שירים ליום הזיכרון (ב) – מבחר נוסף מתוך שירי הטור השבועי שלי

בטליתות

כְּשֶׁנָּמוּת
בְּטַלִּיתוֹת
תִּקְבְּרוּ אוֹתָנוּ
בְּטַלִּיתוֹת.

שְׁמוּטוֹת,
שׁוֹקְטוֹת,
שׁוֹתְתוֹת.

אֶת הַתְּפִלִּין חִלְצוּ מִבֵּין עֵינֵינוּ
וּתְנוּן בֵּין עֵינֵי בָּנֵינוּ
לְזִכָּרוֹן וּלְאוֹתוֹת.
אַךְ הַשְׁאִירוּנוּ בַּטַּלִּיתוֹת.

שְׂאוּ אוֹתָנוּ בֵּין מוֹט לְמוֹט
וְטַלִּיתֵנוּ תַּצִּיעַ עַרְשָׂהּ
בְּעֵת מוֹת וְאַחֲרֵי מוֹת.
וְהַנְצִיחוּנוּ לְאוֹת בְּמַצְלֵמוֹת
וְתִרְעַשׁ הָאָרֶץ תָּ"ק פַּרְסָה
עַל תָּ"ק פַּרְסָה.

בְּטַלִּיתוֹת הַנְצִיחוּנוּ
כִּי בָּהֶן חַיֵּינוּ חֲלָלִים עַל בָּמוֹתֵינוּ
וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ בְּמוֹתֵנוּ.

וְצַלְּמוּנוּ בְּצֶלֶם.
לֹא בְּגִלּוּי פָּנִים
אֶלָּא בְּהֶסְתֵּר פָּנִים.
לֹא בְּחִשׂוּף פֶּצַע
רַק בְּטוֹטֶפֶת עַל מֵצַח.

בְּטַלִּיתוֹת הַנְצִיחוּנוּ
וְאָז הֲנִיחוּנוּ.
וּשְׂפָתֵינוּ יְדוֹבְבוּ בִּשְׁכִיבָה
בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה
אֶת אֲשֶׁר דּוֹבְבוּ בַּעֲמִידָה
בִּישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה
וְיַמְשִׁיכוּ מִמָּקוֹם שֶׁהִפְסִיקוּ.

כְּשֶׁנָּמוּת בְּטַלִּיתוֹת
תִּקְבְּרוּ אוֹתָנוּ בְּטַלִּיתוֹת
כִּי יֶשְׁנָן טַלִּיתוֹת
מְלֵאוֹת יַיִן אָדֹם אָדֹם.

וּבְדוֹבְבֵנוּ כָּל זֹאת
בְּשָׁעָה שֶׁנִּטָּמֵן
אִמְרוּ אַחֲרֵינוּ אָמֵן.

מקור ראשון, כ"ח בחשוון תשע"ה, 21.11.2014
לאחר הפיגוע בבית הכנסת בשכונת הר-נוף בירושלים בשעת תפילת שחרית. נספו בו ארבעה רבנים מתפללים, ושוטר שנזעק למקום.

*

אֵין תְּמוּרָתָם

וְלוּ גַּם שָׁחַרְנוּ נָקָם
כְּגַסֵּי הַשֵּׂכֶל וּטְלוּפֵי הַלֵּב,
וְלוּ גַּם אִוִּינוּ כְּאֵב תַּחַת כְּאֵב,
לוּ גַּם חָשַׁקְנוּ חֶשְׁקָם,

וְלוּ גַּם דִּמִּינוּ בְּשֶׁפֶךְ
צַעַר עַל צַעַר צֶלֶם דְּמוּת גְּאֻלָּה,
לוּ גַּם גַּלְנוּ בְּסֹב הַגַּלְגַּל הַחוֹתֵךְ בָּעוֹלָם
מִשֵּׁפֶל אֶל שֵׁפֶל,

לוּ עָמַדְנוּ גַּם אָנוּ בְּשֵׁפֶל מִרְפַּשׁ מַדְרֵגָה
וְשִׁוַּעְנוּ לְתַשְׁלוּמֵי כֶּפֶל
לְהָצֵן בְּהִדְהוּד דָּם עַל דָּם אֶת הַדָּם הַחוֹמֵר
עַד יִקְפָּא וְנִרְגַּע,

לוּ קָטוֹנוּ אֲנַחְנוּ עַד כָּכָה,
לוּ חָפֵץ הַנָּשׁוּךְ בְּנָקָם לְהָשִׁיב לְצָרָיו –
הֵן גַּם אָז לֹא יָכֹלְנוּ קַבֵּץ בְּכָל פְּלֶשֶׁת וִיבוּס וַעֲרָב
דֵּי נָקָם בְּמִשְׁקָל לָקַחַת.

