנה אך בקיץ במיוחד, שועלים, צבאים, צבים וגם שפנים.

אב - ים המלח וירושלים הם חלק מהנוף הנשקף מפה.

אלול - אנו נמצאים ממש על ציר הנדידה של החסידות, העפות בעונה זו דרומה לאפריקה. ואת השמיים פולחות בעונה זו גם התפילות, הסליחות והתקוות.