הֵן אֲפִלּוּ נַכֶּה בְּמֵאָה, מֵאַלְפֵי רְבָבָה נִפָּרַע,
לֹא נְמַצֶּה מִכָּל אֶרֶץ עַקְרָב וּמֶרְחַב הַקָּדִים
וּמִכָּל אֲסַפְסוּף הַדּוֹקְרִים-וְרוֹקְדִים
דֵּי סְגֻלָּה בַּחֲצִי הַמִּשְׁקָל שֶׁתִּהְיֶה כַּפָּרָה.

הֵן גַּם אֶלֶף מוֹחוֹת שֶׁנִּמְחֶה לֹא יַגִּיעוּ לִקְרַאת
חָכְמָתוֹ שֶׁל אֵיתָם הָאֶחָד וְקָטְנוֹ הֶעָבָה.
וְאִם אֶלֶף עֵינַיִם נִנְקֹר לֹא נָהִין אֶל יִקְרַת
עֵין נַעֲמָה הַטּוֹבָה.

הֵן אִם גַּם נִשְׁתַּקֵּץ וּגְוִיָּה אֶל גְּוִיָּה נַעֲרֹם
לֹא נָמִית בָּן מִדַּת חֲסִידוּת כְּמִדַּת אַהֲרֹן.
לֹא נִמְצָא בָּן אֶחָד גַּם מֵאֶלֶף קָדוֹשׁ וְאָצִיל
כְּמוֹ הָרַב נְחֶמְיָה, שֶׁיָּצָא מִסַּכִּין לְהַצִּיל.

מִי יִדְמֶה לָהֶם וּמִי יִשְׁוֶה,
הֵם שֶׁלֹּא יָשׁוּב דָּמָם.
וְלֹא נִדֹּם וְלֹא נֵשֵׁב דּוּמָם
אַךְ לְאַנְשֵׁי הַדָּמִים לֹא נִשְׁוֶה.

כ"ה בתשרי תשע"ו, 8.10.2015. אתר 'מידה'.

גל טרור והתפרעויות של ערבים ביו"ש, בירושלים וגם ברחבי ישראל. בשניים מהפיגועים נהרגו ארבעה: בכביש בין אלון מורה לאיתמר נורו מטווח קצר איתם ונעמה הנקין, לעיני ילדיהם. ברובע המוסלמי בעיר העתיקה נרצחו בדקירות החייל החרדי חסיד ברסלב אהרן בניטה-בנט והרב נחמיה לביא שחש מביתו להצילו.


*

וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי 

סְבִיב צָרְכֵי הַקִּיּוּם בַּחֲנוּת הַגְּדוֹלָה

דּוּ-קִיּוּם הִתְהַסֵּס וְהֵחֵל.

הָעֵצִים וְהָאֵשׁ וְהַשֶּׂה לְעוֹלָה

חִכּוּ בְּסִפּוּר אַחֵר.

וְחִיֵּךְ בְּשִׁנָּיו הַשְּׁחוֹרוֹת הַבַּרְקוֹד

וְהַתּוֹר הִתְרַחֵב וְנִדְחַק

וַאֲבוֹת הַמָּזוֹן הִתְרַוְּחוּ בַּמַּרְכּוֹל

בַּעֲקוֹד יִשְׁמָעֵאל אֶת יִצְחָק.

שָׁם, בְּאֶרֶץ הַמּוֹר וּבְהַר הַצְּרִיכָה,

תַּחַת שֶׁמֶשׁ הַלֵּד הַצּוֹנֶנֶת,

לֹא בַּת קוֹל נִשְׁמְעָה. אַךְ הִבְקִיעָה צְרָחָה.

וַיֹּאמֶר יַנַּאי הִנֵּנִי.

וּכְחֵץ הוּא זִנֵּק מֵהַקֵּן וְהַחֵיק

מִשּׁוּרָה לְשׁוּרַת מַדָּפִים אַחֶרֶת,

שָׁם נַעַר עִם נַעַר בְּרֶצַח צִחֵק

וּמֵאֹכֶל יָצְאָה מַאֲכֶלֶת.

כְּמַלְאָךְ הוּא זִנֵּק, לְהַצִּיל בְּגוּפוֹ.

רַעֲיָה וְתִינוֹקֶת רָאוּ מִמֶּרְחָק

אֶת חֶמְדַּת גְּבוּרָתוֹ וְחֶרְדַּת מְעוּפוֹ

בַּעֲקוֹד יִשְׁמָעֵאל אֶת יִצְחָק.

וְעֵינָיו הַטּוֹבוֹת לֹא רָאוּ אֶת הַתַּעַר

שֶׁרָאוּ מַצְלֵמוֹת אַבְטָחָה

בְּזַנְּקוֹ לְהַצִּיל, בְּקוֹרְאוֹ אֶל הַנַּעַר:

אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ.

אתר מידה, ט"ז באדר א' תשע"ו, 25.2.2016. 

שכנִי החייל ינאי טוביה וייסמן חש לעצור פיגוע דקירה בחנות רמי לוי בשער בנימין – ונהרג. 

*

קֶבֶר מַלְאָכִים

הַמַּלְאָכִים חַיִּים בְּסֵתֶר.

בַּמַּעֲשִׂים הַמְהֻסִּים בֵּין הֶהָגוּת וְהָעוּגוֹת.

הֵם מַצְנִיעִים אֶת הַפָּנִים וְאֶת הַסֵּבֶר

וּמִתְגַּלִּים רַק בִּמְעוּפָם אֶל הַמֵּעֵבֶר

בְּיוֹם הַשֶּׁבֶר

קֶבֶר אֶל קֶבֶר

בְּזוּגוֹת.

שָׁלוֹם עֲלֵיכֶן, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם.

שָׁלוֹם עֲלֵיכֶן, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם.

כִּי בְּחַיֶּיהָ שֶׁל מַלְאָךְ לוּטוֹת כְּנָפֶיהָ

בִּשְׁפִירוֹ וְשִׁלְיָתוֹ שֶׁל הַמַּתָּן,

בִּפְרִי יָדֶיהָ הָרוֹעֵף וְהָרוֹפֵא

הַמְחַבֵּק לִשְׁבוּרֵי לֵב וְהַשּׁוֹפֵעַ

תְּשׁוּקָה אֶל סֵפֶר וְאֶל אֶרֶץ עַל נוֹפֶיהָ,

לוּטוֹת בִּשְׁאוֹן מַסַּע מַלְאָךְ-אִשָּׁה-אוֹרְפֵיאָה,

בִּגְדוּלוֹתָיו אוֹ עוֹד בְּנֶבֶט תֻּמָּתָן.

בּוֹאֲכֶן לְשָׁלוֹם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם. 

בּוֹאֲכֶן לְשָׁלוֹם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם.

וְהַכְּנָפַיִם שֶׁל הַחֵן וְשֶׁל הַחֶסֶד,

אֶת מֻטָּתָן אָנוּ רוֹאִים רַק בְּהִמּוֹט

עוֹז הֲדָרָן הַטּוֹב לִי מִזָּהָב וָכֶסֶף,

וְאֶת מְלוֹאָן אָנוּ לוֹמְדִים בְּבוֹא הַחֶסֶר,

רַק בְּשָׁעָה שֶׁהַיִּפְעָה הַזּוֹ נִדְחֶסֶת

בְּכַף הַקֶּלַע וּבְכַף חָפִיר וָכֶסֶה

אֶל כֶּפֶל קֶבֶר, בְּשָׁעָה שֶׁבְּכִי רוֹכֵס אֶת

הָאֹרֶךְ-רֹחַב הַמּוֹנֶה אַרְבַּע אַמּוֹת.

בָּרְכוּנוּ לְשָׁלוֹם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם.

בָּרְכוּנוּ לְשָׁלוֹם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם.

וּבְנוּחָן זוֹ אֱלֵי זוֹ, זֹהַר אֶל זֹהַר,

זִיו אֱלֵי זִיו, עֲמַל-אָחוֹת אֶל פְּנֵי מַלְאָךְ,

וּבְנוּחָן, הַמַּלְאָכוֹת, כִּמְעַט בְּנוֹת נֹעַר,

וּבְנוּחָן טוּב אֱלֵי טוּב, תֹּאַר אֶל טֹהַר,

נֹאמַר אֲנַחְנוּ, לֹא מַלְאָךְ, כִּי עֵת לִנְטֹעַ;

נֹאמַר אֲנַחְנוּ לַשָּׂטָן כִּי אֵין לִקְטֹעַ

אֶת פְּתִיל חַיָּיו וּמַלְאָכָיו שֶׁל מַהֲלָךְ.

צֵאתְכֶן לְשָׁלוֹם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם.

צֵאתְכֶן לְשָׁלוֹם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם.

אתר מידה, י"ח בשבט תשע"ו, 28.1.2016. זו לצד זו, בהפרש של שבוע, נטמנו שתי הרוגות בשני פיגועים של דקירה בתוך יישובים. דפנה מאיר מעתניאל שהתגלתה אחרי מותה ברבים במפעלות החסד והעשייה שלה, אם לארבעה ועוד שני ילדי אומנה שאחד מהם 'מיוחד', אחות שלמדה ערבית ורוסית להבין את מטופליה, יועצת לנשים בענייני פריון, מניעת הריון בשיטה טבעית וכדומה, כותבת ואשת ספר; ושלומית קריגמן משדמות מחולה, שהתגוררה אצל סבה וסבתה בבית חורון ושם נרצחה, ועמדה רק בתחילת חייה הבוגרים אך הספיקה להתבלט במיזמי התנדבות ועזרה לזולת ביוזמות בתחומי ידיעת הארץ וידיעת הספר.

*

שניים רצים

הוּא יָרַד מִמּוֹנִית צְהֻבָּה בַּגָּדָה הַצְּפוֹנִית

וְהַתִּיק עַל כְּתֵפוֹ וּבְרֹאשׁוֹ מְגֹאֶלֶת תָּכְנִית,

וְחָצָה אֶת חוֹצֵה הַשּׁוֹמְרוֹן כְּחוֹרֵשׁ מַעֲנִית

הַפּוֹלֵחַ שָׂדֶה, וּבָלְמוּ מְכוֹנִית מְכוֹנִית

לְרַגְלֵי הָעוֹבֵר אֶת הַכְּבִישׁ שֶׁהָיָה חָרָבָה,

עַד נָחַת בִּגְדָתוֹ הַדְּרוֹמִית, שָׁם עָמַד בְּקִרְבָה

אִישׁ-וְסֵפֶר-תּוֹרָה-וְעוֹלָם-וְתַנּוּר-אַהֲבָה,

וַיִּגַּשׁ בִּגְנֵבָה וַיִּשְׁלֹף וַיִּדְקֹר. וְרָוָה

צִמְאוֹנוֹ לָאָדוֹם הָאָדוֹם הַיְּהוּדִי הַשּׁוֹתֵת

וְרָוָה הָאַסְפַלְט וְרָוָה הֶעָפָר הָרוֹטֵט.

וַיִּשְׁמֹט אֶת הַתִּיק הַמַּכְבִּיד מִכְּתֵפוֹ הַחוֹטֵאת

וַיָּנֹס, מִתְפָּרֵץ אֶל הַכְּבִישׁ בַּשֵּׁנִית בְּלִי אוֹתֵת.

אַךְ הַמֵּת, בִכְנָפָיו שֶׁמֵּרוּחַ טוֹבָה עֲשׂוּיוֹת,

בְּרַגְלָיו הָרָצוֹת לְמִצְווֹת וּנְטוּעוֹת בַּהֱיוֹת,

בְּאִשְׁתּוֹ וְאַרְבַּעַת שְׁתִילָיו, בְּנַהֲמַת אֲרָיוֹת,

עוֹד הִקְדִּים אֶת רוֹצְחוֹ וּפָרַץ אֶל הַדַּחַף לִחְיוֹת.

כָּכָה רָצוּ אוֹתָהּ עֵת בַּכְּבִישׁ, אוֹר בְּחֹשֶׁךְ לָבוּד,

צֶלֶם-אֱלוֹהַּ רָצוּחַ וְצֶלֶם-אֱלוֹהַּ אָבוּד.

אֶת כָּל אֵלֶּה רָאִיתִי, דָּבָר בְּדָבָר, בַּאֲדִיבוּת

מַצְלֵמַת מְצִיאוּת שֶׁכְּמוֹתָהּ לֹא יָדְעָה הוֹלִיווּד.

אתר מידה, כ"ג בשבט תשע"ח, 8.2.2018. 

צעיר ערבי מיפו, בן לאם ערבית ישראלית ולאב משכם, הגיע לטרמפיאדה סמוך לכניסה לאריאל ורצח את הרב איתמר בן-גל מהר-ברכה. מהלך האירועים הונצח במצלמת אבטחה, כמתואר בשיר.

 

*

יום שישי האחרון
 

בַּשָּׁעָה הַזֹּאת בְּעֵרֶךְ,
יוֹם רְבִיעִי בָּעֶרֶב,
מַגִּיעַ בְּלִי לְהַחְמִיץ
הַמִּסְרוֹן: "עֶרֶב טוֹב! מִיץ?"

וַאֲנִי עוֹנֶה כַּמּוּבָן
"תַּפּוּזִים". כִּי חֹק זֶה חֹק.
הָעֶרֶב-טוֹב-מִיץ אֶצְלִי בְּלָבָן
וְהַתַּפּוּזִים בְּיָרוֹק.

אֲנִי גּוֹלֵל אֲחוֹרָה
וְגוֹלֵל וְגוֹלֵל וְגוֹלֵל
חֹרֶף וְקַיִץ וָחֹרֶף
וְזֶה מוֹסִיף וּמִתַּמְלֵל

וְהַרְחֵק בְּמוֹרַד הַשָּׁנִים
זֶה אָרוֹךְ יוֹתֵר; כָּךְ הוּא שׁוֹאֵל:
"עֶרֶב טוֹב! הַאִם תִּרְצוּ לְהַזְמִין
מִיץ לְשַׁבָּת? עֲדִיאֵל".

מָחָר, חֲמִישִׁי בַּחֹשֶׁךְ,
אוֹ לְכָל הַמְאֻחָר בְּיוֹם ו'
הוּא הֲרֵי יַעֲמוֹד בְּפִתְחוֹ שֶׁל
בֵּיתִי עִם עָסִיס מְשַׂמֵּחַ לֵבָב

וְיִתֵּן לִי אִתּוֹ כְּתוֹסֶפֶת
רַעֲיוֹן שֶׁעָלָה בְּרֹאשׁוֹ
וְיִקַּח אוֹ יַחְזִיר אֵיזֶה סֵפֶר
וְאִם אֵין עָלַי גְּרוּשׁ הוּא יִרְשֹׁם,

וּמִתּוֹךְ מַצַּב רוּחַ שֶׁל עֵת אֲבִיבִית
יְסַפֵּר מָה חָדָשׁ, כְּלוֹמַר יָשָׁן, בְּעִיר דָּוִד,
אֵיךְ הוּא בּוֹנֶה אוֹתָהּ בְּהִפּוּךְ
מֵהוֹוֶה לְעָבָר, מִטְפָחוֹת עַד מַסָּד,
אֵיךְ הוּא מַרְבִּיץ אֲבָנֶיהָ בַּפּוּךְ
וּמְרַתֵּךְ לָהּ בַּרְזֶל לְמִסְעָד.

הוּא הָיָה אֶצְלִי, קְצָת מוֹכֵר קְצָת חָבֵר,
בְּיוֹם שִׁשִּׁי הָאַחֲרוֹן.
כְּבָר יוֹם רְבִיעִי וְהָעֶרֶב עוֹבֵר
וַאֲנִי מְחַכֶּה לַמִּסְרוֹן.

אתר השילוח, ה' בניסן תשע"ח, 21.3.2018
עדיאל קולמן נרצח בעיר העתיקה בירושלים. עבד בחפירות עיר דוד וגם במכירת מיץ למזמינים.

מלכּתי בהרי המכּולת: קריאה רבת ימים ב'יום השוק' לנתן אלתרמן

במסגרת מבצע פייסבוק 'כפית אלתרמן ביום' קראנו ברצף, יום אחר יום, לאורך יותר מחודשיים, מ-17 בפברואר 2010, כ"ב בשבט תש"ף, את שירו של נתן אלתרמן 'יום השוק', מתוך ספרו 'כוכבים בחוץ'. לפניכם כל הכפיות היומיות, כלומר עיונים שלי (צור ארליך) בשיר, עם מבחר מתגובותיהם הפרשניות של הקוראים. בשל אריכות השיר, אדביק כאן את חלקו הראשון, ואילו את חלקו השני אדביק בהמשך הטקסט, כשנגיע לדון בו.

שָׁנים ואני: מחזור שירים

 מחזור שירים שאולי עוד יתרחב. הופיע ב"מאזנים" כרך צד גיליון 1, שבט תש"ף, פברואר 2020, עמ' 107-106.

1.

אָבִי נוֹלַד בְּתָשָׁ"ד.

אִמִּי נוֹלְדָה בְּתָשָׁ"ה.

הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה. וּשְׁנֵיהֶם הִתְחַתְּנוּ

בְּמִלְחֶמֶת הַהַתָּשָׁה.

אֲנִי בְּשׁוּלֵי יוֹם כִּפּוּר.

אֲחִי סָמוּךְ לְאֶנְטֵבֶּה.

הַגְּדוֹלָה בְּמִלְחֶמֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

הַשְּׁנִיָּה בְּשׁוּלֵי לְבָנוֹן הַשְּׁנִיָּה.

וְאַתֶּם בְּ-

2.

חֹרֶף תָּשָׁ"ל. אֵיזֶה חֹרֶף חָשׁוּךְ וְנוֹרָא.

לֵאָה גּוֹלְדְבֶּרְג תְּחִלָּה: ח' בִּשְׁבָט הוּא יוֹם כְּבוֹת נֵרָהּ.

בְּי"א אֲדָר רִאשׁוֹן שַׁ"י עַגְנוֹן זֻמַּן

לְגִנְזֵי מְרוֹמִים. אַחְרֵי חֹדֶשׁ נָתָן אַלְתֶּרְמַן

שֶׁבְּכ' בַּאֲדָר שֵׁנִי הִסְתַּלֵּק מֵעוֹלַם הָעֲרַאי.

וּבְח' בְּנִיסָן, עֵת אָבִיב, הִתְחַתְּנוּ הוֹרַי.

3.

נוֹלַדְתִּי בְּלֵיל בְּלִי יָרֵחַ בְּחֹרֶף תַּשְׁלָ"ד.

הַגְּבוּל עוֹד שָׁתַת וְאָבִי עוֹד שָׁמַר בַּמִּשְׁלָט.

עוֹד לֹא הֻשְׁלְמָה מֶמְשָׁלָה כְּשֶׁאִמָּא שֶׁלִּי

חָלָה לָלַת, יְרוּשַׁלְמִית מֻקֶּפֶת שְׁלוּלִית.

נוֹלַדְתִּי עַל אֶפֶס. בְּדִיּוּק כְּשֶׁהַגֶּשֶׁם קָפָא.

בְּדִיּוּק בַּחֲצוֹת, עֵת הִשְׁלִים הַמָּחוֹג הַקָּפָה.

בֵּין יוֹם קָלֶנְדָּרִי לַבָּא, בְּשָׁעָה אֶפֶס אֶפֶס,

בְּיוֹם אַחֲרוֹן שֶׁל טֵבֵת טְבוּל סוּפוֹת בֶּן תּוֹעֶפֶת.

אָבִי בָּא רַגְלִי עִם צִנְצֶנֶת חָלָב יְקָרָה

אֶל אֵם וְתִינוֹק וּבִירָה נְצוּרָה בַּקָּרָה.

הַשֶּׁלֶג נִפְרַס וּמָחָה בְּחֶלְקַת מַטָּחִים

דָּמִים מֵאָדָם וּמֵעַם שֶׁחָזְרוּ לְהַתְחִיל.

4.

הִתְחַתַּנּוּ בְּ-9.9.98.

לָמָּה לָנוּ לְחַכּוֹת שָׁנָה.

אֲנַחְנוּ לֹא מְשֻׁגָּעִים עַל שְׁמוֹנְצֶעס.

הִתְחַתַּנּוּ בֶּאֱלוּל תַּשְׁנָ"ח.

נְשׂוּאִים עַל פְּנֵי שָׁבוּעַ וְעוֹד חֵצִי

רָאִינוּ אֵיךְ שְׁנָתֵנוּ מִשְׁתַּנֵּית.

בְּדִירֹנֶת שֶׁל מִטְבָּח וְחֶדֶר

הָאֲוִיר הַיְּרוּשַׁלְמִי הִשְׁתַּנֵּ"ט.

וְהָיִינוּ נְשׂוּאֶיהָ שֶׁל תִּסְמֹנֶת

וְתֻזְמַנּוּ בָּהּ בִּשְׁנַיִם שֶׁהֲרֵי

מִבַּחוּץ הָיָה עֲדַיִן הַתְּשִׁיעִי תִּשְׁעִים וּשְׁמוֹנֶה

וּבִפְנִים חִדַּשְׁנוּ יַחַד אֶת תִּשְׁרֵי.

מִן הַצֹּהַר בַּדִּירֹנֶת הִשְׂתָּרְגוּ אֶל

הַשָּׁמַיִם יוֹנָתִַיִם: אָלֶ"ף-צָדִ"י.

לֹא יָדַעְתִּי: בַּתְּשִׁיעִי תִּשְׁעִים וּשְׁמוֹנֶה קָמָה גּוּגֶל.

אֲנִי מָצָאתִי.

אור בלי רואה: קריאה נמרצת בשיר הפתיחה לחלק ג של 'כוכבים בחוץ'

בחודש שבט תש"ף, פברואר 2020, במסגרת מיזם פייסבוק 'כפית אלתרמן ביום', קראנו לאיטנו את מלוא השיר המתחיל במילה "האור" אשר פותח את חלק ג של 'כוכבים בחוץ' לנתן אלתרמן. לפניכם הכפיות היומיות (קטעי השיר עם פרשנות שלי) ומבחר מהתגובות הפרשניות של הקוראים.

געגועי סופה: קריאה מתבוססת ב'סער על הסף' לנתן אלתרמן

בטבת-שבט תש"ף, ינואר-פברואר 2020, קראנו מדי יום, במסגרת מבצע פייסבוק 'כפית אלתרמן ביום', את שירו של נתן אלתרמן 'סער על הסף', מתוך ספרו 'כוכבים בחוץ'. מדי יום - קטע קטנטן ודיון בו. לפניכם רצף הכפיות היומיות, על השיר כולו, עם מבחר מהתגובות הפרשניות של הקוראים. ולסיום שיר סיכום לשיר ולפרק ב (וגם ל'מסה על הביקורת' בתרגומי שהופיעה לאחרונה) מאת רפאל ביטון.

רסיסים של יום: קריאה צעד-צעד ב"תחנת שדות" לנתן אלתרמן

את שירו של נתן אלתרמן 'תחנת שדות' קראנו במסגרת מבצע פייסבוק #כפית_אלתרמן_ביום מאמצע כסלו עד אמצע טבת תש"ף, אמצע דצמבר 2019 עד אמצע ינואר 2020. כדרכנו, מדי יום קראנו פיסה קטנטנה מהשיר, והוספתי עליה דברי פרשנות, ועליהם הוסיפו הקוראים משלהם. לפניכם רצף הכפיות היומיות על השיר כולו, לשלושת חלקיו, ועמן מבחר מהתגובות בעלות האופי הפרשני.



א

לְצַעַד הָעֵצִים הָעֲרָבָה אוֹרֶבֶת.

צע-עצ, ערב-ארב: משחק ההדהוד פה מופגן כל כך, שאין צורך שאפרט. האם הצליח אלתרמן גם לומר בתוך הפעלול הזה משהו מעניין וממשי? בהחלט כן. הערבה, כלומר אזור נרחב, שטוח ושומם למדי, היא סטטית. יש בה עצים לא צפופים, שכמו מנסים לחיות אותה. לזוז. הם לא יכולים לצעוד, אלא לכל היותר להתנועע ברוח. למה? הערבה הסבלנית כמו אורבת להם, מחכה לזנק ולבלום אם יעזו.

בערבה הזאת נמצאת תחנת רכבת נידחת. השיר יספר עליה. בשלושה פרקים בני שלושה בתים. סיפור של לילה, של המתנה, של געגועים, של מתח.

*